"ילדותי": יובל לא היה יכול להיות מבולבל יותר מזה

קצת מגע אישי לפתיחה. ג'ים קארי הוא גיבור ילדות, אחראי לעשרות ומאות רגעים קומיים אלוהיים ומזוקקים, הוא האיש שגרם לצחוק בצורה הכי אמיתית שיש בבית, בקולנוע ושוב בבית ושוב ושוב ושוב...הוא ממשיך דרכם של ענקיים קומיים חד פעמיים כמו צ'ארלי צ'פלין וג'רי לואיס, גדול בדורו ובלתי ניתן לשחזור או מחזור בדור הנוכחי. מי שיגיע אחריו, כבר יגיע הרבה אחריו וכנראה כאשר קארי יפרוש לגמלאות או שיעשה תפקידים קומיים אחרונים לפני שינפח את נשמתו. אחרי שהוא הטביע את חותמו הקומי אי שם בשנות התשעים, הרצון האישי היה לראות אותו מטביע חותם גם בתפקידים אחרים ומישל גונדרי היה אחד האנשים שהסכימו לקחת את הריזיקה הזו והפקיד אותו בתפקיד הראשי ב"שמש נצחית בראש צלול" - התוצאה הייתה הצלחה כבירה.

רצה הגורל ושניים שבים ומאחדים כוחות כמעט 15 שנים לאחר יציאת סרטם המשותף והמצליח וגם הפעם גונדרי מצליח להטביע חותם ומבסס אותו בשני הפרקים הראשונים בהם הוא שותף בתור במאי. מעבר לגונדרי, ג'ים קארי חוזר לאור הזרקורים, גם אם זה ההוא הטלוויזיוני וגם אם מדובר הפעם בסדרה הרבה יותר צנועה וקצת פחות בומבסטית ממה שהרגיל את מעריציו הוותיקים, שהרי הוא כבר נמצא בסכנת כיליון אמיתית, כאשר תפקידיו האחרונים היו בסרטים שכשלו טוטאלית ("חברה רעה" בו היה לו תפקיד מינורי ו"פשעים אפלים", בכיכובו וגם כשל כישלון חרוץ).


(נשב כולנו לאכול כמו משפחה נורמאלית, כן? | באדיבות yes)

ג'ים קארי כבר אינו מותג כפי שהיה פעם, הוא ניזון משאריות ומסתפק בהן. הוא שותף לסרטי המשך כושלים, מצוות את עצמו להפקות מזעריות ובעיניי הציבור הוא נראה כשבר כלי, ממשהו שפעם היה גדול, גם האמירות שלו בציבור לא תרמו לרומם את שיירי שמו וגרמו לעוד ועוד נזקים תדמיתיים. אי לכך ובהתאם לזאת, התפקיד שהוא מגלם בסדרה מתלבש עליו באופן כמעט מושלם, כיוון שהוא מציג שם דמות ליצן עצוב, אשר כלפי חוץ נמצא בשביל לשמח את כל הילדים והוריהם, אך מבפנים ומחוץ לאורות המצלמה, הוא אדם מרוסק, שמתקשה לבטא את כאבו העצום בצורה שתעזור לו לאפס את עצמו בחזרה. הוא עושה את כל המאמצים להחזיק את כל החתיכות השבורות בחייו ולאחד אותן, אבל הוא נמצא במסלול התרסקות, שקומדיה אולי אינה המילה הנכונה, שתוכל לבטא את הז'אנר של הסדרה, בצמוד לדרמה.


(היום, ילדים, נדבר על מוות | באדיבות yes)

מרירות וסרקזם יכולות בהחלט להיות מילים שיטיבו להשלים את החלקים השבריריים של הז'אנר שנעלם ומנסה לקרוא לעצמו קומדיה. הסדרה הזו היא פסע מקומדיה שחורה, אבל לא בדיוק שם. היא מסתובבת בגבולות הגזרה ויוצרת חוויה אינטימית שאינה שמורה רק למעריצי ג'ים קארי. אולי הרעיון נראה שאול מעוד אלף סדרות או סרטים שנוצרו מאז נפרץ הסכר הטלוויזיוני, אבל "ילדותי" עדיין מעזה ומציגה ביצוע קצת שונה וכמובן כוכב בקנה מידה שלא היה לאף סדרה להציע ובמצב שהוא נמצא בו כעת, כנראה שלא ימצאו שילוב מושלם שכזה בשנים הקרובות, ביכולות הביצוע ובמצב הנפשי העדין, שיוצק מעצמו אל תוך הסדרה טונות של אמת שקשה לביים.

בסדרה עצמה מסופר על ג'ף פיקלס, כוכב ילדים היסטורי והיסטרי, שלא יורד מהמסכים כבר עשורים ואחראי על תעשיית מיליונים עם תוכנית הילדים המשפחתית שלו. אביו, סבסטיאן, הוא מפיק התוכנית ואילו אחותו, דירדרה, היא הבובנאית הראשית שלה. קונאן אובריאן מארח אותו בפרק הראשון של הסדרה והוא תוהה על משמעות האות P בשרשרת של דני טרחו, בתמימות קוסמית, אשר מסתברת כדרך חייו. הוא אדם טוב בחיים האמיתיים, כפי שהוא מוצג ומציג את עצמו לילדים בסדרת היומית שלו ובכיכובו. הוא מנומס, לבבי, מקסים ומשדר את הכל החוצה, גם כאשר אינו חייב למתוח את חיוך הג'ים קארי המפורסם.


(אז מה אתה אומר על האות P? | באדיבות yes)

את כל החיוכים והאופטימיות הזו מסכנת טרגדיה משפחתית נוראית, בעוד ג'ף נרדף על ידי זכרונות בנו, פיל, שנהרג בתאונת דרכים, כאשר אשתו נהגה ברכב ושרדה יחד עם האח התאום, וויל. האם והבן כבר הצליחו איכשהו להתקדם, לאחר מות הילד, אבל ג'ף עדיין תקוע. תקוע ומנסה לאחות את השברים, לאחר שיצא מהבית ומחיי בני משפחתו שנותרו בחיים. כעת הוא מנסה להשיב משהו בחזרה, אבל אשתו ובנו, איתם הוא כבר לא מתגורר, כבר מזמן לא נמצאים באותו ראש כמוהו. הוא מצטייר בעיניהם כרכיכה מאוסה והם די בזים לו, בייחוד בנו – וויל. הם לא מוכנים להיתקע בשלב האבל בו תקוע ג'ף ואינו מצליח להתקדם ממנו.

ג'ף גם רוצה לערב את הקהל הצעיר שלו באבל ולשתף אותם, אבל למרות שאביו מפיק את התוכנית הוא קשוח איתו הרבה יותר מאשר היה קשוח איתו מפיק שאינו בן משפחה וככה מתקבלת לה סדרה שאינה רק דנה בכוכב הטלוויזיה בעל הקרע באישיותו, בין הסדרה ובין החיים, אלא גם בקרע המשפחתי שנוצר בעקבות מצבם המשותף של בני המשפחה, כאשר מעורבים בה הסבא (פרנק לנג'לה), שני נכדים, הפרודה (ג'ודי גריר) ואחותו (קת'רין קינר) של כוכב הסדרה ולכולם יש חלק פעיל ודף עלילתי קטן, בכל פרק קצרצר של כמעט חצי שעה וכמעט כל אחת מהדמויות הראשיות היא ליהוק מבריק, כאשר גונדרי, כאמור, נותן את הפוש הראשוני של צמד פרקי הפתיחה, על מנת להתניע את הנסיעה הזו כמו שצריך.


(והבן הפסיכוטי הזה הוא שלי | באדיבות yes)

"ילדותי" היא אולי לא אירוע השיא הטלוויזיוני שציפיתם לו והוא בטח לא פסגת הקריירה של ג'ים קארי (או של גונדרי, לצורך העניין), אבל היא בהחלט סדרה ששווה להשקיע בה זמן ומחשבה, בייחוד נוכח התוכן הנהדר והמורכב שהיא מתיימרת להציג, דרך הפנים האלסטיות של קארי, דמותו והמצבים המורכבים בהם עומדת דמותו. יצירה קטנה-גדולה, שפשוט לא כדאי לפספס.

"ילדותי" זמינה לצפייה ב-yes VOD והחל מיום רביעי, ה-12.9 גם בערוץ yes EDGE