"הגרינץ'": ירוק ורע לו

ראלף מרסק את האינטרנט ושובר את הקופות בכל רחבי העולם וזו אולי הייתה עובדה שהיוותה מן קריאת השכמה חצי מודעת עבור אולפני Illumination, להוציא בעיתוי כמעט זהה את הגרסה שלהם לאנטי גיבור שהופך לגיבור, בזכות קולה של ילדה מתוקה. זה קורה 18 שנים לאחר הגרסה הקולנועית ההוליוודית הראשונה של רון האוורד ובכיכובו של ג'ים קארי ואפילו הרבה הרבה מאוחר יותר, בכל הנוגע לתאריך יציאת הסרט הטלוויזיוני הקצרצר, שהושפע מספרו של דוקטור סוס, לפני 52 שנים בדיוק. הסיבות לחידוש הספר/סרט לא הכי ברורות מעבר לעצם העובדה שזו התקופה הזו של השנה, במסגרתה צריך לצאת סרט על חג המולד בכדי למכור עוד ועוד מזכרות ואם אפשר לרתום באופן לוקאלי גם את היום בו עלתה הקרנת טרום הבכורה, אזי עניין המרצ'נדייזינג עוד מתחבר אפילו יותר, כאשר מדובר ב-Black Friday, שהוציא את ישראל בפרט ואת העולם כולו מאיזון.


קח, קניתי לך את זה בהנחה של ה-Black Friday | באדיבות Tulip Entertainment

לנסות ולהקביל בין הסרט בכיכובו של ג'ים קארי וזה של בנדיקט קמברבאץ' יהיה קליל למדי, בכל הנוגע לעובדות יבשות; הסרט שנקרא פעם באנגלית "כיצד הגרינץ' גנב את חג המולד?" הפעם נקרא "הגרינץ'" בלבד, הוא קצר יותר בעשרים דקות ומצויר, בניגוד לגרסה הסופר מאופרת של קארי, מלפני כמעט עשרים שנים. בכל הנוגע לעלילה אפשר לומר שישנן הקבלות רבות, אבל גם שינויים; כמו משפחתה של סינדי לו, שהפעם מיוצגת על ידי אם חד הורית. הפעם סינדי צריכה לשבות את הגרינץ', אותו היא חושבת בטעות לסנטה וכמובן עוד מספר שינויים קטנים ודלילים, שבכל אופן גורמים לסרט המקורי, באורך 26 דקות להפוך לשעה ועשרים ושש דקות.

הסרט התארך בשעה שלמה, מזה המצויר שהופק לפני 52 שנים, סמוך לתקופת חג המולד והמסקנה זהה לזו שהתקבלה לאחר הסרט בכיכובו של ג'ים קארי. ארוך מדי ולא בצדק, בעיקר כאשר השוני המרכזי הוא שהגרינץ' מרגיש ביותר מדי שלבים של הסרט כמו הטיפוס הנחמד הזה, שעטוף באיזו שכבה דקיקה שצריך לקלף בכדי להגיע לנחמדות שלו מהר יותר והוא גם מאבד קצת אמינות, כאשר הוא מתרועע יתר על המידה עם בעלי החיים הצמודים אליו ומוכיח שגם הוא יודע לחבב ולאהוב. הוא לא נראה כמו הטיפוס הזועף שעורך ביקור חפוז בעיר ה-Who's (או כמו שנקראה בגרסה העברית: "מישהו-וויל" ). באותו ביקור בעיירה הגרינץ' עורך קניות ומטייל בין התושבים ונראה הרבה יותר זועף, כועס וציני מאשר הוא נראה בכל שאר השלבים של הסרט.


לך תעשה קניות, נגמרו המלפפונים החמוצים בבית | באדיבות Tulip Entertainment

עבור מי שבמקרה לא מכיר את העלילה המקורית; מדובר ביצור ירקרק ושעיר, שחי עם כלבו במערה השוכנת אי שם במעלה ההר המשקיף על עיירה מקסימה וקסומה בשם whoville, שם התושבים נמצאים תמיד במצב רוח מרומם, שרים שירים ומחכים בעיקר לעונה החורפית של השנה, במסגרתה סנטה מגיע לחלק מתנות והם יוצאים מגדרם בשביל לקבל אותו בצורה המוגזמת, הצבעונית והמקסימלית עליה ניתן לחשוב. הפעם ובניגוד לסרט הקודם, משפחתה של סינדי לו אינה כוללת אב, אבל כוללת צמד תינוקות תאומים ואם, אשר יוצאת מגדרה בשביל לגדל את שלושת ילדיה במה שנראה כמו החרגה לעולמם האופטימי והקסום של תושבי העיירה האוטופית הזו.

הגרינץ' לא סובל את חג המולד מסיבותיו האישיות ומי שראה את שני הסרטים הקודמים יכול לנחש למה, הפעם זה מגיע קצת יותר מוקדם ועם ההקדמה הצופה כבר מתחיל לרחם על הגרינץ' בשלב מוקדם יותר של העלילה ואפילו הגרינץ' נותן יותר מסיבה או שתיים לחבב אותו, על אף המזימה שהוא רוקם - לגנוב את חג המולד מתושבי העיירה המקסימה. הוא מתכנן את תוכניתו בצורה קפדנית, בכדי לבצע את הנקמה המושלמת ביום בו תושבי העיירה רוצים להגדיל את שמחתם ואת שמחת חגם פי שלושה, שזה בערך הגודל שחסר לגרינץ' בשביל שיהיה לו לב בגודל אמיתי, על מנת לזעוף פחות ולאהוב יותר, משהו כמו תושבי whoville השמחים והעליצים.


מה שלא יהיה, האף שלי... | באדיבות Tulip Entertainment

לאחר כניסה איטית לחנייה בקניון איילון, בגלל עומסים בלתי אפשריים של Black Friday ולאחר שיטוט כמעט חסר תקווה בניסיון למצוא מעלית עובדת בכדי לעלות לקומת הקולנוע, רק בשביל להיתקל בפקק אנושי העשוי ממאות תושבים, שכנראה לא חסר להם כלום אבל קנו הכל בגלל המבצעים של חג פיקטיבי, אפשר לפתח את ההבנה שקיימת אצל הגרינץ' בנוגע לסלידתו מהחג שמקדש את תרבות קניית המתנות והסגידה של ההמונים לרכש ביום אחד עמוס ומיוחד בשנה. הגרינץ' לא מצא את עצמו עומד בתורים ונדחף בשביל לנסות ולקבל ג'ינס בעשרה שקלים, אבל הוא סימן מטרות גדולות וקשוחות יותר, כמו כיבוי השמחה האנושית וההקשר הישיר של אותה השמחה עם החג שהוא נוהג לבלות בחברת כלבו, ברחמים עצמיים וריטונים אינסופיים.

הגרסה הזו חוטאת ומחטיאה בכל כך הרבה מקומות ונותרת חביבה בלבד, עבור הילדים של הדור הנוכחי, שבוודאי לא הספיק להכיר את מעללי הגרינץ'. המוזיקה מפספסת את רוח החג ונשמעת די תלושה בגרסאות שהמציאו עבור הגרינץ' של השנה. המסר שדוקטור סוס ביקש למסור אודות תרבות הצריכה כבר עבר לפני 52 שנים ואם הארכתם את הסרט בשעה שלמה, כדי שיהיה לכם עוד קצת בצרור המסרים, מעבר לסרט נחמד לילדים (עיין ערך "ראלף שובר..."). בסך הכל אולפני Illumination ממתגים דמות נוספת ומוסיפים אותה לקאדר, אבל מבלי הצדקה אמיתית ליצירת הסרט עצמו, מעבר לבצע הפוך על הפוך למסר של הסיפור המקורי ולמנף את הסרט הזה לסחורה נמכרת חזקה בזמן חג המולד.


אחד מהחלקים הטובים של הסרט, פרד מקציף | באדיבות Tulip Entertainment

משפט על הסרט:
זה אחד מהסרטים שיהיה נחמד לילדים ולהורים לראות כי הוא מצחיק, נחמד ועם מסרים חיוביים ופשטניים, אבל מבחינת אנימציה, ביצוע ורלוונטיות הוא פשוט מחטיא בכל מחלקה, שם הוא אמור לשאוף להרבה יותר.

משפט על הבמאים:
יארוי צ׳יניי (אחד מצמד הבמאים של ״החיים הסודיים של חיות המחמד״) וסקוט מויזר (שהיה המפיק של הקלאסיקות של קווין סמית׳) בבימוי פשטני ודל, עושים אנימציה סתמית וחסרת מעוף, עם דמות שראויה לרימייק מוצלח הרבה יותר, בסופו של דבר.

משפט על השחקנים:
בנדיקט קמברבאץ' הפיח חיים בדמות הנוכחית, ווקאלית ותנועתית ולפחות במחלקות הללו הוא מפסיד בנוקאאוט לקארי, שיצק הרבה יותר תוכן בדמות הזו, בגרסה הקודמת. רשידה ג'ונס מגלמת את האם ופארל וויליאמס הוא הנרייטור, כאשר אצלנו הוא מוחלף על ידי טל מוסרי ומקבילו הגרינצ'י מדובב על ידי גלעד קלטר.

משפט על אורך הסרט:
אמנם הוא פחות משעה וחצי, אבל בהתחשב בעובדה שהמקור קצר בשעה קשה למצוא הצדקה לאורך הסרט, גם אם הוא סביר בסך הכל.


המעריצים של הדור הבא כבר כאן | צילום עצמי