"הפרד": הפרד ומשול

אי אפשר להיכנס לאולם הקולנוע, כאשר מדובר בסרט של קלינט איסטווד, מבלי שתעבור בגוף תחושת עקצוץ והתרגשות קלילה. אחרי הכל, השחקן והבמאי המוערך זכור לאחרונה קצת יותר מדי בתור סוג של אייקון פוליטי, שעובד בשירות הרפובליקנים לתקופה לא מבוטלת וזה אולי קצת הרגיש כאילו החיידק הקולנועי שבו כבה. בפועל הוא עדיין מייצר סרטים במשקל ובסיטונות, על אף שהבטיח לא אחת ולא פעמיים שלא ישוב לשחק או לביים, אבל מי בכלל עוקב ולמי בכלל אכפת, כל עוד הוא ממשיך להפר את הבטחותיו באופן שיטתי.


עדיין מחפש כיסא ריק, בשביל להושיב את אובמה לידו | באדיבות Tulip Entertainment

בתור במאי לא שקט על שמריו והעמיס בעשור האחרון לא פחות משמונה סרטים. חלקם זכו להצלחה ("צלף אמריקאי" ו"סאלי: נס על ההדסון"), אך רובם דשדשו בבינוניות ("מכאן והלאה", "ג'יי אדגר") והאחרון שבהם כשל טוטאלית ("ה-15:17 לפריז") ונראה כמו צל חיוור ששייך לעבודתו של במאי שזמנו עבר. אבל קלינט איסטווד השחקן, מסתבר, לא שבע והחליט להוציא סרט נוסף בכיכובו (ובבימויו כמובן), כמעט עשור אחרי "גראן טורינו" המופלא כאשר בין "הפרד" ובין "גראן טורינו" הוא עוד החליט להבליח לרגע עם "בחזרה למשחק"; סרט לא רע, שרק שמו הישראלי הצליח להעיד על רצונו של איסטווד לזמן מסך נוסף.

אתם יודעים פחות או יותר מה אתם הולכים לקבל מסרט בבימויו של קלינט איסטווד, בעיקר בזכות המיתוג הפוליטי החזק שלו. הוא תומך טראמפ מובהק ופרופגנדה איננה מילה זרה עבורו, כאשר הוא מוכן לייצר סרטים עבור מצביעי טראמפ, שמצהירים על פטריוטיות ואהבת המדינה, בעודם זונחים פרטים לא פחות חשובים בדרך. אבל נדמה ולו במעט, שאיסטווד התרכך והחליט הפעם ללכת על קו קצת פייסני וזהה, במידת מה, לזה של ותיק נוסף, כאשר הוא מייצר סרט עם קווי עלילה די דומים בדומה לסרט הפרידה של רוברט רדפורד ("הג'נטלמן והאקדח"). גם אם לא במתכוון או במתוכנן וגם אם איננו מתכוון להפריש את עצמו ממשחק, זה נראה כמו חלק מתרגיל שרקמו השניים בינם לבין עצמם.


יש מצב שאתה מתרכך לנו לעת זקנה (מופלגת)? | באדיבות Tulip Entertainment

בנימה די אישית. אין הרבה אושיות קולנועיות ששרדו כל כך הרבה זמן בעולם הקולנוע ובהוליווד כמו האיסטווד. אין הרבה סרטים מז'אנר סרטי המסע והפשע, שבבירור לא הולכים להיות להיט מסחרר אבל עדיין תובעים להושיב את שני פלחי הישבן שלכם במושב אקראי, באולם הקולנוע ולו מפאת הכבוד המינימלי שצריך לחלוק עם תופעת הטבע הקולנועית הזו וגם אם זה מרגיש קצת צפוי, בסרט איסטוודי שכזה, אין ספק שתמצאו את עצמכם בסוג של דה ז'וו. כן, הוא לחם עבור המדינה וכן, הוא זקן שעושה מעשים שאינם אופייניים לאנשים בגילו. הקונספט משתנה טיפה, אבל הביצוע נותר בעל קווים מקבילים ומוכרים.

איסטווד עוד שנייה בן תשעים (עוד שנה ושלושה חודשים, אם לדייק) ועדיין שמו מופיע לעיתים בחרושת השמועות של התעשייה ההוליוודית, כאשר ממש לאחרונה הוא נקשר לרומן עם צעירה בת 23. לא עובדה שאמורה להזיק לפועלו הבלתי נגמר. גם הפעם הוא מתעתד לייצר המשך למורשתו בתור במאי ושחקן ראשי בסרטיו והוא בוחר להיות קצת פחות נרגן בתפקידו (בשונה מדמותו ב"גראן טורינו"), אבל ביש מזל באופן אפילו חמור יותר, כחלק מתנאי הפתיחה של דמות אותה הוא מגלם בסרטו הנוכחי.


עדיין נראה רוטן ונרגן, גם אם במידה פחותה | באדיבות Tulip Entertainment

הקאובוי הבלונדי שכולנו אהבנו במשך כל כך הרבה שנים הפך עם הזמן לאימת הפושעים, בתור בלש קשוח (סדרת סרטי "הארי המזוהם") ואפילו בתור זקן הפליא עם לא מעט תפקידים, בהם קשיחות מתלבשת עליו בצורה אוטומטית ומיידית יותר מהזמן שלוקח לו ללבוש תחתונים נקיים בבוקר, אבל הפעם הוא בחר בקו רך הרבה יותר, כאשר הוא מגלם בעל עסק פרטי לפרחים. ארל הוא וורקוהליק שלא הצליח כל כך להבחין היכן נחצים הגבולות בין הבית לבין חממות הפרחים וטקסי מגדל הפרחים השנתיים ועל כן הסרט מציג את חייו כבבואת מראה לקיום הקשר הישיר בין הצלחת העסק שלו, בד בבד להזנחת התא המשפחתי.

בן דמותו הוא בערך בן גילו ואחד מהתסמינים העיקריים מהם הוא סובל, מתגלגל לצד המילה "קדמה", כאשר המשמעות עבורו היא שכל אתר אינטרנט מסכן את עבודת הכפיים הנושנה, במסגרתה הוא מאמין שצריך וכדאי לעבוד. ברגע שהאינטרנט משתלט על העניינים ותזרים המזומנים נוחת, הוא מקבל הזדמות פז להשלמת הכנסה סודית. בתור אדם זקן, גרוש, בעל מעט מחויבויות אמיתיות ובעיקר בעל גיליון דו"חות חלק בכל הנוגע לנסיעה בכביש, קל לו לבצע את ההחלטה והוא מתחיל לעבוד בתור נהג סחורות, שאת טיבן אינו יודע לאפיין, עובדה נהדרת בשבילו, כיוון שהוא רק צריך כסף בשביל להתקיים ואולי לפנק את הקרובים אליו, שעדיין רוצים בקרבתו, כמו נכדתו (טאיסה פרמינגה המתקתקה).


סבא, אז מה רצית לדעת על אפליקציות ניווט בכבישים? | באדיבות Tulip Entertainment

איסטווד בונה דמות שכבר הפכה לסוג של קלישאה עם השנים ועם מיומנותו בתור שחקן ובמאי מבוגר. כל הסרט עצמו הוא נוסחאתי, אבל הוא מצליח לדלג מעל אותן מהמורות של שעמום ובנאליות בעזרת הומור אלגנטי, במרבית שלבי הסרט וכן, ההומור הזה עובד כי הוא סבא זקן, שצריך הכוונה ועדיין רוצה לעדכן שיש לו מספיק ביצים בכדי לא להיות מאוים על ידי אף אחד, גם לא על ידי מעסיקיו, המשתייכים למאפיה המקסיקנית ומציגים (לפחות בחלק משלבי הסרט) חזות קשוח ומאיימת.

הסרט מתקדם בצורה די צפויה, בגדול ובקטן, אין הרבה תחכום בכל הנוגע לאלמנטים הקולנועיים שלו וזה נראה ומרגיש בלא מעט שלבים כמו עוד סרט פרישה, עם הרבה אהבה לנופי ארצות הברית של אמריקה ומסקנות שהוא עשוי להשליך על עצמו באופן אישי, בכל הנוגע ליחס עבור משפחתו אל מול ההתמכרות הבלתי נשלטת לעבודה גם אם בסרטו הנוכחי התמכרותו נוגעת בעיקר בפרחים, שהוא מודע לצורך הרב לטפל בהם ולטפח אותם, חרף העובדה שהם בעלי אורך חייהם קצר והצורך בטיפוחם הוא עבור רגעים קטים, בהם הם באמת פורחים.


אז מה את חושבת על הסרט החדש שלי? | באדיבות Tulip Entertainment

הוא שב לדמות הזקן הנרגן, גם אם מעט פחות משלל הסרטים שקדמו לסרט הנוכחי ובכך הוא די מבדל את עצמו מדמותו של רוברט רדפורד ב"ג'נטלמן והאקדח", שם היה גם סיפור אהבה מלבלב ועל אף העובדה האמורה, סרטו של איסטווד עדיין מרגיש דומה, בעוד הוא מתקדם בלא מעט קווים המקבילים לסרטו של רדפורד; סובל מאותן בעיות שמקשות עליו להיות סרט יוצא דופן ומשובח, אבל גם נהנה מאותם היתרונות בסרט על ועבור בני הגיל השלישי ולא רק.

איסטווד לא רוצה להכריז על תפקידים אחרונים או סרטים אחרונים בבימויו והעובדה הזו לא רעה לאף חובב קולנוע ועל כך גם יעיד הקאסט עתיר הכוכבים שאותם בחר בקפידה, בכדי לעטר את סרטו ובכדי למשוך קהל רחב, מעבר לקהל הקשישים, שכנראה יעבור לנחירות רמות לאחר חצי שעה של הסרט ללא קשר לאיכותו. כל עוד הבמאי הישיש מסוגל לחלק הוראות על הסט (כולל לעצמו), כנראה שהוא ימשיך לעשות כן והצופים ימשיכו לנהור לאולמות בכדי לחזות בפאר היצירה מפרי ידיו של בן ה(כמעט) תשעים.


יאללה, תעמיס עוד תסריטים לשנתיים הקרובות | באדיבות Tulip Entertainment

משפט על הסרט:
בלי אף מילה על הבמאי וכוכבו הראשי של הסרט, זה פשוט סרט אפקטיבי. מעניין, מרתק, מתובל בהומור ומהנה לכל אורכו ורוחבו.

משפט על הבמאי:
איסטווד שוב כאן וזה מצוין. לא נס ליחו של איסטווד בתור במאי, כאשר הוא ממשיך להשתעשע בקונספט של הפער הבין דורי לכל אורך הסרט וכמובן שם דגש על חשיבות המשפחה בתור לקח לעת זקנה.

משפטים על השחקנים:
איסטווד נראה קצת פחות קשוח וממורמר, עדיין כזה, רק מוחלש וזה מרגיש כמו הופעה קצת פחות קלאסית שלו ועם זאת הוא עדיין צולח את עצמו בהומור ובחינניות. לצידו קאסט משופע שכולל את דיאן וויסט, מייקל פניה (בדומה ל"נרקוס" הנוכחי, שוב נלחם בקרטלי הסמים ממקסיקו), בראדלי קופר, טאיסה פרמינגה, אנדי גרסיה, לורנס פישבורן (איך אפשר לשמוע אותו מבלי לשמוע את מורפיוס?), קליפטון קולינס ג'וניור, נואל גוגליימי (שפעם אחת לא יהיה עבריין מקסיקני) ובתור בתו בסרט מככבת לא אחרת מבתו במציאות – אליסון איסטווד.


אם אין הזדמנות להיות עם אבא ביום יום, אז מה רע בסט הצילומים לסרט? באדיבות Tulip Entertainment

משפט על אורך הסרט:
הוא מצליח לכלוא בפחות משעתיים את כל הרעיון ולייצר סרט מהנה, שלא מרגיש מרוח יתר על המידה. זמן טוב ומדוד עבור הצופים שכמהים לזמן מסך שלו.