"מוגלי: אגדת הג'ונגל": מעט מדי, מאוחר מדי

ההיסטוריה הקולנועית לימדה אותנו לא פעם ולא פעמיים כי ניתן היה להתגבר על מקרי כפילות מיותרים, במקרה הטוב, או מביכים, במקרה הפחות טוב, בעזרת תיאום מראש והורדה במפלס האגו. אנדי סירקיס היה אמור לביים את "מוגלי" כסרט הביכורים שלו בתור במאי ולהשיק אותו במקביל או אולי אפילו לפני דיסני ו"ספר הג'ונגל" שלהם. רצתה המציאות ושנה לאחר הכרזת "האחים וורנר" על יציאת גרסת הלייב אקשן האפילה שלהם ל"ספר הג'ונגל", מגיעה דיסני ומודיעה שהיא הולכת לעשות רימייק לסרט שלה משנת 1967 וסותמת את הגולל על הצלחת סרטם של וורנר עוד לפני שהוא התחיל את הצילומים ואיך שלא מסתכלים על זה ועם כל הרצון והכוונות הטובות, נראה שאת ההצלחה הזו יצטרכו לחלוק שתי חברות הענק.

וורנר מתחמשת באנדי סירקיס, אבל נקלעת לקשיים בהפקת הסרט ובינתיים הגרסה של דיסני לעצמה עולה בשנת 2016, בבימויו של ג'ון פאברו וזוכה לאהבה הקהל וקצת פחות אהבה מהמבקרים. סירקיס מתחמש כראוי, בשורת שחקנים שתרשים לא פחות מאשר זו המקבילה של דיסני (כולל הוא עצמו בתפקיד באלו) וסומך על כך שהקהל ימשיך לזקוף לזכותו את המומחיות שלו בתחום לכידת התנועה הקולנועית והתרגום שלו, דרך הטכנולוגיה המתקדמת, לדמויות אייקוניות מסרטים שהפכו עם השנים לנכסי צאן ברזל קולנועיים כמו: גולום מ"שר הטבעות", סיזר מ"כוכב הקופים", קונג ב"קינג קונג" וסנוק של "מלחמת הכוכבים".


איפה הפלייליסט של נעימות המסאז'ים? | צילום: IMDB

סרקיס לא מצליח לרשום את "מוגלי" בתור סרט הביכורים ובמקום זה העניק סרט נפלא אחר - "לנשום", בכיכובם של אנדרו גארפילד וקלייר פוי, בתור סרט הביכורים שלו. הוא הגיע אומנם בשל יותר בתור במאי, אבל עם קוף גדול יותר על הגב (לא סיזר ולא קונג), בצורת הסרט המוצלח כמעט מכל פרספקטיבה של דיסני. אז כן, סירקיס הגדיר את סרטו כמוגבל בגיל (PG-13) ובחר לביים סרט בוגר יותר, אפל יותר ואולי בעל אמירה טיפה שונה מזה המיועד לכל המשפחה, בניגוד לעמיתו, ג'ון פאברו, שלקח סיכון מינימלי, כאשר אמנם בחר בקלאסיקת ילדים, אבל את החידוש עשה בצמוד לעלילת ושירי הסרט המצויר המקורי וכך מזער כמעט למינימום את היכולת ליפול עמוק.

סירקיס הלך, לפני שעלה על המוט הדקיק הזה, שנקרא רימייק ודאג לגזור את כל הכבלים של רשתות הביטחון שהונחו מתחת. חתך ושרף. אז כן, הוא ארגן לו יופי של קאסט והוא יודע שהוא רב אומן בתחומו, אבל כנראה שזה עדיין לא מספיק, בכל הנוגע לחדשנות, יצירתיות וכמובן נגיעה ביצירות קלאסיות. ויש גם את הקטע הזה של אולפני דיסני, שמתנהגים ולא בפעם הראשונה, כמו הביריון השכונתי (עיין ערך סדרות הקומיקס של מארוול את נטפליקס) ולא נותנים את האופציה להצליח עם גרסה קצת שונה, כאשר הם מוציאים את זו שלהם בהקבלה כמעט מרגיזה ולא מוותרים על פיסה של רווח בכדי לשמר את עצמם בצורה דורסנית, בטופ.


טוב שיש לנו את צבעי ההסוואה ללילה | צילום: IMDB

ואחרי כל ההקדמה והקשיים מגיע בסופו של דבר הסרט (לנטלפליקס!) וממשיך לסבול מעוד בעיות, מעבר לעובדה שהוא לא הבכור או הראשון מסוגו. אי אפשר להתלהב באותה מידה מסרט שמציג סיפור כמעט זהה ובעל קונספט מעט שונה. איך שלא תהפכו את הקערה הזו, היא תתרסק. כן, האנימציה מרשימה במידת מה וכן, גם הקאסט מרשים, אבל האנימציה והביצועים מחווירים אל מול סרטו של פאברו, במידה מסוימת. הסרט הזה מדורג לגילאים בוגרים יותר ועל כן עלילתו מאבדת הרבה מהתום הילדותי, בו אופיינו הן הסרטים המצוירים והן זה של פאברו, בחסות אותה דיסני. הטכנולוגיה במסגרתה נוצרו הדמויות אמנם גורמת לחשוב שפני השחקנים שתולים כחלק מהחיה, בניגוד לדמויותיו המאוד אמיתיות של פאברו, אבל מעבר לעובדה שזה ייחודי, זה נראה פחות טוב, בכל הנוגע לאמינות הדמויות.

העלילה עצמה מרגישה תלושה מהסיפור המקורי; קא לא סגורה על עצמה, שירחאן מבולבל למדי ולא סוגר את הסיפור עוד בתחילתו, הצבוע העוזר של שירחאן מרגיש כמו הפוגה קומית מטופשת ומאולצת ומוגלי מאולץ לא פחות מהצבוע, בכל הנוגע לאובר דרמה ובכל הנוגע גם לתפקידו בחיי הג'ונגל. סירקיס גילם את דמותו של סיזר וכבר היה שותף ללא מעט הפקות בהן מוגדר "האחד". אולי מכלול העובדות הללו בלבלו אותו והוא גרם לגיבור הראשי שלו להישמע ולהיראות כמו אותו אחד שיציל את הג'ונגל והאמת היא שגם הטוויסט העלילתי הזה מרגיש לא טבעי ולא תורם מאומה לכל העסק. כל חיות היער בונות על מוגלי שינהיג אותן כנגד שירחאן ולעתיד יער טוב יותר בשביל כולנו...נשמע מופרך כמו יאיר לפיד מצטרף למחאת יוקר המחייה או בדומה לעובדה שחיות היער חיות לפי קוד וחוקים ברורים בנוגע למי הורג את מי ומתי.


אוהבים אותך, יבשת שחורה! לילה טוב! | צילום: IMDB

ומעבר לכך שמוגלי מחפש את זהותו, הוא גם מיישר קו עלילתי נוסף בכל הנוגע להיותו "האחד" וכמובן מרגיש שאינו מוצא את עצמו בתור זאב ובתור אדם. יש לו שני אויבים הפעם, אחד נוסף שאינו שירחאן והוא צריך לדעת כיצד לנטרל כל מוקש עם מינימום אבדות מצד אחיו הזאבים, באגירה ובלו. עוד עובדה שיוצרת עומס עלילתי, שבסופו של דבר בולע את עצמו בתוך עצמו, בסרט שמבקש לומר הרבה דברים, אבל בעצם לא אומר שום כלום, לא בכל הנוגע למסר ברור ויוצא דופן.

סטיות נוספות של עלילת הסרט מבריחות את מוגלי לכפר בני האדם בשלב מוקדם מדי, עובדה שפחות מתכתבת עם עובדות הספר והסרט הראשון. תוסיפו את העובדה שמוגלי מתעצב במונטאז' מהיר למדי להיות מלך הג'ונגל הבא בפוטנציה, את יציאת הסרט של דיסני לפני כן, העיכובים בסרטם של וורנר ואת הזליגה בסופו של דבר של סרטו של סירקיס ישירות לנטפליקס (עם מבחר קטן של מדינות, המארחות את הסרט בבתי הקולנוע המקומיים שלהן) ותקבלו את כל התנאים להתרסקות טוטאלית, עובדה שממנה הסרט הצליח להיחלץ רק בעור שיניו, אבל בהחלט הוא מרגיש בכל כך הרבה שלבים כמו סרט שהעדיפו לשים לו רגליים בדרך ולא להעניק לו חיבוק.


יאללה, להסתער! הגיע האוכל | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
הררי ציפיות נקברו תחת בנאליות, CGI עם לא מעט באגים וכמובן עלילה שהקשר בינה לבין עלילת המקור נראה כמעט בלתי אפשרי. טעון שיפור ולגמרי מצדיק את זליגתו למסך הקטן, על אף העובדה שניכר כי היה יכול לצבור נקודות בונוס בזכות צפייה על מסך גדול.

משפט על הבמאי:
אנדי סירקיס בסרט השני שלו בתור במאי, עם סרט מקביל שמקשה עליו, צוות שחקנים תובעני, עיכוב הפקתי ולבסוף גם הפצה מלאה לנטפליקס ומצומצמת לבתי קולנוע נבחרים. לידה קשה, אבל התינוק נולד וסירקיס כנראה יעבור את זה.

משפטים על השחקנים:
רוהאן צ׳אנד באובר אקטינג מטורף של שחקן סביר בסך הכל, אבל תמיד תמיד תשימו את כריסטיאן בייל מעל כולם. הוא נפלא ובן דמותו (באגירה) ממש נראה כמוהו, ככה שעבד לסירקיס בכל הנוגע לבייל. דווקא אצל סירקיס דמותו של באלו נראית תלושה והזוייה, כאשר הוא נראה כמו אירי שעבר לילה של שתייה חסרת מעצורים. מעבר להם קייט בלאנשט בתור קא התמוהה, בנדיקט קאמברבאץ' בתור שירחאן, נעמי האריס מגלמת את נישה הזאבה, אדי מרסן הוא וויהן הזאב ופיטר מולן הוא אקילה ואיך אפשר עם סרט בעל גיבורים הודיים ללא פרידה פינטו?


דומה לבאגירה? | צילום: IMDB

ועכשיו תעברו לתנוחת הדב השיכור | צילום: IMDB

משפט על אורך הסרט:
שעה וארבעים, זמן נסבל בהחלט, למרות שאולי תוספת בזמן הייתה מעמיקה קצת את הדמויות והחוויה ואולי גם ההזדהות עם הגיבור הראשי, שרץ בין מונטאז'ים על עצמו.