"קריד 2": קלישאה מנצחת

פתאום זה נוחת עליך משום מקום. "קריד 2" מגיע. מה? סרט המשך ל"קריד"? למה לא להפסיק כל עוד זה היה טוב? מה....לא למדו מתקופת "רוקי" שום דבר? שום לקח לא נלמד ויושם? אף מסקנה לא הוסקה? מיליון שאלות ותשובה אחת מוחצת וברורה: אדוניס קריד אינו אפיזודה חולפת. רוקי עוד חי ונושם בלב ובנפש של כולנו, שגדלנו עליו ועל הנעימה והנה הוא חוזר שוב, עם אחד מהשמות המובחרים שיש להוליווד להציע בתור שחקן ראשי וכמה שלא תצפו שהסרט הזה יהיה גרוע, הוא לא! הוא לא יכול להסריח כל עוד מייקל בי. ג'ורדן הוא הכוכב הראשי וכל עוד סילבסטר סטאלון מעניק את הופעות חייו, בכל הנוגע לדרמה.


חבר, תן גז ותחזיר את החולצה לסופר ממנה לקחת | באדיבות סרטי פורום פילם

תגידו על הסרט הזה מה שתגידו. הוא ממחזר ומשחזר "רוקים" קודמים ושטאנץ הולך וחוזר של דרמת סרטי ספורט, הוא אפילו לוקח עוד שבויים בכל העסק של המלודרמה המתפרצת וזה לגמרי עובד לו. איוואן דראגו חוזר? יאללה, נלביש לו רגשות, נעמיק אותו קצת ונראה סוף סוף מוטיבציה להיות רע, מאשר סתם להיות רע באיזה עוד המשכון לאחד מסרטי "רוקי". סרט "קריד" הקודם עבד הרבה על בלוטות הדמעות והסרט הנוכחי פשוט ממשיך להשתמש בכל תחבולה רגשית, בין אם מדובר בגיבור הראשי, המאמן שלו או ההתפתחות העלילתית הנוספת בפן המשפחתי של הגיבור.

פתיחת הסרט מעבירה רטט וחלחלה בקרב כל צופה שהיה צעיר בשנות השמונים, כאשר איוואן דראגו ובנו פותחים את הסרט וזו בעצם הפנייה של סטיבן קייפל ג'וניור אל קהל היעד שלו: "אם אתם עוד זוכרים...בואו". הסרט כולו צועד בבטחה בדרך הקלישאות הסלולות, כאשר הוא מדלג בין שיאי רגש לבין שיאים בזירה המרובעת, דרך קרבות מצולמים ומבוימים עד לפרט האחרון והקטן ביותר. כל מה שרצינו הוא להמשיך ולהעמיק את תחושת הביטחון שדמותו של רוקי בלבואה עדיין שורה בין כולנו והנה הוא חוזר לסרט נוסף, במסגרתו בן טיפוחו מקבל את הבמה הראשית, אבל משאיר לרוקי חלק לא קטן מהסצנות הדרמטיות.


תכיני קפה, אישה! | באדיבות סרטי פורום פילם

והסרט הזה עובד על קלישאות, אוהו...איך שהוא עובד על קלישאות. הוא ממחזר ערימות על גבי ערימות מאחיו הגדולים, אבל הוא גם מחדש קצת, בעיקר בכל הנוגע לנבלים של הסרט. אצל ידידו שובר האינטרנט והקופות, ששוחרר במקביל לאוויר העולם, הייתה האנשה לעולם הקר של האינטרנט וזה עבד נפלא, ואילו ב"קריד" השני לשמו, ישנה האנשה שמעולם לא הייתה לבן דמותו של המתאגרף הרוסי הקר והאכזר. יש לא מעט התייחסות וזמן מסך עבור צמד הדרגונים, כאילו בשביל להציב אותם בתור יריב ראוי, לא רק בכל הנוגע לכוח, יריבות ושנאה הדדית, אלא גם במדד החמלה.

לכל אחד מהגיבורים: פרוטוגוניסט ואנטגוניסט כאחד, יש את המטען שלו - רוקי מזדקן לבדו, אבל ממש ממש לבדו. הוא פוקד תכופות את קברה של אשתו, מנותק מבנו וממשפחת בנו ונותן את כל מה שנותר בו עבור הבן של יריבו לשעבר; האיש שאיבד את חייו לדראגו האב, בגלל שלא הרהיב עוז וזרק את המגבת לכניעה בקרב בין השניים. רוקי אוצר בתוכו תסכול של שנים על מות חברו-יריבו, שנבע במקום מסוים בגלל החלטה שגויה בדיעבד, אותה גרם לו לקבל קריד האב. רוקי זוכר ולא שוכח וכמובן שהוא נמצא בעמדת הזקן המטיף, בסופו של דבר, עמדה בה היה שתול בתור סייח צעיר.


פעם הייתי נותן לבן שלי לאגרף לי את השק | באדיבות סרטי פורום פילם

אדוניס, לעומת זאת, מתמודד עם לא מעט שדים פנימיים וחיצוניים, הקשורים גם הם למות אביו והמורשת אותה הוא צריך למלא בהיעדרו. הוא גם מתחתן והופך לאב ופתאום הוא עולה לקרב, כאשר יש לו מה להפסיד. הוא אלוף מכהן, אבל לא מרגיש כאחד כזה, כאשר הבן של האיש שהרג את אביו בזירה מגיע לבקר ותובע את זכותו לקבל הזדמנות לזכות בחגורה. הוא נרגש לקראת הפיכתו לאב, רוצה להקשיב לרוקי, שמייעץ לו לא לעלות לקרב נגד דראגו ג'וניור ומתחבט בלי הפסקה בצורך להוכיח לעצמו ולעולם שהוא יכול לסגור מעגל עבור אביו ועבור עצמו, כנקמה על הקרב ההוא משלהי שנות השמונים.

ויש את צמד הדרגואים, שבעיקר מתאמנים ומתפקדים בתור המרעיל והמורעל. איוואן דראגו איבד את כל שהיה לו, לאחר שהובס על ידי רוקי, אי שם ב"רוקי 4". הוא מוצג כפגיע ורוצה לפגוע במי שגמר לו את הקריירה, הנישואין והיווה טריגר לאומה שלמה להפנות את גבה אליו. התסכולים אולי מזויפים עבור בן אדם שלא נולד בקולנוע, אבל המוטיבציה מובנת וכאשר הם לא מדברים בשפה הרוסית, מתפקדים דולף לונדגרן השוודי ופלוריאן מונטאנו הרומני היטב, ביחד ולחוד. מונטאנו אפילו נשמע כמעט סביר, כאשר הוא מדבר רוסית בצורה רציפה (נו, רומני, עדיין...), אבל אצל לונדגרן זה נשמע פשוט איום ונורא והאינטרקציה בין השניים בשפה הרוסית, שאינה טבעית עבורם, פשוט גורעת מההופעה הטובה של הצמד "הרוסי".


למי אמרת: "פותחת תיק, בבקשה...!"?! | באדיבות פורום פילם

מדובר בסרט שיושב על שבלונה, שכבר רשמה אינספור הצלחות גם מחוץ לגבולות משפחת בלבואה את קריד. אבל השבלונה הזו כל פעם עובדת מחדש וגברים שכבר מזמן אינם שייכים לאלו שגדלו על ברכי הסטאלון והשוורצנגר, מוצאים עניין ושואבים הנאה מהנוסחא הבלתי ניתנת לניתוץ הזו. זה נראה כאילו שבאמת נגמרו להם כל הכדורים בסרט הראשון, אבל הנה הם עולים שוב ולמרבה ההפתעה עושים זאת שוב, עם הצלחה גדולה למרות מה שנראה כמו עלילה מצוצה מהאצבע ואפילו עם פיתול קטנטן בכל הנוגע לדמויות השליליות של הסרט.

בסופו של עניין מדובר בהצלחה מסחררת, על אף התבניתיות המוכרת ואולי בעיקר גם בזכותה, כיוון שאנשים המגיעים לצפות ב"קריד 2" בקולנוע יודעים בוודאות לאן מועדות פניהם ומה הם מצפים למצוא והם אף מוצאים הרבה יותר מזה, במהלך שלבים לא מועטים של הסרט. הסרט מחזיר להם אהבה בחזרה ועובד על השטאנץ המוצלח והמוכר כל כך, הסרט מעביר את הגיבור את המסע שהוא צריך לעבור בשביל להגיע להתרה הרצויה ואפילו עושה זאת בחן והמון סטייל ורגש ואפילו באופן מוזיקלי. כל מה שרציתם למצוא ב"קריד 2", סביר להניח שיימצא ויגרום להנאה גדולה והכרת תודה.


היי אלוף! שכחת את החגורה...! | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
סרט נפלא, מרגש עד דמעות ומעורר תהייה לגבי המשך נוסף והאם יש מה למכור בפרק הבא, אם בכלל? בכל אופן, אתם יודעים מי אתם, חובבי רוקי באשר אתם...לכו לראות!

משפט על הבמאי:
סטיבן קייפל ג'וניור בחר נוסחא מנצחת ונשען, ללא הרבה מבוכה, על התבנית המוצלחת של קודמיו וגרם לאגדה הזו שנקראת "רוקי" (את "קריד") להמשיך להצליח ולרגש גם בסרט שני.

משפט על השחקנים:
מייקל בי. ג'ורדן כבר מתחיל להעלות שאלות בנוגע למייקל ג'ורדן אחר, בזכות יכולת המשחק הפנומנלית שלו. סילבסטר סטאלון שוב מוכיח כי הדרמה לא זרה לו והוא משובח, כאשר הוא רק מנסה. טסה תומפסון בנסיקה בלתי פוסקת והמפתיעים של המחזור - לונדגרן ומונטאנו הנהדרים.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים ורבע, כבד לאללה, אבל לא מורגש כמעט בכלל. מרתק לכל אורכו, עד לשנייה האחרונה.