"באמבלבי": ביי-וואץ'

זה סוף סוף קרה. ידיו של מייקל ביי הירפו את אחיזתם ברסיסיו האחרונים של פרנצ'ייז הרובוטריקים וזה היה בדיוק הזמן הנכון על מנת לבחון כיצד טראוויס נייט ("קובו: אגדה של סמוראי") משיב את האמון ברובוטים הללו, שלא מעט אנשים בוגרים גדלו על הסדרה המצוירת משנות השמונים. טראוויס נייט בהחלט בנה את השבת האמון בצעדים מזעריים, כאשר הראשון שבהם היה דרך טיזר שמשך בחוטים...או אז הגיע לו הטריילר ואפשר היה להבין דרכו בדיוק למה לצפות - לא למייקל ביי או מניירות האקשן המוגזמות שלו, אלא יותר לחוויה המזכירה את החומרים המוקדמים של שפילברג, שחתום כמפיק הסרט הזה. כבר דרך הטריילר והעובדה שלבמאי אין את ראשי התיבות: מ.ב, אפשר היה להבין שזה הולך להיות סרט אתחול במידה מסוימת, כאשר חוזרים אחורה בזמן ומתחילים מלפני ההתחלה, דרך ידידות בין תושבת כדור הארץ וחייזר ידידותי ומאוד אנושי.


תראו מי הגיע לבקר פה בארץ? | צילום עצמי

אפשר להבין שבמחלקת הקלישאות, בה מייקל ביי בחר לעשות שימוש נרחב, ייעשה עדיין שימוש מסוים וזאת דרך האנשת הרובוט התמים ביותר בסדרת הסרטים ודרך המתקתקות המידתית של היילי סטיינפילד, שלא מנסה אפילו להיראות רבע קשוחה מהופעתה ב"אומץ אמיתי" של האחים כהן. הקלישאות החבוטות גם נורו כחיצים שלוחים מפיו של ג'ון סינה, המתאבק הפופולארי מה-WWE וכוכב סרטי אקשן וקומדיה עולה בזכות עצמו. קשה לצפות משחקן מוגבל יחסית שיתחיל לצקת אלמנטים רציניים ודרמטיים, בטח לא בסרט שכזה והוא אכן פועל על פי המצופה ובהחלט מעניק הופעה סבירה, מוגבלת למדי ובעיקר מהנה, כפי שביצע בתפקידים המועטים שהוטלו עליו בקולנוע, במשך השנים האחרונות.

סיקוונס הלחימה הראשון ושליחתו של באמבלבי לכדור הארץ הוא בבחינת ערגה וגעגוע לסדרת הטלוויזיה הנושנה והוא פונה לקהל היעד כאילו בתחינה ובקשה לנסות ולשכוח את הנזק העצום שהסב ביי לגיבורי ילדותם ולנסות ללחוץ על "ריפרש" או "אתחל" בכדי להכניס את הצופה לחוויה שהוא קיווה לקבל אצל ביי, מעבר לסרט הראשון שהיה מהנה וחדשני. אז המשימה הראשונה - להוציא את הספין אוף של הפרנצ'ייז המוכר הזה מידיו הקרות וחסרות התחושה של ביי כבר הוכתרה בתור הצלחה. תחושת הגעגוע לסדרה עצמה מושגת גם מהר למדי ושני הצעדים הללו: המקדים והראשון עושים עבודה נפלאה בכל הנוגע לתרגיל בהשבת אמון ואז הסרט באמת מתחיל והבחינה לצורת השבת האמון עומדת מיד על הפרק ונבחנת בכל צעד ושעל, מהצעדים הגסים וחסרי המודעות בהם פוסע הגיבור של הסרט והסרט עצמו.


רק תשתדל לא ליפול עליי. בלי קשר לזה שאתה שמן או לא | באדיבות סרטי פורום פילם

כוכב הסרט היא בעצם כוכבת. גיבורות נשיות, במיוחד בשנים האחרונות, אינן תופעה חולפת או חידוש מרענן והן כאן בכדי להישאר, להוביל ובעיקר כאשר היילי סטיינפילד המצוינת איננה מייגן פוקס הפלקטית. כבוד יופייה של סטיינפילד במקומו מונח, אך היא שחקנית במלוא מובן המילה ולא כזו שמשתמשים ביופייה בשביל לטשטש מקומות אחרים בתסריט, הזקוקים לטשטוש. הטשטוש היחידי שנרשם בסרט הוא טשטוש המראה שלה וצביעתו בצבעים גסים, שיהפכו אותה מספיק מחוספסת בשביל להציג בצורה אמינה את סיפור ההתבגרות של נערה לא פופולארית, המתמודדת עם אבל כבד על איבוד אביה. אם בכל סרטי הרובוטריקים הגיבורים הראשיים היו גברים והנשים היו משניות, הרי שנייט תופס קו ברור ומעניק את הבמה לגיבורה שלו באופן כמעט טוטאלי, כאשר הוא מפגיש בין ילדה יתומה מאביה, לבין רובוטריק שמתייתם באופן זמני מדמות האב בחייו – מנהיגו העשוי ללא חת, שמבקש לסמוך עליו, בהצלת הגזע.

עוד מספר אלמנטים שמבקש נייט לשקם, מתוך עיי החורבות וההריסות שהותיר אחריו מייקל ביי, מתקשרים אל העלילה והחלוקה שבתוכה. ראשית וחשוב מכל: יש עלילה! אצל מייקל ביי, כידוע, הדגש הושם באופן ברור ולא משתמע לשני פנים על סצנות האקשן בחסות גראפיקה ממוחשבת חדשנית וכמובן שהדגש הנוסף היה על מוצרי מרצ'נדייזינג – The More Transformer, The Merrier. נייט מחווט לעלילתו לב גדול ובעיקר המון רגש, מכל כיוון אפשרי, מאפיין שהיה מצוי במידה מסוימת בעיקר בסרט הראשון של סדרת "הרובוטריקים&qu ot;. נייט גם ממעט ברובוטים, במהלך מרבית חלקי הסרט וכאשר הם מופיעים בהמוניהם, זה יותר בשביל להזכיר לצופים את גדולתה של הסדרה ולגרום להם לפרץ של געגוע והתרפקות על העבר. נייט גם ממנן בצורה נכונה את סצנות האקשן מול סצנות הדרמה, הכוללים התמודדות עם ההתבגרות התיכוניסטית והעימותים המשפחתיים עם ילדה שמרגישה שכל העולם נגדה.


המבט הכובש ביותר שרובוט שלח לעבר בן או בת אנוש | באדיבות סרטי פורום פילם

דרך נוספת בעבור סרט שרוצה לגרום לצופים להתרפק על העבר, מעבר ליריית הפתיחה בסייברטרון, היא פשוט לשלב וכמה שיותר, מוזיקת אייטיז שתייצר חיבור מקסימלי לשנות הקסם של סדרת הטלוויזיה המצוירת. אם כל אלו לא הספיקו לכם בשביל להרגיש...קבלו את הדבר הכי מתקתק, בעל העיניים הכי אנושיות שיצא מאז "החתול במגפיים" ובמשקל כמה טונות העשויות ממתכת משקשקת ומתהפכת במהירות הבזק: באבמלביייייייי!!! מאז וול-אי לא ריגש אותנו מבט עם עיניים אלקטרוניות שכאלו. באמבלבי הוא שילוב בין כלב, חתול עם עיניים שלא מאפשרות להניד את הראש בזוויות המשויכות לסירוב ותמימות כובשת של ילדון מקסים. יש ברובוט הזה יותר רגש מכל שעות סרטי "הרובוטריקים&qu ot; מחוברות יחד. גם השילוב ההומוריסטי של הסרט, ביחד עם העיניים, התמימות והגיבורה הראשית עושה לסרט הזה רק טוב.

עלילת הסרט פשוטה למדי ולא מחדשת בז'אנר או בכלל. היא גם לא מתיימרת, כיוון שצריך להבין שבסרט האמור האמירה החשובה ביותר מתייחסת לבקרת ומזעור נזקים. בעיקר אם מציצים הצצה חטופה לנזקי הסרט האחרון והאיום של ביי. באמבלבי לוקח מונית לכדור הארץ, בכדי למצוא מקום להקים את הבסיס החדש של הרובוטריקים המותקפים בסייברטרון. אחריו עוקב שקרניק שרוצה לדעת האם באמבלבי כיווץ לתוכו את א.פריים. לאחר שהשקרניק יורד מהפרק, גם באמבלבי יוצא לתנומה קלה ומוצא עצמו מתעורר במוסך ביתה של צ'ארלי הצעירה. משם נפרשת לה חברות אמיצה ויוצאת דופן, שניסו להציג בעוד עשרות סרטים אחרים ובעיקר בתקופה הנוכחית. השניים מנהלים יחסים חבריים, המזכירים שילוב בין יחס בין כלב לאדוניו ובין חתול לאדוניו.


זהו. תזיזי טיפה את השיער הצידה וזה נראה נהדר | באדיבות סרט פורום פילם

בצידו השלילי של הסרט ניתן למצוא בורות עלילתיים, שמקבילים למכתשים שנוצרו בעקבות כל נחיתת רובוטים על כדור הארץ. ברור שזה סרט שאין מה לחפש בו היגיון, אבל מה עם היגיון מינימאלי ופנייה לפלח קהל, שאינו מורכב רק מילדים זבי חוטם? צדדים חיוביים נוספים באים לידי ביטוי בעלילת ההתבגרות של נערה שנמצאת בבור מסוים בחייה אל מול סיפור התפתחותו של הרובוט האהוב, מסדרת סרטי הרובוטריקים וכמובן הניסיון לספר גם את סיפור המקור שלו ועל הדרך סיפור איבוד קולו וכיצד החל ללמוד להשתמש ברדיו בכדי לבטא את רגשותיו ולדבר דרכו וזה אכן סיפור נפלא ומעניין. סיפור ההתבגרות של צ'ארלי כולל בתוכו גם סיפור ידידות, השתלבות או החוסר בה במשפחה ובבית הספר וכיצד הקטבים משתנים כאשר היא פוגשת בחייזר הזה שמגיע מהחלל החיצון.

המון קווים מקבילים לאי.טי האלמותי של שפילברג, שכאמור התיישב בהפקה ולחלוטין מרגישים את השפעותיו על דרך החזקת המכחולים הקולנועיים של נייט והוא עצמו לא מתבייש לייצר סרט ששואב המון מהקלאסיקות הגדולות והמצליחות של שפילברג מאותה התקופה בה הרובוטריקים היו מושא חיבתם של מיליוני ילדים. בסופו של דבר ובשורה התחתונה באמבלבי הוא בדיוק מה שמכר בטריילר שלו, סרט מבדר, אקספיסטי ובעיקר כיפי ואפילו מרגש במידה מסוימת. אין בו שמץ או קמצוץ של הפתעות, אבל הוא לחלוטין עושה את המוטל עליו, כאשר הוא משיב את כבודו הכמעט רמוס ואבוד של השם והמותג: "רובוטריקים" ; ומתחיל להחזיר את ההתרגשות, בכל הנוגע לשיח אודות סרט שקשור אל אותו מותג.




משפט על הסרט:
עונה על הציפיות ואפקטיבי מבחינת הבידור. מסתבר שכל מה שהיו צריכים הרובוטריקים הוא חזרה למקורות, בכל הנוגע לשנת העלילה ולפשטותה והנה קיבלנו יופי של סרט אקשן.

משפט על הבמאי:
זהו סרטו השני של נייט בתור במאי ולא מאחורי מחלקת האנימציה. הראשון זכה להצלחה כבירה ועכשיו תור באמבלבי לזרוח בחסות הבמאי הנהדר שמשיב את התום וההצלחה למותג הדועך.

משפט על השחקנים:
סטיינפילד נהדרת כבכל תפקיד שלה, מרגע שדרכה אצל האחים כהן. ג'ון סינה מבצע את עבודתו נאמנה ומוכיח שיש לו עוד כברת דרך בשביל להגיע למעמד של דה-רוק, אבל הוא בהחלט בדרכו לשם ודילן אובריאן (הכוכב הראשי מסרטי "הרץ במבוך") תורם תרומה זעירה לקולו של באמבלבי.

משפט על אורך הסרט:
סביל לגמרי באורכו, כאשר הוא יורד מתחום השעתיים ומצוי בבחינת פיסה נוספת במקצה הסיפורים ל"אפוסים" של מייקל ביי.