"מיסטר גלאס": זכוכית מגדלת

בסך הכל לגיטימי עבור מ. נייט שאמלאן לסגור טרילוגייה לא צפויה בכלל לאחר כמעט 18 שנים. מה שהתחיל ב"בלתי שביר" המערער, בשנת 2000, המשיך באופן הכי בלתי צפוי וטוויסטי כ-16 שנים לאחר מכן, עם סוף הסרט "ספליט" ובדיוק כמו ששאמאלן אוהב. הבמאי המוכשר, האהוב והמושמץ כאחת הימם את מעריציו בסיום "ספליט" הנפלא ובאיבחת וויליס קטנה, ייצר הקשר ואמתלה לייצר סרט נוסף על מנת להפוך את "בלתי שביר" כחלק הראשון בדרך לטרילוגיית גיבורי על אלטרנטיבית למדי, עבור הקרבות הבלתי נדלים (ובמעמד צד אחד, האמת) בין אולפני מארוול לבין אולפני DC, שלא מפסיקים להתרוצץ עכשיו בקולנוע ולא מצליחים או רוצים להגיע לכדי מיצוי או סגירה.

שאמלאן הוא אחד מהבמאים שהמציאו את הצורך בזהירות מספויילרים, כיוון שבסרטיו הטוויסטים, התנודות וזיגזגים העלילתיים כל כך רבים וכל כך קריטיים, עד שקשה לגלות יותר מדי מבלי להרוס את העלילה לחלוטין, אבל ננסה בכל מקרה לפגוש את קו פרשת המים, בכדי לתת תיאור מקיף בנוגע לתוצאתה הסופית של אחת מיצירתיו המצופות ביותר, בשנים האחרונות, של הבמאי השנוי במחלוקת. שאמלאן בנה בקפידה עולם Origin בסרט הראשון בסדרה, בכיכובו של וויליס וכאשר הגיע הסרט השני, 16 שנים מאוחר יותר ובכיכובו של מק'אבוי, הוא דאג לייצר ממנו סרט בלתי תלוי ועומד בפני עצמו עד לדקה האחרונה, בה הוא מייצר את הלינק ל"בלתי שביר" ובעצם גם כך נוצרה הפלטפורמה לסרט שלישי, אשר מחבר את עלילות שני הסרטים גם יחד.


יופי!!...ניפגשים שוב לפגישת מחזור | באדיבות סרטי פורום פילם

תחילת הסרט מציגה פעם נוספת את מק'אבוי בתור קווין וונדל קראמב, שנודע גם בשלל שמות וזהויות ובינן בעיקר דרך הכינוי "החיה" ולבסוף גם בכינוי שמאגד תחתיו את כל היישויות החיות בתוכו - "העדר". הוא שב לכלוא נערות צעירות במחסן נטוש בפאתי העיר ונמצא על סף הכחדתן. באיזור לא רחוק של העיר פועל לו הכוח הישן והטוב, דיוויד דאן המגולם שוב על ידי ברוס וויליס, 18 שנים לאחר שגילם אותו לראשונה ב"בלתי שביר". דאן הפך לגיבור המקומי כמצופה ממנו וכעת מנסה, בעזרת בנו (ספנסר טריט קלארק, שגילם את בנו בסרט "בלתי שביר" גם כן), להתחקות אחר עקבותיו של "החיה" (או "העדר", תבחרו אתם את הכינוי שמתאים לו) ולבסוף (או יותר נכון באמצע) השניים נפגשים לכדי עימות כולל ראשון, שתוצאתו המרכזית היא אשפוזם על ידי פסיכולוגית, שמנסה לדכא את אפקט גיבורי העל שמצוי בקרב שניהם.

התפנית העלילתית החדה, מסרט מרדף בין שני סוגי גיבורים עיליים - אנטיגוניסט ופרוטוגוניסט די מובהקים, לסרט פסיכולוגי, התוהה על המקור והיווצרותם של השניים, מייצרת דעיכה ונפילת מתח עלילתית די גדולה, כאשר מסרט מתח עם נגיעות אקשן, הוא הופך למותחן פסיכולוגי ודרמטי, בדיוק כמו ששאמלאן אהב ועדיין אוהב לספק לצופיו ומעריציו האדוקים. הקצב יורד, אבל האפקט הדרמטי עולה בצורה חדה ומסחררת וכל אחת מהדמויות מתחילה לקבל עוד ועוד הזדמנויות לבטא את הלכי הרוח העוברים בקרבה ומה טוב שגם סמואל ג'קסון נכנס לקלחת ומעניק אלמנט טירוף נוסף וקצת שונה מזה בו שולט מק'אבוי באופן כמעט מוחלט, על כל שלל דמויותיו ואישיותיו, בתור קראמב.


ממשיך בערך מאותה הנקודה בה הפסיק לפני 18 שנים | באדיבות סרטי פורום פילם

מה שמוביל אותנו לאחת מנקודות השיא של הסרט והיא תצוגות המשחק המשכנעות של חברי הקאסט המרכזיים, בעיקר מצד מק'אבוי. ג'קסון נפלא ונדמה כי הוא ממשיך מאותה נקודה בה הוא הפסיק, בסרט "בלתי שביר", בעוד ברוס וויליס נותן הופעה טובה, אבל משנית למדי. שאמלאן לא מסתפק רק בתצוגה הטוטאלית של מק'אבוי והעזרים שכנגדו, אלא רותם את תנועות המצלמה בכדי לקבל קומפזיציית צילום נהדרת וכמובן מציב את הדמויות באופן נפלא ובמגוון מיקומים, בתוך בית המשוגעים, באופן שמבליט את שגעונם, מבלי שאף אחת מהדמויות צריכה להעביר מסר כלשהו דרך דיבור או תנועות גוף, מלבד מבטים. אין ספק שבכל הנוגע לשליטה ברזי הקולנוע, מפגין שאמלאן מיומנות רבה וגבוהה והשם שלו עדיין מצליח לגייס כוכבים גדולים בכדי לתרגם את חזונו לכדי סרט, שהציפיות ממנו עודן בשמיים ולא רחוקה ההתרגשות בהרבה מזו שאחזה במעריציו לפני 15 שנים.

עם זאת, נדמה כי שאמלאן הולך מדי פעם לאיבוד בכל הנוגע לעלילת הסרט ובניית המרכיבים המרכזיים שבו, כאשר הוא מאט את הקצב בצורה דרסטית ודרמטית, כאילו בכדי לבחון את הצופים ולבדוק דופק מדי כמה זמן. האם הם עוד מרוכזים? האם הם עדיין שלו? האם הם מוכנים לסלוח על חורים עלילתיים וחסרי היגיון וחשוב מכל, האם הם עדיין מעריכים עבודה זהה, חרף העובדה שהוא אוחז באמצעים מגוונים יותר מאלו שלפני כמעט 20 שנים? שאמלאן לא מוותר לעצמו ולצופים על עלילה רבת תהפוכות גם אם לא כל תהפוכה מוסברת היטב או מוצדקת, בדיוק כמו בן דמותו של מק'אבוי, שמחליף את הקול הפנימי שבו בפקודה, בהבזק ולעיתים במה שנראה כמו פעולה יזומה מראש - תוצאה סופית שנראית מאולצת בלא מעט מהשלבים, גם אם טובה (בעיקר בגלל הביצוע המושלם שלו).


יש לך חטיף?! משהו לאכול? | באדיבות סרטי פורום פילם

ה-Final Act של הסרט מעורר את כל אלו שפרשו לנמנם במהלך הליבה של הסרט, שדווקא מייצגת את החלק בעל סימון הדופק הנמוך יותר ומחזיר את האקשן לשימוש, מחבר את כל הקצוות התועים ומסביר את מה שזקוק היה להסברה, לפחות על פי שאמלאן. הוא מתעקש להמשיך ולייצר הקבלה, דרך מיסטר גלאס, בין עולם הסרט לבין עולם הקומיקס, כפי שהחל בשנת 2000 ועל הדרך גם מוסיף לקלחת את הדמויות המשניות, שכביכול עוזרות להניע כל אחת משלושת הדמויות הראשיות. השינוי שעברו כל ששת הדמויות בשני צירי הזמן - גם של "בלתי שביר" וגם של "ספליט" לא נראה כזה היסטרי, כיוון שלא נוצרה התפתחות משמעותית וזה נראה כאילו כל אחת מהדמויות מגיעה להמשיך בערך מאותו המקום בו נעצרה בין שנתיים לבין שמונה עשרה שנים והכל בכדי להמשיך את הפרנצ'ייז של הבמאי שלה.

שאמלאן אורז את הטרילוגיה שלו באופן שהכי מקובל לייצר טרילוגיה בתקופה ממנה הגיע "בלתי שביר" - בסימן ירידה קל. אם את "בלתי שביר" זוכרים בני דור מסוים כסרט ייחודי בנוף הקולנועי, הרי שבימים וזמנים מודרניים אין ל"מיסטר גלאס" הרבה מה לחדש בעידן בו דמויות קומיקס לובשות כל כך הרבה צורות, צבעים וגוונים. את "ספליט" יצר שאמלאן בשביל להחזיר את עצמו לתודעה בעזרת סרט נהדר, שמיצב אותו פעם נוספת בתור אחד הבמאים המעניינים באיזור. את "מיסטר גלאס" הוא יוצר בעיקר בשביל לשמור על האינרציה שיצר לעצמו במסלול היציאה מהבינוניות, אבל נראה שעבור חלק מהקהל הסרט הזה הוא סממן נוסף לשובו בדיוק לכיוון שממנו ניסה להתחמק.


אתה יכול להדליק לי אור קטן? אני מפחד בלילה | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
סרט נוסף של שאמלאן, שמתקבל בתגובות מעורבות ואלו דעות רווחות והגיוניות, בדיוק בעיקר בגלל עשרים הדקות הראשונות והאחרונות המנוגדות כל כך למרכז הסרט שאורכו כשעה וחצי, במסגרתו מתנהל סרט שונה לחלוטין.

משפט על הבמאי:
האיש שגרם למונח "טוויסט" להפוך לכינוי וממשיך לנסות לעשות היצ'קוק ולהיכנס לתפקידים מזעריים בסרטיו, הוא האיש שצריך להמשיך ולחפש אתגרים חדשים בשביל לבדוק כיצד הוא יכול להסעיר את הוליווד בפעם הבאה.

משפטים על השחקנים:
זה רק כאילו סרט של שלושה שחקנים, אבל לא רק. וויליס מעולם לא נדרש להציג יכולות משחק יוצאות דופן וסמואל ג'קסון המציא תפקידים קולנועיים לעצמו, אבל ג'יימס מק'אבוי הלא מוערך תמיד חייב להמציא את עצמו מחדש ואיך אפשר להתעלם ממנו אפילו בקרב האוסקר, כאשר הוא דוחס לעצמו 26 המצאות מחדש על זמן כל כך קצר?! שרה פולסון בתפקיד מוצלח ומאתגר וגם אנה טיילור-ג'וי חוזרת אחרי "ספליט" לתפקיד תומך לא רע, אבל הלהיט הוא השבתם של השחקנים שמגלמים את אמו של אלייז'ה (שרלין וודוורד) ובנו של דיוויד דאן (ספנסר טריט קלארק), לאחר המשך קריירה דלוח למדי מאז שנת 2000.

משפט על אורך הסרט:
וואו! ארוך מדי! בייחוד בהתחשב בהרבה כלום עליתי, שנועד לניסיונות בניית מתח, בהצלחה חלקית למדי.