"צבעי האהבה": צבעים רבים לאהבה

מצחיק לראות סרט בו הכוכבת הראשית היא ולריה גולינו, בעלת העיניים המהפנטות, כאשר דווקא היעדר הראייה שלה משחק תפקיד ראשי. העיניים היפיפיות הללו, שזכורות היטב מ"איש הגשם" ומסרטי "לרקוד עם טייסים" מאבדות את הבעתן והופכות חלולות. ולריה גולינו נשלפת משכבות הנפתלין, שעטפו אותה מאמצע שנות התשעים ומגלמת היטב את דמותה של אמה, עיוורת שמציגה כיצד ניתן לתפקד בלי לראות דבר. נקודה חשובה לבמאי הסרט - סילביו סודיני, שהצהיר כי הסרט הזה נעשה לאחר שביים סרט תעודה על עיוורים ורצה להציג כיצד הם מתפקדים ככלל בני אדם רגילים לחלוטין, גם בסרט עלילתי.


אז אתן ישנות למעלה, כן? | באדיבות yes

הבעיה הגדולה של הסרט היא שהוא מתחיל, ממשיך ונגמר בלי שהאמירה על העיוורון מצליחה לתפוס תאוצה, כיוון שגיבורת הסרט צריכה להיות כאחת האדם, דמותה גם נעדרת ייחודיות כמעט והיא איננה מתפתחת מעבר לעלילה הדרמטית-רומנטית, הממסגרת אותה בתוכה, בתור דמות גנרית כמעט לחלוטין. נראה שדווקא גיבור הסרט, תיאו, מקבל נפח גדול יותר ומשמעות רבה יותר, בתור נציג המגזר הלא עיוור, שצריך לראות את צרכי המגזר העיוור ואמור לתת לעיוורים יחס שיוויוני, ככל שאר בני האדם. תיאו מצליח דווקא לייצג היטב את שאר בני האנוש, כאשר הוא מעניק יחס ממש זהה, בחלקים מסוימים בסרט, כפי שהוא מעניק לשאר הנשים בחייו.

תיאו עובר שינוי, אם כי לא כזה יוצא דופן ממה שחשבתם שיעבור. אמה, לעומת זאת, חווה חוויות בנאליות למדי, כלומר אם מייחסים לה יחס שווה בשווה ליחס של בן אנוש, שאכן מסוגל לראות. היא מתאהבת, מתאכזבת, רוצה להרגיש, כחלק מהעובדה שאינה יכולה לראות וגם להרגיש נחשקת, אבל בסופו של דבר הולכת למקום האפל בחייה והוא אכן אפל, כאשר מדובר בחוסר היכולת הפיזית שלה לראות.


יאללה, תני...תני ת'לחם | באדיבות yes

ולמרות כל האמור, אמה מסרבת להעניק אפלוליות לחייה, עקב העובדה שאיננה מסוגלת לראות ואפילו צובעת את צבע העיוורון שלה בלבן בוהק במקום בשחור שאנשים רגילים לחשוב ולהשליך על עיוורון (יעידו גם תחילת וגם סוף הסרט), אבל מעבר לכך ולעובדות היבשות שהיא מסוגלת להסתדר בכוחות עצמה, הסרט עצמו מתקשה להמריא ולהתרומם מעל לסיפור המסגרת, שלא מתפתח יותר מדי ומרגיש עקב ביותר מדי שלבים של הסרט.

תחילת הסרט מוציאה את תיאו, פרסומאי ורודף שמלות מובהק, ממפגש בחשיכה עם חברים. במפגש החשוך הוא נתקל באמה, בחושך ולאחר מכן פוגש אותה שוב באור ומלביש פנים לקול, מה שאמה לא תוכל לעשות לעולם. המשיכה הפיזית שלו והמשיכה שלה, המגיעה ממקום שונה לגמרי, יוצרים קשר שהולך ומתהדק בין השניים. קשר חם ומיוחד שפורח על אף שתיאו אוחז בזמן נתון בשני קשרים נוספים, איתם הוא מתקשה להמריא לשלבים עמוקים ורציניים יותר. חוסר המחויבות שלו לחברתו ולמאהבת הנשואה שלו הוא רק אלמנט צידי בחוסר העניין והרגש שלו כלפי שתיהן ובו זמנית, כאשר שתי הנשים הללו מקבעות אותו, הוא מתחיל לחוש רגש עז לכיוונה של אמה ובו זמנית נותן למערכת היחסים שלהם להציף תסכולים שקיימים אצל שני הצדדים, אל מעל פני השטח.


יאללה, תחזיק רק עוד...חמש דקות | באדיבות yes

אחת הדמויות האיקוניות והסימבוליות של הסרט היא רובוט הניקיון של תיאו, שזוכה לשם וליחס חם יותר מאשר מקבלות כל הנשים בחייו. כלומר, עד שאמה מגיעה. הוא מעדיף לקיים שיחות במעמד צד אחד עם הרובוט וחפוזוניי שיחה עם שתי הנשים שממלאות את חייו, בעיקר במין ובמקביל בחוסר סיפוק רגשי. אמה משנה את הכל והוא מתחיל איתה מסעות המגדירות את הזוגיות המתהווה שלהם. תוך כדי הקשר לומדים הצופים כי אמה, מעבר להיותה אוסאופתית (מטפלת במגע), גם מטפלת בנערה צעירה, שאיבדה את מאור עיניה ומתקשה להתרגל לעצם המחשבה והעובדה כי לא תשוב לראות יותר לעולם.

הנערה הצעירה שמודרכת על ידי אמה אוצרת בתוכה תסכולים רבים, כאלו שאמה כבר חוותה ועל כן היא משמשת לה בתור מנטורית וגם בתור מורה לצרפתית, אבל בעיקר בתור מנטורית, שתוכל לסייע לה לשוב ולפתח ביטחון בנוגע לעצמה ולחייה. אותה נערה היא בדיוק המצב הבוסרי של עיוורון, מצב שאמה חוותה ומנסה למנוע מבת טיפוחיה לחוות במלוא העוצמה. ובעצם בקשר הזה מוצגים שני צידי ספקטרום העיוורון, כיצד ניתן להתמודד וכיצד ניתן להתרסק מהמצב הזה ובעצם בקשר הזה, בין שתי הנשים הללו מובאת חוויית העיוורון בצורה המקסימלית, כאשר דרכי ההתמודדות שלהן עם הסביבה הן המהות של הסרט ולא הקשר הרופף בין אמה לבין תיאו, שהוא רומנטי גרידא.


זה מרגיש לי כמו שכונה טובה להסתובב בה בלילה | באדיבות yes

תיאו מנסה להיות דמות מורכבת, בעל בעיות אמא ואבא מעברו והוא מוצג כאדם מעניין במידת מה וכזה שמסוגל להיות קצת יותר מטיפוס נאלח שמשחק בליבן של כמה נשים, נושאים אותם תולה סודיני בהיעדר דמויות הוריות יציבות בחייו, אבל השורה התחתונה כמעט נשמרת עד סוף הסרט וגם בסופו קשה לומר שדמותו היא אמינה, מעבר לטיפוס שמוכר את עצמו כפי שהוא מיומן למכור מוצרים דרך הפרסומות שהוא הוגה במשרד הפרסום בו הוא עובד.

הדמויות של סודיני מתיימרות להיות מורכבות, אבל בפועל הן מורכבות רק על פני השטח ואין העמקת יתר אל תוך עולמן הפנימי. כל דמות נשארת בנישה שלה ולא באמת מתפתחת התפתחות אמינה, כלומר, מלבד הילדה הצעירה, שעושה מסלול מסוים, בעוד שני המבוגרים וכוכבי הסרט מבצעים מסלול קצרצר יותר שנותר בגדר דרמה רומנטית עם איזו אמירה אגבית, שפשוט לא מצליחה לחדור ולבעבע הלאה, בתום הצפייה בסרט.


יאללה, חמש דקות אחרונות ולך לישון | באדיבות yes

משפט על הסרט:
הוא סרט מהנה ומעניין, אבל בתום הצפייה בו נותרת הרגשת ריקנות, כאילו שמשהו לא עבד ולא צלח עד הסוף.

משפט על הבמאי:
סודיני רצה לומר אמירה על עיוורים והוא סובב את סרטו סביב העיוורון ועל התסכולים וההתמודדות, אבל במקום זה יוצא לו משהו די פרווה.

משפט על השחקנים:
החוזק של הסרט מגיע מכיוון ולריה גולינו. נהדרת ואמינה, מסתירה את עיניה הכובשות ונסמכת על משחק מצוין. אדריאנו ג'יאניני במשחק סולידי, עושה עבודה טובה.

משפט על אורך הסרט:
שעה ושלושת רבעי, סביר. כל עוד הסרט לא מצליח לומר מעבר לשקוף והצפוי, אין לו זכות קיום של מעל שעה וחצי.


בכורה ארצית ב-yes, החל מ-13/12 בספריית yesVOD24/7 | שלישי, 18/12, 22:00, yes3, במסגרת פסטיבל הקולנוע