"ילד יפה": איך פרח נובל

פתיחת הסרט דוחקת את הצופה להתחבר מיידית אל עומק הבעיה. הסרט מבוסס על פי ספרו של דיוויד שף, במסגרתו סיפר את החוויה האישית והכואבת שחווה ועבר עם בנו, ניק, המכור לסמים. שף האב יושב ומנסה להבין איך הוא יכול להציל את בנו, המכור למגוון סמים קשים ולאחרונה גם לקריסטל מת'. לא, וולטר ווייט לא יגיע לסרט בשביל לספק סמים, אבל הסרט ייקח אתכם למחוזות הריאליסטיים ביותר שתוכלו לדמיין, בדיוק בשביל לתקשר בצורה נכונה עם הסרט ולהתממשק אליו באופן מיידי.


הם רק נראים מאושרים | באדיבות בתי קולנוע לב

אין בסרט הזה שום ניסיון להקל על הצופה. להפך. הבמאי הבלגי, פליקס ואן חרונינגן, לא מתכוון לוותר לאף אחד מהצופים, על מנת שהמסע הזה ייחשב. הוא מעביר אותם שעתיים מייסרות למדי, שבמסגרתן הצופים חוזים בסבל האב, סבל הבן ואם הייתה יכולה להשתרבב גם פנימה רוח הקודש, גם היא הייתה מתענה וסובלת מאוד. המסע הזה עמוס בעצב וכאב והאמת שבמרביתו כמעט ואין רואים את הסוף והאור שבקצה המנהרה. מי שכבר קרא את הספר, על פיו מבוסס הסרט, כבר יודע בדיוק מה קורה בסוף, אבל וזה ניחוש מושכל, סביר להניח שמרבית הצופים שנכנסו לקולנוע לצפות בסרט לא מכירים כלל את הסיפור קורע הלב הזה והחוויה תהיה הרבה יותר אותנטית עבורם.

השילוב המנצח הוא, מעל הכל, הכימיה והעבודה בין טימותי שאלאמה לבין סטיב קארל, שניהם בעלי מועמדות אחת לפרס האוסקר, רק שההבדל בין השניים הוא הגיל והתרגיל. לשאלאמה זוכרים את תפקידו הנפלא ב"קרא לי בשמך", שהציב אותו על המפה ההוליוודית ואילו קארל, בעל עבר קומי עמוס, נתפס בתור שחקן פחות רציני, רק שבשנים האחרונות הוא כבר הספיק לככב בלא מעט דרמות ("מכונת הכסף", "חברים לחיים") ואף להיות מועמד לאוסקר בזכות אחת מהן ("פוקס-קצ'ר&qu ot;).


עוד הופעה פנומנלית - שאלאמה | צילום: IMDB

איך שלא תהפכו את מה שהולך ביניהם בסרט הנוכחי, זה מוצלח ומשובח. שניהם משכנעים ושאלאמה מוסיף אלמנטים חדשים ממה שראיתם בהופעה האחרונה שהעניקה לו מועמדות בגיל כל כך צעיר; הוא מפרכס, מסטול, מחוק, מקיא, צורח, משתולל ובעצם פשוט מתפוצץ על הסט. קארל בהופעה נפלאה, אך נראית סולידית לעומת הילדון, בן ה-23, שבהחלט קיבל מעמד של כוכב בין לילה ומוכיח בכל הופעה מחדש שהוא ראוי לכך וכנראה שעל פי הסרט הזה גם ראוי להישקל למועמדות נוספת בטקס האוסקר ההולך וקרב לו בצעדים מיניאטוריים.

הסיפור הוא סיפורם של דיוויד וניק שף; אב ובן, שמאז ומתמיד היו החברים הכי טובים, עד בגרותו של ניק, כולל גירושין של דיוויד מאשתו הקודמת ודרך נישואיו החדשים וילדיו מנישואין אלו. הקשר ביניהם מתואר כקשר חזק ובלתי ניתן לניתוק ואכן זה ניכר בכל צעד ושעל של קארל, בתור דיוויד, שעל אף העובדה כי יש לו מקומות מפלט נוספים, כאשר הוא חוזה במצבו ההרסני של בנו, הוא בוחר שלא ללכת אליהם ולהישאר מפוכח ומפוקס בבעיה של בנו, בכורו, שמקפיד לאכזב אותו לאחר שנים רבות, בהן גרם לאביו לעונג ונחת.


אז איך בגמילה וזה...? | באדיבות בתי קולנוע לב

הסרט לא מנסה לספר שום סיפור שלא תרגישו שלא ראיתם או שמעתם עליו במקומות אחרים, אבל הוא מתיימר לצלק אתכם וייתכן שתמצאו את עצמכם בוהים לא מעט בשעון, כיוון שבלא מעט שלבים, הסרט מעניק תחושה של זמן קפוא, מעצם העובדה שהוא מותח תהליכי סבל וגמילה על פני דקות ארוכות. אך מעבר לעובדה שהוא בוחר להתיש את צופיו, הוא לגמרי מצליח במטרה וזו עצם העובדה שהסרט שוקע, כל כך שוקע בנפש, שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו ומהמסר אותו הוא משדר וזהו לא מסר מתוחכם, שמתחבא מאחוריי סיסמאות, אמירות פילוסופיות או מטאפורות מתחכמות. הוא ישיר והוא רוצה את תשומת הלב שלכם, עבור הנושא המרכזי שלו.

ואן חרונינגן בונה את הסרט לצופים דרך ריצוד כמעט בלתי פוסק בין הזמנים, כאשר הסרט מתחיל בנקודת פתיחה שאיננה זמן ההווה ומשם מיד מבצע גיחה לעבר, חזרה לעבר הקרוב יותר, דילוג להווה ולבסוף התמקמות בו וביצוע גיחות קלות אל פלאשבקים מימי העבר, כאשר הילד היה באמת ילד ונותר יפה כפי שהוא בנקודת הזמן הנוכחית של הסרט. במאי הסרט מייצר קיטוב גדול בין פלאשבקים מתקתקים ואופטימיים מהעבר, אל מול ההווה השחור, שמייסר את כל הנוגעים בעניין.


יש לך עשרה שקלים? אני צריך להגיע לבאר שבע | צילום: IMDB

הלב הפועם של הסרט הוא השחקנים שלו וכיצד הם מעבירים את הדרמה, הכאב והמצוקה הלאה לצופים. הסרט קורא תיגר על נוסחאות נפוצות ומנסה להפריך אותן בכל כוחו, כאשר אותן נוסחאות טוענות כי יחסים חבריים בין הורים וילדים משפיעים לטובת ההורה ועל פי הסרט הנוכחי; בבירור לא! את המונח "בני טובים" כבר מזמן אפשר היה לאפסן בארכיון, כיוון שהוא לא מחזיק מים, אלא אם הם במינון קצוב, על כפית ועוזרים לחמם את המנה הבאה של הסם.

בסופו של דבר, "ילד יפה" איננו עילוי קולנועי, בטח לא מעבר לצפוי, כאשר יוצאים למן מסע מדכדך שכזה. הוא לא קל ואיננו פשוט לצפייה וגם לא מכריז או מצהיר על עצמו כאחד כזה, גם במהלך הסרט, כאשר הוא חודר לצופים אל מתחת לעור. הוא לא מעייף באף דקה, אבל הוא אוהב למתוח את הצופים לגבולות, בכל סצנה וסצנה, כאשר איננו מוותר להם על אף אחד מהשבילים, בהם פסעו הבנים לבית משפחת שף ועם כל המגרעות שלו הוא עדיין סרט נפלא, מעורר מחשבות וכזה שלא מתנקז מיד מהמערכת בתום הצפייה בו. הוא שוקע ונשאר לגור כמה ימים בתאי הזיכרון הפנויים של הצופה.


להיות פרח קיר | באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על הסרט:
כנראה ש"ילד יפה" לא יהיה מועמד לפרס הסרט או הבמאי הטובים ביותר, אבל בהחלט ישנו סיכוי, יותר מסביר, שעל פי הבאזז המקומי, טימותי שאלאמה יקבל פעם נוספת מועמדות לפרס האוסקר וייתכן שהוא אף ראוי למועמדות, לכל הפחות.

משפט על הבמאי:
כנראה שלא שמעתם יותר מדי, עד היום, על פליקס ואן חרונינגן הבלגי (״המעגל השבור״) וזה הגיוני, אבל ייתכן שתשמעו עליו לא מעט לאחר הסרט הזה, שאמנם לא יריץ אותו לאוסקר, אבל הוא יישאר עם הצופים עוד זמן רב.

משפט על השחקנים:
קארל ושאלאמה עם עבודה איכותית ואותם מתגברות מאורה טירני וגם איימי ריאן, בתור דמויות אימהיות, שקצת חוסות בצילם של האב והבן.

משפט על אורך הסרט:
זה אחד מאותם סרטים ארוכים ומתישים, אבל בעלי מטרה מוצהרת. שעתיים קשות למדי, מבחינה נפשית וזה בסדר, כי את הסבל הזה יש לתאר בקפדנות ודקדקנות.