"המועדפת": העשירייה הפותחת

יורגוס לנתימוס כבר מזמן הפך להיות שם נרדף לקולנוע ייחודי, אפלולי, מקאברי על גבול הביזארי. הוא אוהב לקחת את הסרטים והצופים שלו אל ועל הקצה והוא משתדל לבוז בכל סרט לפלחי אוכלוסייה ומעמדות שונים, ככל שהזמן שהקציב לעצמו בסרט מאפשר לו. הוא ממשיך לבצע כן גם בסרטו החדש והמועמד שהשתלט על (כמעט) כל חלקה אפשרית בטקס האוסקר ההולך ומתקרב, עם לא פחות מעשר מועמדויות! לנתימוס טווה את דרכו בצעדים מדודים ומחושבים, כאשר פזל בתחילה לכיוון האוסקר עם "שן כלב" וייצג את יוון בקטגוריית הסרט הזר, המשיך עם מועמדות לפרס התסריט המקורי עם "לובסטר" וכעת הוא מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר והבמאי הטוב ביותר וכן...הוא ללא ספק כאן בשביל להישאר.


עוגות לכולם! | באדיבות סרטי פורום פילם

לנתימוס עובר מיני טרנספורמציה בהצגת התכנים שלו, שמעולם לא היו באמת מיועדים לכלל הקהל הרחב, בעודו מנגיש את סרטו האחרון לקהל הרחב (ועובדה זו מסייעת לו להיכנס לשמיניית הסרטים הטובים ביותר באוסקר) ומייצר עלילה נהירה, באופן יחסי וכזו שלא מצריכה תחקירים מעמיקים על מסרים סמויים, תוך כדי התקדמות הסרט. הקו העלילתי ברור לכל בר דעת; ברור למדי מה בעצם מתכננות הדמויות בסרט עבור הצופים והעלילה מתקדמת בקווים כלליים ברורים ובעצם כל שנותר הוא פשוט להישאב לחוויה ולהחליט לאיזה מחנה אתם מצטרפים, כאשר מדובר על הבחירה שבין מחנה לנתימוס והקולנוע היצירתי, המרתק והאומנותי לבין קולנוע פשטני יותר, שגם אלמנטים ממנו נכנסים אל תוך החוויה הקולנועית שמעניק לנתימוס לצופיו.

לנתימוס, כהרגלו, לא חוסך סצנות פרובוקטיביות ופחות נעימות לעין, כאשר חלקן מתרכזות בהפרשות גוף - המלכה חולה ומאביסה את עצמה עד כדי סשנים בלתי נגמרים של הקאות וזה משרת את כוונת המשורר. השפחה לא רוצה להתמסר בצורה כללית, אז היא מעניקה עזרה ידנית למושא "אהבתה" וכן, גם דם יונים ניתז על פרצופה של רייצ'ל ווייז כמו גם סיקוונסים שולטים של יחס משפיל של נשים לגברים, גברים לנשים ונשים לנשים. כל אלו נכללים כחלק נרחב מניסיונות ההגעלה של לנתימוס את צופיו וכחלק מהאמירה שלו לגבי הדרך שבה הוא רוצה למסור את סרטו לצופיו.


מחכה לה, שתבוא... | באדיבות סרטי פורום פילם

ועדיין, זה לא הסרט האקסטרימי ביותר, מבחינה וויזואלית, של הבמאי השנוי במחלוקת, כאשר לפניו כבר עלו והצליחו "הלובסטר" ו"להרוג אייל קדוש" שבהחלט בחנו לא מעט גבולות וסיננו לא מעט פלחי קהל, שהעדיפו להימנע ממפגש עם תכניו של הבמאי היווני. לנתימוס הוא בהחלט ובקלות הכוכב הכי גדול של הסרט שלו, כאשר הדמויות אותן הוא בונה, מעוצבות בדומה לדמויות בסרטיו הקודמים – דמויות שבמהותן הן קרות ומתכתבות עם חוסר אנושיות. דווקא האנושית והחמה מכולן – המלכה, היא בעלת הנטייה הגדולה יותר לחלות ולהיות מושבתת במהלך חלקים ניכרים מהסרט ואילו שתי הנשים שנאבקות על זכות הראשונים אצלה, הן קרות ומחושבות כמו רובוטיות נשיות ומתוכנתות היטב.

הביקורות בסרטיו הקודמים פנו לחוג המשפחתי ודיברו על הזוגיות ופה הוא מוסיף גם את המלוכה והשלטון לקלחת, תחום שמשמש ככר כל כך פורה לביקורות שזה כמעט פשע שלא לחתוך בבשר החי ובייחוד בעידן הנוכחי. הנשים בסרט מוצגות ככלבות אופורטוניסטיות ואילו הגברים כסוג של אקורדיון אנושי, שמתכווץ ונע על פי לחיצות ומשיכות. הכל עטוף וארוז במעטפת מפתיעה של קומדיה שחורה ועוקצנית, שלא מותירה אף צופה באולם הקולנוע אדיש להתפתחות העלילתית המתובלת בהלצות, שבעיקר חותכות את הז'אנר כמו סכין חדה בחמאה שנמסה לאיטה.


נראה אותך מגיעה לדלת | באדיבות סרטי פורום פילם

לנתימוס כמו לנתימוס, לא יכול לביים סרט בלי לומר את מה שיש לו דרך הצהרות אומנותיות, באופן וויזואלי ומוזיקלי. מצלמת עין הדג מככבת - תנועות פאן ימינה, שמאלה, זום אין ואאוט שולטות במרחבים הסגורים של הסרט וסורקות את פנים החדר, מרגע שבוחר הבמאי להיכנס לתוכו. לנתימוס מתיימר תמיד לייצר ייחודיות קולנועית בסרטיו והוא בהחלט דורש שהסרט שלו יהיה מזוהה, בקלות, על פי הדרך בה הוא מבויים, נשמע וכמובן משוחק. גם חריקות הכינור, צביטת ומשיכת המיתרים ופס הקול המערער עושים את שלהם על מנת לתרום את מנת חלקם לאווירה הלוחצת והמלחיצה, בפרקים כל כך רבים של הסרט.

צרות בצרורות בממלכה האנגלית של המאה השמונה עשרה, המלכה אן (אוליביה קולמן) לוקה במחלת השיגדון ונמצאת במצב מאוזן וקבוע למיטה. מעבר לעובדה שהיא חולנית פיזית, גם המצב הנפשי שלה רחוק מלהיות אופטימלי והיא נעה ונדה בין מצבי רוח שכוללים חיוכים מתקתקים למושאי אהבתה ובין צרחות איומות על אנשי צוות ועל עוברי אורח. ממרום מצבה העדין והקבוע של המלכה, היא עדיין צריכה לנהל ממלכה וכמה טוב שחברתה הטובה, משכבר הימים, הליידי שרה מרלבורו (המגולמת על ידי רייצ'ל ווייז הנהדרת) "נרתמת" לניהול העניינים השוטפים של הממלכה ובעיקר מקדמת את האג'נדות הפוליטיות של עצמה, בעודה מחרחרת מלחמה עם צרפת ומורידה את פשוטי העם האנגליים על הברכיים, דרך מיסוי לא הגיוני.


מאמי, זה משה...תחליטי, או ש...או ש... | באדיבות סרטי פורום פילם

פשוטי העם ואלו שאינם נמנים על בית המלוכה בסרט מוצגים בפער ניכר מאנשי המלכות, הממשלה או המקורבים לצלחת. פערי המעמדות מעולם לא נראו כה גדולים והם מיוצגים בצורה מסוימת דרך שתי הנשים המתחרות על ליבה של המלכה ודרך הלב, כאשר כל אחת מהן מנסה לצבור כוח, שבהכרח משפיע על מאזן הכוחות וההחלטות של המלכה בנוגע לנושאים החשובים של הממלכה. כלומר, הכל היה יכול להיות פשוט יותר לו למלכה הייתה דעה אמיתית משל עצמה, אך היא ממשיכה להיתמך במרבית הזמן ביועצים כוזבים ובעיקר להיות מושפעת מצמד הנשים ההולך וקרב אליה ודרך כך הן גם קרבות לעמדת מפתח של "הלוחשת באוזני המלכה".

לבסוף מגיעים גם אל הצלע השלישית בסיפור, המובילה אותנו לסיפורה הקצרצר של אביגייל (אמה סטון), דודניתה של ליידי שרה ואסופית צעירה שנפלטת לכיוון בית המלוכה, לאחר שאביה הפסיד אותה במשחק קלפים והיא, כמו גולד דיגרית אמיתית מזהה הזדמנות פז להתקרב לצלחת באופן משמעותי ולא עוצרת, על אף שלל הקשיים שהיא רואה נערמים אל מול עיניה. נחבטת מכל כיוון אפשרי, אביגייל לא מהססת ולא מוותרת לרגע על הסיכוי לשידרוג מעמדה, מעמדת שפחה נרצעת ומעסה כפות רגליים פצועות וזבות דם, אל עבר מעמד החטיף המתקתק-חמצמץ הרשמי של המלכה, לאחר תקופת שהות ולמידה אצל קרובת משפחתה הנכלולית.


אני מרגישה שאת כועסת עליי... | באדיבות סרטי פורום פילם

המאבק בין שתי הנשים מרתק ולנתימוס מציג את הכל דרך עדשות מצלמה וטכניקות צילום משתנות ומרתקות. השימוש שלו בקומפוזיציית המיקום בתוך החלל המצולם מדויק ואומנותי, כאשר במשך לא מעט סצנות המלכה נגררת מצד לצד בכסא גלגלים, דרך מסדרונות אפלים וממוקמת בעמדות אסטרטגיות בכל חדר וחדר, בו היא מצולמת, צרור עובדות שמבדלות את הסרט משאר הסרטים מסוגו, בטח נוכח העובדה שלפני פחות חודש הגיעה ארצה דוגמא נהדרת לשימוש במלתחה ובכישרון משחק, אבל נעדר אקסטרות בימוי וצילום ייחודיים, ב"מרי מלכת הסקוטים", שלא שם מספיק דגש וייחודיות על דיבור הסרט דרך המצלמה אל הקהל.

לנתימוס משחזר שוב את ההישגים הנפלאים שלו בכל הנוגע לקצב, לעבודת המצלמה ולפס הקול המוצלח. גם השחקניות שלו עוזרות להמשיך לשמור על הקו המנחה של גיבורי הסרטים של הבמאי היווני הנפלא הזה והאקדמיה גומלת לו על כך בעשר מועמדויות מוצדקות בהחלט. בין אם יצליח לממש את המועמדויות לכדי זכיות ובין אם לא יצליח, לנתימוס רושם קפיצת מדרגה רצינית ושוב מוכיח פעם נוספת שהקולנוע הייחודי שלו הולך, גדל ופותח שערים בעודו משמר את מרבית הסגנון והעקרונות על פיהם פועל הבמאי היווני.


מה אתה אומר על המחוך החדש שלי? | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
לא בטוח שהסרט הנוכחי יהיה הכוכב המרכזי באמת בטקס האוסקר של השנה הנוכחית, אבל הוא בהחלט הרוויח את לחמו עם דרמה תקופתית, קומית –מקאברית, שלא חסה על צופיה בכל הנוגע לדרך הצגתה. עשוי נפלא ומרתק.

משפט על הבמאי:
לנתימוס היווני כבר ייצר שני סרטים באנגלית ועם כוכבים הוליוודיים מוכרים ואת המעבר להוליווד כבר ביצע זה מכבר, אבל בשביל שהאקדמיה תקבל אותו, הוא חתך, ערך ועידן, יחסית לתכנים שהוא רגיל לספק והוא עוד עשוי למצוא את עצמו אוחז בפסלון בתום ערב פרסי האוסקר.

משפט על השחקניות:
אליביה קולמן כל כך גונבת את ההצגה משתי הכוכבות הראשיות עם דמותה הקפריזית וגם האקדמיה לא נותרה אדישה והעניקה לה מועמדות ראשונה אי פעם וגיבתה גם את כוכבות "המשנה" שלה במועמדויות משלהן, עובדה שמצביעה על איכויותיו הגבוהות של הסרט בכל הנוגע לרמת המשחק. עזרו, בצד הגברי: ניקולס הולט, מארק גאטיס וג'ו אלווין (שגם כיכב בתפקיד משנה ב"מרי מלכת הסקוטים").

משפט על אורך הסרט:
קצת יותר מדי ארוך כנהוג בדרמות תקופתיות, קומית ככל שתהיה - שעתיים וקצת עבור דרמה תקופתית, בבסיסה...לא קל.