"מרי פופינס חוזרת": שובה של המטרייה

אז חשבתם שהוליווד לא תיגע בקלאסיקה על זמנית בכל הנוגע לחידושים? טעות גדולה בידכם. "מרי פופינס חוזרת" הוא גם השם של הסרט וגם הכיוון של מה שרוצה להיות סוג של חידוש והמשכון בו זמנית. מה שמלחמת הכוכבים עשו עם הסרט המחודש על התעוררות הכוח היה דוגמא ומופת עבור עוד ועוד סרטים שנוגעים ביצירות שהפכו לנכסי צאן ברזל; קחו את עלילת הבסיס של הסרט המצליח אותו אתם רוצים לחדש, תקראו לה "עלילת המשך", הלבישו את אותם המסרים, המשיכו את הקו שהנחה את היוצר לפני כמה עשורים ואפילו אין צורך ביותר מדי עבודת CGI או אפקטים מיוחדים ויוצאי דופן, מה שהספיק אז...יספיק גם היום, כל עוד אתם לא סוטים יותר מדי מהקווים המנחים. הבנתם? צאו לדרך והפיקו לנו להיט.

כל הסיפור איננו קל בכלל, זה רק נשמע ככה. מהצד השני של המסך, בצד הצופה, יושב קהל יעד לא קל לפיצוח, בין אם גיקיי "מלחמת הכוכבים" הסופר שיפוטיים ובין אם ילדים גדולים שלא מפסיקים לזמזם "סוּפֶּרְקַאל� �יפְרַגֶּ'לְיס ְטְיקְאֶקְסְפִּ� �אַלִידּוֹשְס" , "כפית סוכר", "האכילו את הציפורים" או "צ'ימצ'ימ� �ני" ככה סתם לעצמם או לילדים שלהם. בל נשכח שבכל העסק יש גם את אלו הצעירים, שגדלים ללא הערגה והנוסטלגיה של הסרטים של פעם ואינם צמאי "מרי פופינס" מלכתחילה. קהל הילדים הוא הקשוח ביותר, כי מה להם ולנני המזמרת שמתעופפת לה על מטריות אל תוך ביתם של ילדים שצריכים קצת פיקוח צמוד? בשביל זה יש את מיכל דליות עם מטריה סגורה וחוקים נוקשים הרבה יותר.


למי שייך העפיפון המרוט הזה? | באדיבות סרטי פורום פילם

מרי פופינס החדש הוא בעל סיפור פשוט למדי, די בדומה לסיפור הסרט הקודם, אם תרצו. הוא לא מתיימר להציג עלילה או כיוון עלילתי חדשים יותר, למרות שיש לו טוויסט עלילתי קצת יותר דכאוני וקריר במהלכו, טוויסט שאולי היה מוערך יותר על ידי פמלה לינדן טרוורס, מחברת סדרת ספרי מרי פופינס. כידוע, לסופרת היו לא מעט השגות לגבי דרך הצגתה של פופינס בקולנוע והדרך שבין הספר ועד להגעתו לכדי הפקת סרט של דיסני הייתה קשה ומלווה בהמון קשיים ואי הבנות בין הסופרת לבין וולט דיסני עצמו וחברי צוותו, כפי שתואר גם בסרט "להציל את מר בנקס", שראה אור לפני כארבע שנים.

מאז שיצא הסרט הראשון עברו 54 שנים! אבל בטיים ליין של הסרטים עצמם בסך הכל עברו כעשרים וחמש שנים. מייקל (בן ווישו) וג'יין (אמילי מורטימר) האלמותיים עוד נמצאים בבית הוריהם, רק שהפעם רק מייקל גר שם עם שלושת ילדיו, שהתייתמו מאמם לפני כשנה. הוא שקוע בחובות כספיים, מפוזר לחלוטין מאז שאשתו נפטרה ונתמך על ידי עוזרת הבית - אלן (ג'ולי וולטרס) ולעיתים קרובות גם על ידי אחותו, ממשיכת דרך אמם בכל הנוגע לאקטיביזם חברתי ולוחמני והיא הרבה יותר אסרטיבית וקשוחה, ממה שאמא שלה שידרה. כבר שינוי ברוח התקופה, הכולל בתוכו את התפקיד של האישה שליד, רק חזקה יותר, לבדה ואפילו מעניקה תמיכה לאחיה האלמן. כוח נשי מתפרץ והכל בחסות החינניות האינסופית שמעניקה מורטימר לתפקיד של ג'יין.


או שננחת כמו חתול, או ש...היה נעים לטפל בכם | באדיבות סרטי פורום פילם

מייקל המפוזר מקבל זמן קצוב לשלם את חובו לבנק, ממנו לווה בשעת צרה. הבנק בו אביו עבד ובאופן לא מפתיע במיוחד (בעיקר בכדי להשחיל עוד מקטע הומאז'י) הוא גם הבנק בו הוא עובד בעצמו. גם לבנק הזה יש רשע משלו היושב בתפקיד הבכיר ביותר ומגולם על ידי קולין פירת'. פעם, שהשנה בה התרחשה העלילה הייתה 1910, ג'ורג' בנקס היה אב קפדן, קשוח, מסור לעבודתו ולמשמעת וחינוך ופחות לילדיו, אשתו; ויניפרד, הייתה אקטיביסטית למען זכויות נשים, כאשר היה הייתה בעצמה מן לולב חינני שלא תרם מאומה, מעבר לניסיונות ריכוך עדינים של בעלה וילדיהם בסך הכל סבלו ממחסור בזמן עם הוריהם, צרור עובדות שפחות היו נאמנים למציאות הקשה יותר שהציגו ספריה, בחסות חייה של טרוורס.

הסרט הנוכחי הוא אמנם סוג של המשכון, אשר מתרחש בשנות שפל כלכלי גדול, אבל התסריט מנסה עוד קצת להעכיר את האווירה, במסגרתה מתרחשת העלילה. מייקל הוא אלמן צעיר וטרי יחסית והוא סובל בו זמנית מבעיות כלכליות ומילדים, שלהם הוא לא מצליח להקדיש אפילו חלק קטן מזמנו וגם אחרי הגעתה של מרי פופינס הוא לא מצליח למצוא את האושר והתום, שאפיינו אותו בילדותו. יש רגעים מכמירי לב בסרט, ישנה סכנה אמיתית וחרב מעל צוואר המשפחה ואם תרצו להשליך מבעיות המשפחה שבסרט על בעיות באמריקה, תמיד תוכלו למצוא מקומות לזהות, עקב משברים כלכליים מהעבר, ההווה או העתיד ההולכים וקרבים.


ג'ורג'י, סגור את הפה...שלא תיכנס לך חיפושית לפה | באדיבות סרטי פורום פילם

בסרט הנוכחי עבודתה של פופינס היא קשה שבעתיים, גם כי מדובר כעת בשלושה ילדים וגם כי היא צריכה לעזור להם להתעודד ממחסור בזמן אבא וממחסור באמא, באופן כללי. מעבר לחלקים השונים הללו גם הידידות האפלטונית שהייתה בסרט המקורי, בין מרי לבין ברט, מנקה הארובות (שגולם על ידי דיק ואן דייק, עליו עוד נרחיב מעט בהמשך) נמחתה בכל הנוגע למקביליהם בסרט הנוכחי, כאשר ג'ק, מנקה ומתחזק המנורות ומקבילו של ברט מהסרט הקודם, מגלה חיבה עודפת דווקא לג'יין ושומר עם מרי על יחסים קורקטיים מינוס, חמימים הרבה פחות מאלו שהיו בין ברט לבין מרי, שהיו פלירטוט תמידי, שנראה כמו רומן שהתרחש, לכל הפחות, או הולך להתרחש בהמשך.

מרי מגיעה כפי שהגיעה בעבר, להציל את הילדים ממחסור בתשומת לב, להציל את הדור הבא ממחסור בתשומת לב וגם מכיליון כלכלי ודיכאון מתמשך. הסרט עצמו גם מגיע כתזכורת ועושה זאת בחינניות מופלאה שמשתדלת להמשיך בקו ההומאז' ויותר מנסה להיות יצירה ממשיכה שנוגעת בכל מה שקשור לעבר ביראת כבוד. הגדילה ועשתה ג'ולי אנדרוז מחווה ענקית, כאשר קיבלה מעטפה שמנמנה בשביל להופיע בתפקיד אורח וביקשה שלא לגנוב מהרעם של אמילי בלאנט ויצרה עוד אלמנט של כבוד וממלכתיות עבור המיוזיקל המופלא, שהיווה עבורה את תפקידה הקולנועי הראשון, שגם זיכה אותה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר (והיחיד שלה אי פעם) ואת הסרט עצמו בעוד ארבעה אוסקרים נוספים.


נמצא מחליף ראוי גם לברט וניקוי הארובות החשוך. עובדים באור! | באדיבות סרטי פורום פילם

בניגוד לג'ולי אנדרוז, דיק ואן דייק בן ה-93! ושותפה לסרט הקודם, דווקא רכב על אבק הכוכבים של סרט ההמשך וגילם את מיסטר דוז הבן, לאחר שבסרט המקורי גילם את דוז האב, בנוסף לתפקידו בתור ברט; מנקה הארובות, בעל המבטא הקוקני המזעזע, אשר הוגדר על ידי ואן דייק עצמו (ועל ידי לא מעט אחרים) בתור "המבטא הקוקני הגרוע ביותר בהיסטוריה של הקולנוע" ועם זאת ניפק הופעה משובבת נפש וקטעי ריקוד משובחים, שהומרו בסרט הנוכחי להופעה לא פחות מעוררת כבוד על ידי המלחין הפנומן הצעיר מברודוויי - לין מנואל מירנדה, שכתב את המנגינה ל"מואנה" וכמעט זכה באוסקר על פס הקול, כתב את מנגינת הקנטינה עבור "הכוח מתעורר" ומסתבר שהוא גם יודע לשיר, לרקוד ולעשות מבטא קוקני נפלא (או מספיק טוב בשביל להעפיל על ואן דייק).

הקסם של מרי פופינס מופיע בסרט הנוכחי ובשפע. הוא מנסה לספר סיפור קצת יותר בוגר, עבור דור שונה בתכליתו, אבל לחלוטין לא פוסח על אף אלמנט חשוב או מוצלח מהסרט שאותו הוא מניף על נס. הסרט הזה לא מתיימר לעקוף או להמשיך את הסרט הקודם בצורה אגרסיבית, הוא מטפל בתסריט בכפפות משי, בשביל לא לשרוט את שכבות הווקס שנמרחו עם השנים על יצירת הקולנוע האלמותית הוותיקה ועושה לה כבוד רב, בהיותו סרט בפני עצמו וגם סרט שהוא מיני חידוש לקלאסיקה בכיכובה של אנדרוז. עם כל הסיבות שהסרט הזה יכול היה להתלות בהן לכישלון, הוא צולח את הכל, באלגנטיות פופינסית אמיתית ויוצר חידוש מרהיב טכנולוגית, נראטיבית ומבחינת הצוות, בעבור הדור הצעיר והמבוגר ביחד, מבלי לגרוע מאומה מהמקור.


עכשיו קחו אותי עד לחדר, אני צריכה את שנת היופי שלי | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
קלאסיקה מודרנית בהתהוות ועל פי התגובות מאת הדורות שגדלו על מרי פופינס ואלו שהולכים לגדול על זו החדשה, נראה שהניסוי הוכתר בהצלחה מרובה. כפיים בסוף, ילדים עם בלוני פופינס, חיוכים אינסופיים ופסקול משובח, שעשוי להניב לא מעט קלאסיקות לעתיד.

משפט על במאי הסרט:
רוב מרשל כבר ביים כמה מיוזיקלס מוצלחים יותר ("שיקאגו") ופחות ("תשע", "אל תוך היער") וגם סרטים עלילתיים מוצלחים יותר ("זכרונותיה של גיישה") ופחות ("שודדי הקאריביים: זרמים זרים") פוגע בול בעזרת קאסט מושלם, פסקול נפלא, ויזואליות, כוריאוגרפיה מנצחת וריקודים מפעימים.

משפטים על הקאסט:
בלאנט נכנסת לנעלי העקב הגדולות בעולם בצורה כמעט חלקה, מכניסה משהו מעצמה וצולחת מבחן עצום לקריירה שלה. לין-מנואל מירנדה מוכיח שהוא לא רק יודע לכתוב מוזיקה, אלא גם לבצע אותה. ווישו ומורטימר נהדרים, מריל סטריפ לא תועמד לאוסקר על תפקידה הקטן, אבל שוב מותירה חותם. ג'ולי וולטרס המבוגרת בתפקיד העוזרת, קולין פירת' הוא הנבל ודיק ואן דייק מתחרה על תפקיד הזקן ביותר בקאסט ובעל מספר השורות הקטן ביותר בקאסט עם אנג'לה לאנסברי.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים ועשר דקות להחזיק ילדים בקולנוע, בכל טווח הגילאים, זה לא פחות ממכובד ואם הם יוצאים מרוצים (והם יצאו מרוצים לאללה), אז מסתבר שגם את מבחן אורך הזמן, הסרט הנהדר הזה עבר בהצלחה.


הדור הצעיר כבר מתחנך על ברכיה של נני חדשה | צילום עצמי