"חיות הפלא - הפשעים של גרינדלוולד": בחזרה לזירת הפשע

יש משהו מאוד "הוביטי" בשני סרטי "חיות הפלא" שיצאו עד כה. ספין אוף קולנועי לסדרת ספרים מצליחה, שמסביר קצת אודות העבר וגם כאן, כמו בגרסה הקולנועית של "ההוביט" ישנו גודש עלילתי ועומס מתוסרט, לעיתים שלא לצורך. הנקודה המרכזית ואחת נוספת המחברת בין שתי סדרות הסרטים, היא עצם העובדה שבסיכומו של דבר אפשר להבין שמעבר לסחיטת פרנצ'ייז קולנועי, האולפנים מוכנים לתת כף גדולה של כיף וויזואלי בשביל הקהל ולתקוע את הכף המסוכרת הזו עמוק אל תוך גרונם, עם הסכם כניעה בעל פה, בכל הנוגע להתפתחות עלילתית, אותה הצופים מוכנים להקריב בשם החיבה לכל הקשור להארי פוטר.

הקהל שגדש את אולם הקולנוע בראשון לציון נתן סטירת לחי מצלצלת לקהל של סרטי "מלחמת הכוכבים", בכל הנוגע לעידוד הבלתי פוסק בכל סצנה אפשרית שרק מזכירה את "הארי פוטר". זה התחיל לפני ההתחלה, המשיך עם העידוד הקבוע של תחילת הסרט ונמשך, כאמור, בכל אזכור או דמות שטיפה הזכירה את הגיק הממושקף, בעל הצלקת דמויית הברק. צחוקים פרועים בקעו גם בסצנות, איך לומר, לא הכי מצחיקות ונראה שעדר המעריצים הפוטרי מצא אילן חדש להיתלות עליו.


תרימו מזוודות באוויר! | באדיבות Tulip Entertainment

בעוד הסרט הראשון זכה לביקורות צוננות, בכל הנוגע להשוואות לסרטי "הארי פוטר" וגם הרגיש בוסרי ואף ילדותי יחסית, בייחוד לאחר שתום סדרת הסרטים הראשונה הציגה כיוון בוגר ואפלולי יותר, הסרט השני הולך יותר לכיוון הסרטים האפלוליים והמבושלים היטב של הסדרה המקורית. זאת אומרת שההומור עדיין מצוי במינון מסוים, אבל אתם יכולים לשכוח מכל סוג של סימן או אזכור לילדים בבית ספר, שעוברים תהליך התבגרות. נכון, זה לא היה קיים בסרט הראשון, אבל עדיין כל העלילה של ניוט הרגישה כמו פגישת היכרות (ארוכה למדי) עם הצופים וניסיון להרגיל אותם לעולם שאחרי הארי.

אם נקלעתם בדרך אורח לסרט מבלי שצפיתם בראשון, אתם עשויים להיתקל בכמה קושיות עלילתיות. האמת, שגם אם צפיתם בסרט ולא לחצתם על "רענן" בטווח של שבוע מהצפייה של הסרט הנוכחי, ייתכן והרבה פרטים מהעלילה ייראו לא ברורים ולא מוסברים. הדמויות מוכרות וזכורות ברמה מסוימת, אבל החיבור והקישור יהיו רופפים במידה מסוימת ויקשו על מי שאינו מעריץ מושבע להתחבר באופן אוטומטי אל עלילת הסרט ואל הניואנסים הקטנים, אבל וזה אבל גדול, העולם הצבעוני, העשיר והמשכר מבחינה וויזואלית ייחלץ כתמיד לצד המפיקים, בשביל לנפק את התוצאה הכיפית הסופית, בעטייה הצופים גוררים את רגליהם אל הקולנוע.


1, 2, 3...דג מלוח! | באדיבות Tulip Entertainment

ג'וני דפ בעוד מיני חזרה קולנועית למידותיו הטבעיות (מזכיר קצת את התפקיד האפלולי שביצע ב"חוקי הפשע"), מגלם בסרט את הנבל - גרינדלוולד ומבצע בריחה מרשימה עם תחילתו של הסרט. אדי רדמיין, בתפקיד הגיבור הראשי, אשר ניכר כי הוא גובל באספרגר ומוטלות הגבלות חמורות על יציאה מתחומי אנגליה, בעיקר כאשר ביקורו האחרון בניו יורק זרע הרס רב וכמעט גרם להשמדתה. עזרא מילר מגלם שוב את קרידנס, הנער הקוסם המבולבל והנוטה ל-Dark Side, אשר לא הושמד כפי שכולם חשבו בתום הסרט הראשון והוא שב מהמתים למקום לא ידוע וגורר אחריו שני כוחות: ניוט שרוצה לעזור, בשם דמבלדור וגרינדלוולד, שרוצה לרתום את כוחותיו, למטרות אפלוליות וביניהן לפגוע בדמבלדור.

העלילות מתחילות להתפזר והשאלות מתחילות להישאל, כאשר חלקן ייענו בסרט הנוכחי וחלקן בסרטים הבאים. לא תמיד ברור מי נגד מי ולמה או למה לא? והתחושה המרכזית היא שאם חוטי הקסם הוויזואליים, שמחזיקים את הסרט הזה בכל הכוח ייפרמו, הסרט יקרוס לתוך עצמו. העלילה מתנגשת בחלקים אחרים של עצמה ולא תמיד קיימת תחושה של סיפוק בכל הנוגע לפן העלילתי. חסרה קוהרנטיות וקו עלילתי ברור יותר, שיוביל את הצופים למקומות הבטוחים שלהם, בסרט ובעצמם, שהרי הסרט עצמו מותיר מקום לניחושים ושלל ספקולציות, שבלתי ניתן להימנע מהן, נוכח ההתקדמות העלילתית שלו.


תמיד תהיה לנו את פריז | באדיבות Tulip Entertainment

משפט על הסרט:
הולך ומשתפר, אבל כנראה שלרמות האהבה ובכלל לרמה של סדרת סרטי "הארי פוטר" הוא לא יגיע. זה נראה טוב ברוב הזמן וגם כמעט ברור, בחלקים מסוימים וכאשר הוא טוב, הוא משובח, בוגר ומבושל. כיוונונים נוספים ויהיה סרט שלישי נהדר, אבל בכל פן שקשור לקולנוע חזותי הוא מושלם: וויזואלית, מוזיקלית ואחד מסרטי תלת המימד הטובים שיצאו בשנים האחרונות.

משפט על הבמאי:
עכשיו זה נראה יותר כמו סרט "פוטרי" של דיוויד ייטס בעודו מתייחס לגיבור שלו בבגרות ויותר כמו שהתייחס להארי פוטר לקראת סוף סדרת הסרטים וזה אכן נראה טוב יותר מהבימוי של הפרק הראשון.

משפט על השחקנים:
אדי רדמיין מגלם היטב את ניוט, שלא ברור למה המתרגמים המקומיים קוראים לו "סלמנדרה", כאשר אפילו בסרט הנוכחי נעשה הבדל בין "סקמנדר" לסלמנדרה. ג'וני דפ בעוד עלייה, שכנראה ינצלה לצורך ירידה, ג'וד לאו נפלא בתור דמבלדור הצעיר וגם עזרא מילר מגלם את קרידנס מצוין. הצוות הנשי מרשים לא פחות עם כוכבניות כזואי קרביץ, כרמן אג'וגו וקת'רין ווטרסון.

משפט על אורך הסרט:
ארוך בדקה מקודמו וארוך מדי בכלליות, כאשר הוא ממשיך כמיטב המסורת למרוח ולו על מנת לכסות על פערים עלילתיים בעושר וויזואלי.