"נקמה חריפה": נקמה קרה, מוגשת בתיבול חריף

בראשית (או יותר נכון, לפני עשור בדיוק) ברא פייר מוראל את "חטופה" וגם את הקריירה המתחדשת של ליאם ניסן בתור כוכב סרטי אקשן מזדקן. זה היה לפני עשור, כאמור, ושני הכוכבים הראשיים הקשורים בסרט: הבמאי שלו והשחקן הראשי, נהנו מאבק כוכבים נוצץ במיוחד ורלוונטיות מוגברת. היום, עשר שנים אחרי "חטופה" המצוין וה(כמעט) מפתיע, חוזר פייר מוראל לביים סרט אקשן נוסף, עם טוויסט שהוא מעבר לטוויסט העלילתי; טוויסט בכוכב הראשי שלו, שאת המשבצת הזו ממלאת בהצלחה ג'ניפר גארנר החמודה (כי באמת שאין דרך אחרת לתאר את השחקנית המתקתקה הזו).


(הלו? הלכה לי הרשת האלחוטית | באדיבות סרטי פורום פילם

אם הגעתם לסרט הזה עם איזו ציפייה מנותקת מהמציאות, לקבל סרט אקשן-מתח שישבור את הכללים והחוקים, מדובר בטעות מרה וחמורה. כי הרי פייר מוראל, שמעבר לבימוי של "חטופה", גם אחראי לעוד כמה סרטי אקשן, כמו: "מפריז באהבה" ו"מתנקש על הכוונת" (כן, כן, עם הזמן איכות סרטיו בירידה תלולה). מוראל לא מצהיר בתסריטים אותם הוא בוחר או בדרך אותה הוא בוחר לביים את אותם התסריטים על משהו חוץ מסרט אקשן פשוט למדי, קליל, זורם, קולח ומהנה. מוראל מביים אסקפיזם טהור, סרט שמנתק אותך מהמציאות הקיימת, שובר את הכללים וגם את עצמותיהם של אויביי גיבור הסרט.

במקרה הנוכחי מדובר בגיבורה ואם ממש נראה לכם מוזר ולא טבעי שג'ניפר גארנר מובילה סרט אקשן, אז תנסו לנבור אחורה בפילמוגרפיה שלה ותגלו, אם במקרה שכחתם, שהיא הייתה "אלקטרה" גם בסרט הכושל "דרדוויל" וגם בסרט הנושא את שם הגיבורה (כושל גם הוא, ללא כל צל של ספק או ציפייה למשהו שונה). קשה לומר שהציפיות היו בשמיים, בכל הנוגע לביצועיה בתור גיבורה נקמנית מוצלחת בהרבה יותר מאשר הייתה אלקטרה, אבל איך אומרים ביציעים של מכבי חיפה בשנים האחרונות: "אין ציפיות - אין אכזבות".


(מה חסר לכם בקניות? לא הבנתי! | באדיבות סרטי פורום פילם)

"נקמה היא מנה, שיש להגיש אותה קרה" טוען הפתגם הנושן, אבל בסרט הנוכחי מגישה אותה ג'ניפר גארנר באופן חריף, על פי המתרגמים המקומיים והאמת שגם על פי שם הסרט המקורי. האם יש קשר בין שם הסרט המקורי והמתורגם לבין המתרחש בסרט? לא בטוח, אבל השם פלפלי, כרזת הסרט מזכירה קצת את הכרזה של "מקס פיין", גם הסיפור של הסרט מזכיר במידה מסוימת את "מקס פיין", אז לא מן הנמנע שגם הביצוע הבינוני להחריד יזכיר את זה הדומה של הסרט בכיכובו של מארק וולברג, על גיבור משחק המחשב הידוע מלפני עשור בדיוק.

זהו סרט שהצופה שנכנס אליו הולך בהחלטה מושכלת ומודעת, שהוא יודע בדיוק למה הוא נכנס ולמה הוא עושה את הצעדים הללו ומפקיד את כספו בקופות הקולנוע ובפופקורניה הצמודה להם. זהו סרט שלא רוצה להטביע שום חותם, לא רוצה לומר שום אמירה בתחומו ובז'אנר ומוראל עושה את מה שהוא עושה בשביל לגלגל עוד כמה ג'ובות ולהאריך את הרצף של סרטי האקשן אותם הוא מייצר והוא מצליח, במידה מסוימת, לשמור על הגחלת שלו מלחשת, אבל אם "חטופה" תפס לא מעט אנשים בהפתעה מסוימת והיה משב רוח מרענן, אין ספק שסרטו הנוכחי של מוראל הוא יותר סתמי ומרגיש כמיצוי של עבודת הבמאי, שלא מצליח לצאת מהלופ החד כיווני בו הוא מצוי.


(פתח לי את הדלת או שאני יורה | באדיבות סרטי פורום פילם)

הסיפור עצמו טחון וחרוש מכל כך הרבה כיוונים והחידוש היחסי שלו הוא שהגיבור הנקמני הוא בעצם גיבורה. אחרי שמשפחתה של ריילי נרצחת באכזריות על ידי קרטל סמים מקומי, היא יוצאת למסע של חישול עצמי, לימודי אומנויות לחימה ושליטה במכונות הירייה הקיימות. אם זה לא זועק בור עלילתי חסר היגיון, אז מה כן? אמא'לה מהפרברים, שבקושי עומדת על שלה מול אימהות עשירות, שמחרבות לה ולבתה את איסוף הכסף ממכירת העוגיות ועושות לילדה את הסצנה, ב-ה' הידיעה, מ"הקיץ של אביה", אותה אמא הופכת להיות מכונת הרג משומנת שרק רוצה לנקום; עיניה רושפות נקמה, גופה עומד בכל המכשולים שמציבים הקרבות והיא בלתי ניתנת להשמדה או חיסול. גיבורת על, כבר אמרנו?

לא תופתעו מהטוויסטים המועטים שקיימים בסרט, לא תאמינו למה שהסרט הזה מנסה להראות לכם ולא תאמינו לכמות ואוסף הקלישאות של סרטי נקמה וסצנות שוטרים בזירת רצח שקיימות בסרט הזה. אבל תאמינו לג'ניפר גארנר שפתאום הופכת להיות Bad Ass ומחסלת על ימין ושמאל וללא רחמים, תתרגשו קמעה בסצנות שבהן אתם נדרשים להזיל דמעה וסביר להניח שבעיקר תהנו מהאקשן הקולח שמוראל מנחית עליכם, בפעם המי יודע כמה, כי בסך הכל ובסופו של דבר הסרט עומד בציפיות הקיימות והן, בכנות, לא בשמיים ובעיקר דורשות בידור זול, אקספיסטי ומינימליסטי.


(מה תרצה בלחמניית הצ'יזבורגר בנוסף? באדיבות סרטי פורום פילם)

משפט על הסרט:
אין הפתעות באף אגף, הכל ידוע מראש כמעט בכל פרמטר של הסרט, בין אם הצילום, ההילוכים האיטיים, הדרמה המועטה, האקשן הסביר ומוצלח למדי, ערימת הקלישאות והבידור המינימלי שהצופה מצפה לקבל בסרט מהסוג והסוגה הללו.

משפט על פייר מוראל:
מה שהתחיל לפני עשור בקול תרועה רמה הולך, נרגע, יורד ונשכח עם השנים. מוראל לא מצליח להמציא את עצמו מחדש, אז הוא מתמקד במה שהוא הצליח לספק בצורה טובה עד עכשיו. אקשן, תלוש מהמציאות עם קריצה לדרמה, כדי שלא נאבד את האחיזה למציאות.

משפט על השחקנים:
בעיקר ג'ניפר גארנר, בהופעה לא רעה בכלל, בעלת עוצמות ומשכנעת יחסית. מוקפת שחקני משנה בתפקידים חלשים; ג'ון גלאגר ג'וניור, שהיה מצוין ב"דרך קלוברפילד", מתבוסס בבינוניות, ג'ון אורטיז מעורר חמלה ותמיד נעים לראות את מת'וד מן ולו לכמה דקות.

משפט על אורך הסרט:
שעה וארבעים, שהן זמן טוב להציג את כל הסיפור, בפלאשבקים וכמובן מבט על הזמן הנוכחי. אין יותר מדי רגעים מתים, שלא כוללים אנשים רעים מתים, אז באגף הזמן נרשמת הצלחה.