"האשמים": אשם מי שלא נתן לו מועמדות לאוסקר

וואו! איך אפשר להתחיל קריירת בימוי בצורה הזו? מה גוסטב מולר הולך לעשות בסרט הבא שלו? לאן עוד אפשר לטפס אחרי סרט כמעט נטול פגמים? מה יקרה שייכנסו עוד לוקיישנים ועוד שחקנים לתמונה? למולר התשובות והפתרונות ואילו לנו נותר רק להמתין בשקיקה לפרי עמלו הבא של הבמאי הדני בכדי להבין היכן תתמקם בעתיד אותה יצירת בכורה מפתיעה ויוצאת הדופן שהוא מנחית בפעם הראשונה שלו בתור במאי. כמו כן, חובה להקים וועדת חקירה בכדי להבין כיצד המועמד הדני כשל לעשות את הקפיצה הקטנה מתשעת הפיינאליסטיים אל עבר חמשת המועמדים הסופיים, לפרס הסרט הזר בטקס פרסי האוסקר, ההולך וקרב עלינו לטובה.

גוסטב מולר סיפר, לאחר יציאת סרטו, כי הוא מאמין שהדימויים החזקים ביותר בסרט הם אלו שאינם נראים לעין וכי באמצעות קיום שיחה ואי הצגת הסיטואציה הוא בעצם נותן את החופש עבור הצופה להחליט כיצד תראה אותה סיטואציה תראה בפועל - קצת כמו ספר, אם תחשבו על זה קצת יותר מעשר שניות. אבל מה הוא ומי הוא המולר הזה? גביע מעדן מתקתק או שמא במאי גאון שמפיל פצצה מדהימה וכמעט חד פעמית, בשנה שמרבית המועמדים בה היו צפויים, מלבד כמה כאלו שהרעישו עולמות וקבעו תקדימים אך ממש לא בהכרח בגלל שהיו יוצאי דופן או הלהיבו במידה שונה משלל סרטים אחרים.


מוקד חירום שלום...אם זה לא מקרה חטיפה, נא לעבור למוקדן הבא | באדיבות סרטי נחשון

כן, סרטים בסגנון של "האשמים" כבר בוצעו בעבר, אבל כנראה שסרט הביכורים הזה, של הבמאי הדני ההוא, מבוצע בדרך הטובה ביותר, בכל הנוגע ליכולת לספר את הסיפור ומסתבר שהדרך הטובה ביותר לבצע את המוטל היא באמצעות גיבור יחיד ואוזנו (המכילה אוזנייה). אז כן, חואקין פיניקס עשה את זה עם אוזנייה ב"היא" המשובח וכן, גם ראיין ריינולדס וטום הארדי קיימו שיחות טלפון במיקומים סגורים עם "קבור" (ריינולדס בארון קבורה) ו"לוק" (הארדי נוהג בדרכים, לפני שהחל לכעוס על הפקקים בסרט ההמשך "מקס הזועם: כביש הזעם"), האלי בארי הייתה קרובה למדי ב"הקריאה" ואפילו סטיבן דורף היה בסביבה, עם "נקודת שבירה", בבגאז' של האוטו. כולם עשו עבודה משובחת, כלומר, אם זו ספל התה שלכם ואתם חובבי הז'אנר (והאמת שגם אם לא).

אבל העבודה של כולם מחווירה אל מול תצוגת התכלית המהפנטת שנולדה משיתוף הפעולה בין מולר ובין יאקוב סדרגרן הנפלא; כוכב הסרט - השוטר אסגר הולם. איך יודעים שהצמד מחולל היסטוריה? רק תעמדו מהצד ותראו את תגובות הקהל לסצנות. לא היו הרבה סרטים בשנים האחרונות שהצליחו להוציא כל כך הרבה תגובות חיות וערות מאולם קולנוע כמו שהסרט הזה חולל בהופעת טרום הבכורה שלו בארץ. אפשר פשוט לשבת בצד ולהתמוגג תוך כדי סערת הרגשות שאתם חווים מהסרט. להתפלא מהאווירה השוררת באולם הקולנוע ומזרע הפורענות שנטמן בכל אחד מהצופים בסרט, אותו זרע שצומח במהרה להיות צמח מטפס שפשוט בולע את מחשבות צופיו וממכר אותם לכל הניואנסים והדקויות של השחקן ושל הסרט.


הפנים אומרות הכל | באדיבות סרטי נחשון

כל הבעות פניו של סדרגרן מביעות מתח. הוא טרוד ונמצא על סף פיצוץ בגרף של עלייה מתמדת. הוא מספק גם כמה רגעים נפיצים בהחלט, אבל הקסם והחיבור הממשי של הצופה אל השחקן מצויים דווקא ברגעים שהוא פחות נפיץ, יותר מתקשר עם החרדות ומעביר את הרגשות הללו הלאה – לצופים ואז הוא מתפקד כמו במרוץ שליחים ביזארי או יותר כמו משחק מסירות של פצצה מתקתקת, בדיוק כמו בסרט מצויר של באגס באני. אף אחד לא רוצה את הפצצה המתקתקת הזו בידיו וסדרגרן יודע בדיוק איך לגרום לכם להזיז את עצמכם באי נוחות, בלשון המעטה, בכסאות הנוחים של בית הקולנוע. ואתם יכולים להיות בטוחים שהוא יעשה זאת פעם אחר פעם ומבלי למצמץ לשנייה.

אסגר הולם הוא שוטר שנמצא בהשעייה מעבודתו, מחכה למשפט בנוגע לתקרית מתפקידו הקבוע (והקודם, נכון לרגעים אלו). הוא לא מתפקד כנותן שירות טלפוני רגיל ומתנהל בשערורייתיות במוקד החירום. לרגעים מסוימים מולר רוצה להמחיש כמה הולם מתפורר נוכח מצבו הנפשי ותפקודו במוקד, דרך סצנה נפלאה של כדור מתמוסס במים. הכל משתנה בטרטור טלפוני ועם קריאת חירום של אישה, הנשמעת במצוקה גדולה. מיד אסגר מבין כי היא נחטפה והוא מתחיל לתחקר אותה בסדרת שאלות קצרות שיעזרו לו להבין היכן היא נמצאת. ברגעים המועטים בהם אסגר מצליח לדובב את אייבן, האישה מהצד השני של הקו, הוא דולה מספיק פרטים בשביל להזניק שוטרים שיתחילו לחפש אותה, אבל כאשר השיחה נקטעת, המירוץ להצלת חייה של אייבן מתחיל.


אין זמן לסיפורי רקע, יאללה לעסק! | צילום: IMDB

מולר לא צריך ולא יכול גם לתת הרבה מדי זמן לספר סיפור רקע או לבנות את דמותו של אסגר לפני שהאקשן והמתח נכנסים בדריסת רגל עצבנית אל קביעת קצבו של הסרט, אבל אין ספק שתוך כדי תנועה, נבנית דמותו של אסגר הולם והוא מקבל נפח ועומקים עבור אותה דמות שוטר באינספור קונפליקטים, שמתגלים עם כל שלב ושלב בבניית העלילה. מולר משתמש בכל פיתול עלילתי ואלמנטים מותחים כאיל ניגוח עצום בסכר שהוא פניו החתומות, שרוצות להיות בשליטה, של השוטר המתוסכל והמתוסבך הזה.

כמה קשה זה להחזיק סרט בעזרת הפנים והקול של סדרגרן ושלו כמעט בלבד? כנראה שלא כל כך קשה עבור הכוכב המופלא הזה שפשוט עושה כרצונו על הסט ומציג בסרט איכויות, השמורות לשמות גדולים ומפורסמים ממנו בהרבה. בסרט הוא חוצה המון גבולות ומוסכמות בכדי לעזור לקורבן שנמצאת בצד השני של קו הטלפון, בתור שחקן חוצה סדרגרן חומות בין ריחוק וקרבה שנמצאים בין הקהל לבין הכוכב הראשי של הסרט, הוא עושה זאת במהלכים קצרים ויעילים ואי אפשר שלא לחוש הזדהות וקרבה כלפי דמותו. אי אפשר להסביר כמעט במילים את העבודה שהוא מבצע בעזרת קולו והמבעים שלו, עבודה שלוקחת סרט כמעט דל תקציב ואירועים וויזואליים והופכת אותו לפצצה מתקתקת ומזעזעת.


מה? כבר נגמר?! | באדיבות סרטי נחשון

משפט על הסרט:
יצירת מופת מטלטלת ויוצאת דופן. סרט שפשוטו כמשמעו - מרתק את הצופים לכסאות ומפיק מהם תגובות הכי אמיתיות וכנות שאפשר לתאר. מדהים איך הסרט הזה מסיים את השנה הקודמת (ומתחיל את זו החדשה) עם פרסים מקומיים ואזוריים בלבד.

משפט על הבמאי:
גוסטב מולר משאיר את החלק של הדמיון לצופים וזה פשוט נורא ומבריק בו זמנית. יוצא דופן ויעיל ממש כמו לקרוא ספר מתח. הוא בונה באופן מושלם את הדרך שבה יתווה הכוכב שלו את תגובות הצופים ההמומים.

משפט על כוכב הסרט:
יאקוב סדרגרן בונה דמות גיבור שנוי מאוד במחלוקת, כזה שמקבל נפח, מגיע ומביא את הצופים לתובנות על עצמו לקראת סוף הסרט, כחלק מהמורכבות העלילתית המותחת שיוצר הסרט עבור גיבורו ועבור צופיו.

משפט על אורך הסרט:
ככה בדיוק בונים חומה! שעה ועשרים של פצצה מתקתקת ויעילה לכל אורכה ורוחבה. מולר מכניס כל אלמנט אפשרי בכדי להקנות תמורה מלאה לכרטיס ובונה עלילה מהפנטת, חסרת רחמים ומדויקת במסגרת הזמן שהקציב לה.