"הנסיכה הגנובה": מפושקין ועד בוחבוט

"רוסלאן ולודמילה" היא, במקור, פואמה שנכתבה על ידי אלכסנדר פושקין לפני 200 שנים. הפואמה עובדה לאופרה מאוחר יותר והנה היא, כמאתיים שנים לאחר מכן, מעובדת לסרט ילדים מצויר, היישר מאוקראינה הקרה. הפואמה מיובאת לארץ ישראל בעטיפה ובמסווה של סרט ילדים שונה במקצת ממה שילדי ישראל התרגלו עד כה, כאשר הסרט מעוצב באופן קצת מיושן יחסית לסרטי מיינסטרים של האולפנים הגדולים, אבל יש בו חמימות ישנה, שמזכירה סרטי ילדים קלאסיים יותר.

יצירתו של פושקין נחשבת כנכס צאן ברזל, הוא כתב אותה במשך כשלוש שנים, שעברו עליו כסחרחרה מטורפת. והאמת שיש משהו קצת מוזר לראות את העיבוד המצויר לאותה פואמה מפורסמת, כאשר היא מוגשת לילדים, בעיקר כאשר מדובר בביצוע הדיבוב המקומי, שנשמע ומרגיש עוד קצת תלוש ומנותק מהמקור, אך למרות כל האמור, זו עדיין דרך לא רעה להנחית עליהם קלאסיקה ספרותית דרך הדלת הקדמית.


(מזל שהתאהבת מהר, עכשיו רוץ לרדוף אחריה | צילום: IMDB)

את רוסלאן פוגשים הצופים הצעירים בתחילתו של הסרט והוא מוצג כשחקן חובב שמרגיש שמשהו חסר בחייו, את לודמילה (מילה/מיה) פוגשים הצופים ממש קצת אחרי כן ומבינים כי היא (עוד) נסיכה סקרנית שממש רוצה לחקור את החיים מחוץ לארמון ומעבר להישג ידו של אביה, אשר נחוש לשלוט בחייה ולחתן אותה בהקדם האפשרי ובכך להפוך אותה לאישה מהוגנת וכמובן להעביר את נטל הטיפול בה לגבר אחר, שידאג לה ויכלכל את כל רצונותיה ורצונה לצאת מגבולות ביתה הנוכחי. נשמע קלישאתי ומובן מאליו עד עכשיו? אלא מה?

מהרגע ששני הגיבורים נפגשים והאהבה ניצתת, יש להם לילה אחד ביחד ואז הנסיכה נחטפת על ידי המכשף הנוראי, בעל השם הנוראי גם כן (אשמת פושקין); צ'רנומור ומשם אנוס לצאת רוסלאן למסע להצלת אהובתו (שאותה פגש כמה שעות לפני כן, כן?) והמסע הזה זמן לו מפגש עם קוסמים לשעבר, חתולים קטנים שהופכים לנמרים גדולים ומכשף פצפון שהופך לדרקון. אכן, קצת שונה מסרטי ילדים נדושים, אבל זה הייחוד בסרט המבוסס על פואמה פושקינית מפורסמת ואינו מגיע מאולפני קולנוע עצומים, אלא מאוקראינה.


(הקרב לחיים ולקצפת | צילום: IMDB)

לא תמצאו הפתעות מבחינת אופי וטיב הגיבורים, לא מבחינת התפתחות העלילה וכמובן שלא תוכלו לאתר מסרים יוצאי דופן, שכן על אף הבסיס הספרותי האיתן, מדובר בסך הכל בסרט ילדים פשוט בעל עלילה פשוטה למדי, דמויות פשטניות ומסר ידוע וצפוי מראש. הדרך טיפה שונה, אבל לא כזו שתרעיש את עולמם של הזאטוטים שאיתכם. הנסיכה, שנלחמת בערימת ממתקים לא עושה קולות עצמאיים יותר מדי ובסופו של דבר מחכה לנסיך שלה שיציל אותה ממר גורלה וזה מגיע בזמנים שבהם סרטי בנות ונשים הפכו להיות המרענן הרשמי של הוליווד.

זאת אחת מהפעמים הבודדות ששם ההפצה של הסרט אשכרה מייצג את שם הסרט האמיתי וזו, בגדול, תעודת עניות נוספת לסרט הפשטני הזה. כמו בתרגום הסרט ישנה גם התאמה בין אלו שמדבבות את קולה של הנסיכה, כאשר בסרט המקורי מגלמת את לודמילה, כוכבת הפופ האוקראינית המפורסמת, בשם נדיה דורופיבה. בגרסה המקומית קיבלנו את אגם בוחבוט, שבאה עם חבורת ילדים, אשר ליוו אותה ברגע המרגש ודאגו להביע עניין רב, כאשר קולה נשמע ברמקולים ודאגו להביע עניין רב יותר בצילומי סלפי, תוך כדי הסרט, כדי שיישאר משהו למזכרת.


(יו! תראה שם! סוס... | צילום: IMDB)

משפט על הסרט:
למרות העובדה שהוא מבוסס על קלאסיקה של פושקין, הוא מתפקד בתור סרט ילדים חביב ותו לא. בלי מסר ובלי תחכום רב, כאשר גולת הכותרת שלו היא הצבעוניות וכמובן המוזיקליות.

משפט על הבמאי:
סרט הביכורים של אולה מלמוז', שלא מהווה אתגר גדול בתור סרט ראשון ודי הולך על בטוח עם עלילה פשוטה ומעט מאמצים במחלקת הגראפיקה.

משפט על השחקנים:
הנציגים המקומיים הובלו על ידי אגם בוחבוט, יובל בינדר ועמי מנדלמן, כאשר כמובן בוחבוט הצעירה מייצרת ווייב קטן בהקרנת טרום הבכורה של הסרט ושרה את שיר הנושא עבור הסרט.

משפט על אורך הסרט:
שעה ועשרים, זמן ממוצע רגיל עבור סרטי ילדים. הדקות חולפות ביעף, בבידור מינימלי לכל המשפחה ויאללה, הביתה.