"האחים סיסטרז": לך תוכיח שאין לך אחות

את כריכת ספרו (המתורגם) של הסופר הקנדי - פטריק דה-ויט, מעטרת תת הכותרת, בעלת השם המחייב למדי: "מערבון פוסט מודרני חתרני" ואם כותרתו המשנית של הספר היא זו המובילה את הצופה הנייטרלי ואולי אף את קוראי הספר, אזי התוצאה הצפויה משביעת רצון ומספקת. אם תלכו, לעומת זאת, על פי הטריילר והגדרות הז'אנר שמבטיחים לכם שלל אתרי הסרטים, ייתכן ותחושו הלם מסוים, כיוון שכל ההולכה ההיא מבטיחה סרט שמשויך לתת סוגה, בז'אנר המערבונים. מערבון דרמטי, דרך סרט איטי, מדכדך ובעל שני גיבורים שנותנים לא פחות במה לרגש, למחשבה ולהלך הרוח השורר בקרבם, מאשר לקנים המעשנים של אקדחיהם. מי שראה את הטריילר פעם או אחת או פעמיים וראה את הדינמיקה בין ג'ון סי ריילי לבין חואקין פיניקס, כנראה יצפה לקומדיה שנונה, בסגנון האחים כהן, אך לא כך המקרה.

ז'אק אודיאר, הבמאי הצרפתי המוצלח, מבצע את המעבר המתבקש לזרועות המחבקות של הוליווד ואחרי שלל הצלחות בשפות שאינן אנגלית ("נביא", "חלודה ועצם", "דיפאן" ועוד...) הוא סוף סוף מתרגם את חזונו לאנגלית, דרך מיטב השחקנים שיש להוליווד להציע. אודיאר נשאר בקצב של סרטיו המוקדמים ולא מתיימר להרים או לשנות מקצבים, רק משום שמדובר במערבון, הוא אפילו חותר לכיוונים קלינט איסטוודיים מאוחרים, של אקדחונים שכירי חרב שנמצאים בשלהי ה"קריירה", שלב בו הם חושבים על המשך דרכם וכיצד תולים את הרובה ועוברים לשלב הבא, בכדי לבצע דברים שונים ולא מוכרים להם מחייהם בתור שכירי חרב ומתנקשים בהזמנה. אודיאר בהחלט משרטט קווים לדמותם של גיבוריו במהלך חלק ניכר של הסרט ומביט לנבכי נשמתם, כאשר הוא מדלג על זמן ניכר של הסרט בכדי להגיש את המנה המרכזית, כאשר הצופה קיבל רקע ראוי לנפשותיהם של גיבוריו.


ברח לי, אז רצתי מהר למים, שלא ישימו לב | באדיבות בתי קולנוע לב

דווקא פתיחת הסרט מבשרת על קצב גבוה יחסית, כאשר צמד האחים מציגים את עצמם בעזרת ההצהרה המגוחכת, שדי הייתה אמורה לתת את הטון בסרט: "We Are The Sisters Brothers" ופותחים באש ולא פוסקים, עד שהם מחסלים את מושא הטרף שלהם. הם ציידי ראשים, אותם מעסיק בעיקר מעביד אחד: "הקומודור", שהיא בעצם חברה אירופאית שמחפשת רוצחים שכירים ומתנקשים חסרי עקרונות, בכדי לבצע את העבודה המלוכלכת שלה. ואכן צ'ארלי סיסטרז הוא אחד כזה, אבל אחיו, איליי, כבר נסחב אחריו תקופת מה מכורח הנסיבות וכוח האינרציה. בין השניים ישנם יחסי כוחות לא שיוויוניים ברורים מראש, כאשר איליי לעיתים מרים את ראשו ורוטן בקול רק בשביל להתקפל ולחזור חזרה לבצע את העבודה המלוכלכת. איליי (המגולם ע"י ג'ון סי. ריילי המשובח) גם מהווה את העוגן הקומי, וריילי מוכיח פעם נוספת כי אינו כושל במתן פן קומי משופשף ומהוקצע היטב, כאשר הוא נדרש להעניק רגעים שכאלו, לצד רגעים דרמטיים מרשימים, בעיקר עבורו כשחקן, נוכח הקאסט הדרמטי המרשים לצידו.

האחד עייף ורוצה למצוא את מקומו בעולם (ג'ון סי. ריילי), בעוד השני (חואקין פיניקס) בעל מוטיבציה עודפת בכל הנוגע לביצוע המשימות המוטלות עליהם בחסות המעביד הערטילאי. המשימה הנוכחית שלהם נוגעת, איך לא? בזהב...בסופו של דבר. השניים עוקבים אחר הרמן קרמיט וורם (המגולם על ידי ריז אחמד) מדען בעל שיטה מהפכנית לאיתור זהב, על בסיס נוסחאות כימיות. עבור השניים מדליף הודעות, בנוגע למיקומים של אותו וורם, גשש מנוסה, בשם ג'ון מוריס (בגילומו של ג'ייק ג'ילינהול) שבמהלך המעקב גם מחליף צדדים ומנסה לזכות בתמלוגים על עבודתו הקשה ועל הדרך גם מאזין לרעיונות המהפכניים שיש לוורם לגבי החברה האמריקאית. בעוד השניים ממשיכים בדרכם לחפש זהב, צמד האחים ממשיך להתקדם בקצב איטי, אך בטוח, בעקבותיהם של הצמד החדש, שנוצר מכורח הנסיבות.


It's All About The Money | באדיבות בתי קולנוע לב

חלקו הראשון של הסרט אולי רוצה להיות מרדף-מעקב סוער, אבל הוא בעיקר משמש בתור שלב בנייה עבור הדמויות. כאשר כל רביעיית הדמויות נפגשות, העניין מתחיל לעלות והסרט הופך מעניין בכמה דרגות מעל ושם גם הדינמיקה בין הדמויות הופכת להיות כלי עבור ארבעה, כאשר אחד מייצג צד מסוים של המתרס. נראה שלא כולם מעריכים באותה המידה את העושר והשימוש בו, בעצם בנקודת המפגש בין הארבעה ניתן לרשום איחוד פיזי, אבל מבחינת הגישה, אפשר לומר שיש כמה פלגים וצומת דרכים שנוצרת מהמפגש הטעון הזה. עבור חלק מהדמויות העושר הוא מטרה שיש להשיגה בשביל להתקדם למקום מסוים בחיים, אבל חלק אחר מהדמויות רואה בעושר סטטוס זמני, שמקדם את האוחז בו כגשר המוליך ומעביר את אותה הדמות למשימה הבאה, בדרך להתעשר מחדש - האושר יכול לבוא כתוצאה מהעושר, אבל לזמן וטווח מוגבל בלבד.

לא מעט חלקים מפותחים בסרט בזכות או בגלל חוויות וצלקות ילדות שחוו האחים על בשרם, חוויות שהפכו אותם להיות מי שהם ובעצם גם בנו את הגשר הבלתי ניתן לריסוק, של גישות שונות בין שניהם. שניהם ילדים לאותה האם, עם מטרה אחת, המאחדת אותם במשך הזמן, אבל בכל הנוגע לדרך בה המטרה צריכה להיות מושגת, הם אוחזים בתפיסות שונות שמבדלות אותם משאר שכירי החרב ובעצם הופכת אותם לרוצחים המושלמים. עד ש...עד שמגיע הסדק, ההולך ומתרחב עם התקדמותו של הסרט. שם אפשר לראות את כל הניואנסים הקטנים של השחקנים המובילים, כאשר הם נדרשים לבצע תפקיד דרמטי, הרודף סצנה קומית במקצת ולגרום לשילוב הזה לעבוד כמעט בכל שלב משלבי הסרט. לכן גם השילוב של ריילי ושל פיניקס נראה כמו זיווג משמיים, כאשר הם משלימים זה את זה בייצור איכות במרבית שלבי הסרט.


אתה מתכוון ללטף את הסוס הרבה או לקחת אותו? | באדיבות בתי קולנוע לב

לצד מרבית הסצנות של הדרמה, זורח ג'ון סי. ריילי, שמקליל דרך אקטים קומיים מזוקקים ולא מוריד מאומה מההתרשמות הכוללת, לביצוע הדרמטי שלו, כאשר הוא מגלם את אחת הדמויות המורכבות שראו המערבונים בשנים האחרונות ועם זאת, הקטעים הקומיים מעטים מדי ומחווירים נוכח הדרמה המשתפכת, בסרט שממש רוצה להיות דומה לתוצר של האחים כהן, אבל הוא עדיין קצת יותר מחוספס ופחות מעודן, בכל הנוגע להומור המזוהה עם משפחת כהן רבתי. אודיאר, אשר שילב בין דרמה לבין קומדיה רק פעם אחת בתור במאי, עשה זאת באמצע שנות התשעים, בסרטו השני בתור במאי, ב"גיבור בזכות עצמו" והצליח בצורה לא רעה, אבל מאז לא שחזר את השילוב התמתי והסוגתי והפעם הוא עושה זאת בעזרת צוות מנוסה הרבה יותר וגם כזה שמכוון בדיוק לכל אחת מהדקויות של הסרט.

"האחים סיסטרז", מעבר להיותו שם קומי המנסה לרמז על כיוון ז'אנרי מסוים, לא מעבה במאומה את ההבנה של הצופה מהסרט. הסרט עצמו הוא סרט שמצריך את הצופה לבצע הכנה מוקדמת, על מנת לוודא מה הוא מקבל בישיבה באולם הקולנוע. לחובבי מערבונים פוסט מודרניים קלאסיים, הסרט מהווה יישור קו וזהה לחומרים שייצרו מיטב הבמאים שלעסו היטב את הסוגה. למחפשי הזהב והאקשן המערבוני, ייתכן ותהיה אכזבה מסוימת מהמלודרמה המתישה, שהסרט מתיימר להציג בלא מעט מחלקיו. חקר הפערים המשפחתיים, בין האחים ובין תפיסות העולם מקבל הדהוד משמעותי ורציני במהלך הסרט, נוכח התקדמותם למציאת מושא המרדפף שלהם, אבל לא תמיד אפשר לעכל בקלות את הדרך, אותה עוברים גיבורי הסרט, בשביל להגיע למרבית התובנות שלהם.


מחפש סוס שייקח אותי מכאן | באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על הסרט:
בסך הכל ביצוע מעניין ונוקב, בהזדמנות נוספת להעלות את המערבונים על המפה המודרנית. מרתק ומתיש במרבית שלביו ומבוצע היטב.

משפט על הבמאי:
אודיאר חוצה בהצלחה את הקווים למיינסטרים של הוליווד ועושה זאת בעזרת בחירה אומנותית מעניינת ודרך צוות משובח, שמקל עליו את המעבר.

משפט על השחקנים:
חואקין פיניקס נפלא כתמיד, כמו גם ג'ייק ג'ילינהול, ריז אחמד נהדר ועושה עוד צעד קדימה, אבל מעל כולם מתבלט ג'ון סי. ריילי באחת השנים המרשימות שלו, כאשר "הולמס & ווטסון" צריך להגיע עד סוף החודש.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים למערבון זה בהחלט בגבולות הסביר, אבל אודיאר בהחלט בודק את עירנותו ויכולותיו של הצופה, בעזרת שעה ראשונה מתישה למדי, שלאחריה מגיעה התמורה הגדולה יותר.