"מרי מלכת הסקוטים": מלכות העולם הזה

אי אפשר שלא להתחיל את סקירת הסרט התקופתי המרתק הזה ללא כמה עובדות על הכוכבת הראשית שלו והמבטא המשגע שלה. סירשה רונאן, שמגלמת את מרי; מלכת הסקוטים, היא בכלל אמריקאית ממוצא אירי(!), מה שלא הפריע לה להיכנס לנעליה, שמלתה ושערה האסוף היטב של המלכה הצעירה, העוברת תהליך מזורז בהתבגרות במהלך הסרט. הארץ אשר הייתה נתונה לשלטונה, אי שם לפני כמה מאות שנים, רשאית להתמרמר עד אין קץ בעקבות העובדה שהסרט הגיע למחוזות סקוטלנד כחודש לאחר הופעת הבכורה שלו בארצות הברית של אמריקה ולאחר כל האמור מדובר בסרט שהחוזקות המרכזיות שלו הן בעיקר בזכות השחקני(ו)ת הראשי(ו)ת, הנופים ובעיקר הגרדרובה המפוארת שככל הנראה תהיה זו שגם תיזכר, לאחר שהאבק ישקע.


שחרר את (הסרט לבני) עמי | צילום: IMDB

סירשה רונאן רושמת הישג נוסף בקריירה הקצרה, אך המפוארת והמרשימה שלה, כאשר היא שוב לא מוותרת לעצמה ונכנסת לתפקיד בעל הילה ופאתוס. רונאן משתמשת כמעט בכל מנעד רגשותיה במשך שעתיים ומזגזגת בין צחוק, כאב, רוך, קשיחות ואומץ בקלילות וללא מאמץ מיוחד, כאשר פניה מקרינות בדיוק את מה שהן צריכות להקרין בכדי לשכנע את הצופה בכוונותיה. ניכר כי רונאן משתדלת לבחור את תפקידיה בקפידה, גם אם לא תמיד מדובר בתסריט מוצלח ולא בכדי היא ניצבת בגיל 24 בתור אחת השחקניות המובילות בהוליווד שברזומה שלה כבר שלוש(!) מועמדויות לפרס הנכסף והנחשב ביותר. הזכייה עוד בוא תבוא.

מבלי לדעת איך הולכת להתפתח הגרסה הנוכחית, לסיפורה של המלכה הצעירה של סקוטלנד, אפשר להבין שמדובר בדרמה תקופתית, שקהל היעד שלה הוא די ספציפי ועל כן הסינון הראשוני מתבצע אוטומטית רק מעצם הצצה בכרזת הסרט. צלילה פנימה אל תוך תוכנו של הסרט מגלה ניצני יריבות בין שתי נשים חזקות וכאלו שלא ששות להתפשר על האמת שלהן, בתקופה בה להיות אישה לא היה פשוט, נחות ואם כבר נשים בעמדות כוח, אז ככל הנראה שתהיה עדת גברים הלוחשת באגרסיביות יתרה באוזניה של בעלת הכוח. כאלו הן בדיוק מרי ובת דודתה, אליזבת', מלכת אנגליה, על כתרה קוראת תיגר המלכה הסקוטית הצעירה.


הלוחשים באוזנה | באדיבות Tulip Entertainment

עוצמה נשית בקולנוע היא כבר לא סתם הצעקה האופנתית האחרונה, אלא דרך ממשית שנסללת בשנים האחרונות ועל כן לא מפתיע לצפות בסרט שבו שוב המין הגברי מוצג בתור בעל שררה, נכלולי ומחליש אל מול המאבקים של שתי גיבורות הסרט, שהם בעיקר מאבקים שלוקחים חלק בגלל הגברים שלצידן. מעבר למאבק על הכתר, ישנו המאבק ההיסטורי-דתי (שלגמרי מקבל ייצוג ומוטיבציה גברית) המתחולל בין מרי הקתולית ואליזבת' הפרוטסטנטית, שרוצות לשמר את כבודה של הכנסיה אותה מייצגת כל אחת מהמלכות. פחות סקסי ממאבק מלוכה בין שתי נשים חזקות, אבל הדת תמיד מוסיפה דם רע לעלילה, שעשויה להראות כדלוחה ויבשה.

מעבר לעובדה שהשתיים נאבקות בצורה סמויה וגלויה על הכתר, המייצג כל כך הרבה עבורן ועבור נתיניהן, גולת הכותרת היא גם המירוץ להיריון והלידה הראשונה ליורש העצר הבא בתור בשושלת המלכותית. אליזבת' לא נראית מעוניינת בהבאת יורש עצר ומאוד ממוקדת בשימור הקריירה שלה בתור מלכה - מן אמא מודרנית בתקופה פוסט פוסט פוסט מודרנית ואילו מרי דווקא מוכיחה שאין לה בעיה לשחק את המשחק לעיתים, בכל הנוגע לדרכים שהיא רואה בהן דרכי קיצור על מנת לקרב את עצמה עוד צעד או שניים בכדי לקבל את ההזדמנות לבקש עבורה את הכתר בעתיד, בזכות אימוץ בעל, שיהפוך אותה לגיטימית יותר בתור מלכה ואף ירביע אותה, בכדי לקבל לגיטימציה לדור המשך, בכל הנוגע לשושלת המלוכה.


סלפי גב הכי טוב שיצא לי | צילום: IMDB

הן מציגות את עצמן בתור שתי נשים שונות לחלוטין בדרכן וגם באנשים המקיפים אותן, אבל ניכר שהמטרה המרכזית של במאית הסרט, ג'וזי רורק, היא לבחור להעניק לצופים שתי גישות שונות, של שתי נשים חזקות ומאפשרת יד חופשית בבחירה של הקהל לאיזו דמות הוא עשוי להתחבר יותר ובכך היא מבצעת עבודה טובה, כאשר היא מעניקה את הכוח בידיהן של שתי שחקניות מהמעלה הראשונה בהוליווד, בכדי שיוכלו לתרגם את החזון שלה דרך תצוגות משחק משובחות והופעות נפלאות, לאורך כל הסרט.

עם זאת, הסרט לא חף מבעיות, כאשר בין היתר הפתיחה שלו מקשה מאוד להתחבר בקלות יתרה עבור הצופים, במה שנראה כמו אקספוזיציה תלושה ומנותקת למדי משאר חלקי הסרט. רורק מבצעת קפיצות גדולות מדי בין זמנים ותקופות, בלי סיבה אמיתית לקפוץ וגם הקפיצות עצמן נראות תלושות מהמציאות וחסרות אמינות בסיסית, בסרט בו דווקא האיפור והתלבושות מהווים בתור המרכיבים המובילים והאמינים בכל הנוגע להגשת הסרט לצופים. היריבות הגדולה המוצגת בו מוצגת כמעט במעמד צד אחד, כאשר אליזבת' מוצגת יותר בתור דמות רקע, עם דומיננטיות מוגבלת למדי ונותנת מענה קצר לרגעים הארוכים, במסגרתן שולטת מרי במרבית האספקטים של הסרט.


כל הזמן נמצאת ברקע, אבל לא שותפה מספיק | באדיבות Tulip Entertainment

לא פשוט לצפות בסרט שגולת הכותרת שלו היא בעצם תצוגת סוג של פינג פונג בין שתי מלכות, בסדרת הודעות בלתי פוסקת, הימנעות ממפגש ושימוש בשגרירים, רק בכדי לקדם את המטרות והאינטרסים של עצמן, בכל הנוגע לרצון לשלוט. רורק נשענת באופן חזק וברור על הצגת היריבות ומקבלת גיבוי חזק משתי השחקניות שלה, בכל הנוגע לתחום המומחיות שלהן, אבל היריבות עצמה בעיקר סובלת מעצם העובדה שהן מתנהלות במוד של הורים גרושים, המעבירים הודעות זה לזו דרך הילדים.

אז כן, ישנם סיפורי אהבה, בגידה והומוסקסואליות. יש שתי נשים חזקות, שמחזיקות את הסרט ביד רמה ובעיקר רונאן, שנמצאת במרבית חלקי הסרט בתור הכוכבת הראשית וגוזלת מ-רובי נתחים נכבדים של נוכחות, במידה מסוימת. רורק נשנעת על ההיסטוריה, גם אם ניכר שהיא לא מדייקת בהרבה אספקטים, משמיטה או מפספסת פרטים שיכולים היו לשפוך אור נוסף על העלילה. כמו כן היא מציגה את כל הגברים באור שלילי, פחות צוללת לעומקן של דמויות רבות ומתמקדת בעיקר בדמותה של המלכה, עליה נכתב הסרט, אבל כאשר הכוכבת הראשית שלה זורחת ומככבת וזה במרבית שלבי הסרט, רורק גורמת לכל החלקים השליליים להתמוסס ולהיעלם.


מלכת הלבבות, בכיכובה של: מרגו רובי | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
סרט לקהל יעד די ספציפי, בקצב התקדמות לא אחיד, כאשר לצד קפיצות בזמנים מתקיימים עיכובים לא ברורים. תלבושות מופלאות, איפור יוצא מן הכלל (מי חשב שמרגו רובי יכולה להתכער?) ומעל הכל רונאן זורחת ומאזנת.

משפט על הבמאית:
סרט שמציג שתי נשים חזקות חייב אישה חזקה שאוחזת בשרביט הבימוי. סרט הביכורים של ג'וזי רורק הוא יצירה שממש לא חפה מטעויות ושגיאות, אך מגיע בבחינת יצירה שאפתנית, שבהחלט מסמנת אבן דרך חשובה בקריירה של הבמאית.

משפט על השחקניות:
כל מילה שנאמרת או נאמרה על רונאן ממש לא מיותרת, המועמדת 3 פעמים לפרס עשויה להשתחל לעוד מועמדות אחת ובצדק. רובי חוסה בצילה, אבל שוב מוכיחה שהיא כל כך רחוקה מההגדרה של פרצוף יפה ותו לא. הופעה נהדרת. גאי פירס מחזק בהופעה צנועה.

משפט על אורך הסרט:
סרט שיכול היה להיות יותר ארוך הרבה יותר או אפילו להתפצל לכדי מיני סדרה בשביל להיות מסופר בצורה טובה יותר וסובל בעיקר בדחיסה מקסימלית של לא מעט אירועים, בפרק זמן מוגבל.