"אהבה בימים קרים": סוס שחור-לבן לאוסקר

טקס האוסקר לשנת 2019 בקטגוריית הסרט הזר מאמץ לחיקו שני סרטים בשחור לבן - האחד מביע את אהבתו של אלפונסו קוארון למטפלת שלו, דרך "רומא", אחד הסרטים המדוברים ביותר בחודשים האחרונים ואילו השני, של פאבל פאבליקובסקי (זוכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר משנת 2015 על סרטו – "אידה"), מספר סיפור אהבה שנפרש על פני עשור וחצי. סיפור אהבה שלכאורה אמור היה להיות פשוט, אבל מסתבך בזכות או בגנות רוח התקופה בה הוא מסופר ונוכח התמורות באותה התקופה, הכוללים פערי גיל, דת ואופי, הסיפור הזה הופך לסבוך, במובן הקלאסי של המילה. אם את "כוכב נולד" של בראדלי קופר בנו על שטאנץ ידוע מראש, הרי שגם הסיפור הנוכחי בנוי על איזו שהיא כרוניקה של השמדה והרס עצמיים, בין בני זוג שהגעגוע טוב להם לא פחות (ואולי אף יותר) מאשר קרבה.

הימים הראשונים, בהם הסיפור לוקח את הצופים איתו, מתארים עולם שעוד עסוק בתהליך שיקום לאחר מלחמת העולם השנייה, אך בד בבד גם נכנס לתחילתה של המלחמה הקרה. שלושה מפיקים מוזיקליים מסתובבים בכפרים נידחים ברחבי פולין ומקליטים מוזיקת פולקלור כפרית, אותנטית. יש שם משהו שנראה כמו חמת חלילים ומגוון קולות אנושיים צורמניים, זועקים אל על. בהמשך הדרך מסתבר כי כל עתידה של האותנטיות המוזיקלית והעממית הזו לא נועדה בשביל שימור החומרים והפצתם לקהל הרחב, אלא תעבור בהמשך הדרך לקהל אליטסטי וסנובי יותר ואם להוסיף חטא על פשע, בהמשך דרכה של הלהקה, השירים העממיים הפשוטים והסגנונונת התואמים ישמשו עבור צרכים פולטיים, להלל ולשבח את המנהיגים העליונים, באותה התקופה.


אז.......על מה אתה חושב? | באדיבות בתי קולנוע לב

לאחר סשן ההקלטות וליקוט החומרים, עוברים המפיקים לקיום סשנים של מבחני הבד, במסגרתם נבחנים צעירים מבית ספר למוזיקה, בכדי להפוך ללהקת מחול ושירה שחורשת את הארץ בהופעות. אל המבחנים הללו משתחלת לה זולה (שום קשר לפינת הזולה שהייתה לכם בילדות); צעירה בלונדינית, יפיפיה וכובשת, שמצליחה לכבוש את ליבו של ויקטור, אחד המלהקים והמפיקים הראשיים. הדגיגה הזו מקפצת אל רשתו הפרושה של האיש ובדיוק ברגע הספציפי הזה, בו ויקטור צד בעיניו את זולה, יש משום ההקבלה לציד של פאבליקובסקי את קהל הצופים שלו.

כשם שויקטור רואה את הצעירה הזו, שיש בה לא מעט פגמים וסיפור רקע בעייתי, הוא עדיין רואה פוטנציאל לא מלוטש וקסם, המון קסם. בדיוק כמו שהצופים רואים את הסרט, שהוא יצירה בעלת גסות משופשפת, בכל הנוגע לפרישת העלילה בפני הצופים, אך הוא טומן בחובו המון קסם ולעיתים קשה לשים את האצבע על הנקודה בה הקסם מתפרץ, אך כאשר הוא מתפרץ, הצופה מוצא עצמו שבוי. הוא בנוי על פי נרטיב קלאסי של סרט ישן, כמעט נוארי ובעל תמורות מוזיקליות, דתיות ופוליטיות, אותן עוברים וחווים הגיבורים הראשיים, במסע האהבה הבלתי נגמר בין השניים. לסרט הזה יש כל כך הרבה להעניק ולא בכדי הוא הגיע לרשימה הסופית של פרס האוסקר על הסרט הזר.


קלינקה, קלינקה מיה | באדיבות בתי קולנוע לב

גם הסרט הזה, כמו ידידו השחור-לבן ממקסיקו, עמוס במסרים, אבל קצת יותר ברורים ופחות עקיפים ובעיקר דרך שיר הנושא, המוליך את הגיבורים שלו בכל שלבי ותקופותיו של הסרט, שיר שבצורה די ברורה מדבר על הגיבורים של הסרט, על האהבה הבלתי אפשרית, לכאורה, אותה חווים השניים לאורך שנים רבות. בכל פעם השיר מבוצע באופן שונה ובז'אנר מוזיקלי שונה, די בדומה למקצב ההולך ומשתנה של חיי גיבורי הסרט, בכל הנוגע לתקופה בה הם מצויים ובצמוד לסטטוס בין השניים, בכל הנוגע לאהבה בלתי מושגת או רגעית.

פאבליקובסקי, שכבר זכה על הסרט הנוכחי בפרס הבימוי בפסטיבל "סאנדנס", מעלה מספר הילוכים מ"אידה" המלנכולי, הנוגה והדכאוני ועובר לתקלט במשרה מלאה במיקס נגינות אירופאיות נושן, מיקס שיפור מצב הרוח, סימוא עיניהם ואוזניהם של בני מעמד הפרולטריון וטפיחה על השכם הרחבה של בני העשירון העליון. הוא מתחיל, כאמור, מהכפרים והאזורים הנידחים של פולין, עובר בארצות סלביות שעדיין לא נמצאות במצב אידיאלי לשירים שלא נכתבו עבורן מראש ומקנח באירופה האליטיסטית. דרך כל אותם המיקומים הוא טווה שני חוטים מרכזיים, שמטיילים בכל אותם המקומות ביחד ובעיקר לחוד, בקווים מקבילים שרצו, אבל לא נועדו להיפגש לאחר שהופרדו לראשונה.


תמונת מחזור תיכון עממי, פולין 1952 | באדיבות בתי קולנוע לב

פאבליקובסקי משרטט דמויות קלאסיות, כאשר דמותו של ויקטור מזכירה במידת מה את הגיבורים המיוסרים הקלאסיים של סרטי הנואר ובראשם האמפרי בוגארט. הוא גיבור שחוטף בלא מעט מקומות והזדמנויות, אך אינו חודל מחידוש המרדף אחרי זולה; הפאם פאטאל שלו. בינתיים מוצאים את עצמם שני בני הזוג בגלגולים נוספים, בקשרים נוספים ועם נאמנות ואהבה בממתינה. היא והוא מתפתחים ומשתנים ביחד ולחוד, עם השנים ורק קבוע אחד נותר בחייהם – האהבה הגדולה בין השניים. הפערים הולכים וגדלים, בכל הנוגע לתמונת הרקע בין השניים ובחסות המרחק והסטטוסים המשתנים שלהם וכאשר הם נפגשים – קרח ואש. התשוקה בוערת, אך קשה להם להסתדר לאורך זמן ולפרקים רבים ממשיכים במסע בנפרד פעם נוספת.

סרט שהתחיל מכווץ, עכור, עם מסע במקומות זנוחים, שכוחי אל ועם מוזיקה עממית פשוטה, נפתח כמו פרח לכדי יצירה שקל להתחבר ולהתמכר אליה ולמרות הקפיצות הקיצוניות בזמנים ולמרות שלא תמיד ברורה המוטיבציה של בני הזוג להישאר זה עם זו, לעזוב זאת את זה וחוזר חלילה. למרות כל אלו, פאבליקובסקי מפעיל את מטה הקסם הקולנועי שלו ומניף באוויר את צופיו, בכדי שיישאבו אל תוך נבכיה של היצירה. על אף המחסור בצבע עדיין יהיה קל להתחבר לעושר המוזיקלי, לסמליות והאמירה האישית של הבמאי המצוין הזה, שגם רוצה לשרטט ציור על נוף מולדת ואולי לסיים עם פסלון באותה הקטגוריה בה זכה לפני ארבע שנים, בתום ערב חלוקת הפסלונים הממשמש ובא.


אנחנו רוצים את הקול שלך...לאוסקר! | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
פולני חם ומרגש. לא חשבתם שתהיו עדים לשילוב בין שלושת המילים הללו באותו המשפט, אבל המתמודד הפולני לטקס האוסקר הוא גם אחד המרגשים והנהדרים שבו. נחזיק אצבעות לעוד פסלון לפאבליקובסקי.

משפט על הבמאי:
עד שהגיעה "אידה" פאבליקובסקי דווקא היה מפורסם בסרטים שאינם פולניים ("האישה ברובע החמישי", "הקיץ שלי לאהבה" ו"המוצא האחרון"). בזכות האוסקר הראשון, כרטיס הכניסה שלו לתודעה ושוב בפולנית מייצר עוד מועמדות מוצדקת ואפשרות לאוסקר נוסף.

משפט על השחקנים:
הופעות נפלאות של ג'ניפר לורנס הפולניה - יואנה קוליג ותומאש קוט, שהכימיה בין השניים היא אחד האינדיקטורים המובילים להצלחת הסרט.


מי אמר ג'ניה לורנסקיה? | באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על אורך הסרט:
"אידה" של פאבליקובסקי היה שעה ועשרים והרגיש כמו שעתיים ועשרים, אך לא כאן המקרה. שעה וחצי שמצמיאה לעוד ומרגישה אפילו לא ממוצה היטב, כאשר המחסור מורגש בקפיצות הגדולות בזמני סיפור העלילה.