"עשיר בהפתעה": איך אומרים "קלישאה" בסינית?

זו אולי עוד אנטיתזה לשלטון טראמפ, הנעטף במטאפורות גזעניות ויצירות קולנועיות היורות חצים מאשימים (היי, ספייק לי), אבל נדמה שהוליווד מצליחה לשמוע את הדשא צומח מכיוונים נוספים ואחרי שגיבורי העל גדשו את המסך; לובשות מחוכים וחובשים מסיכות פנתר שחורות, מסמנים ומסמנות את השינוי והצבעוניות של גיבורי העל, התעשייה מרשה לעצמה להתהדר ביצירות נוספות שפונות לפלח שוק רחב יותר וגם לייצר אותן בניחוח אמריקאי, בכדי שיפנו גם לקהל המקומי, שרוצה ערך מוסף, מעבר לתרבות הלא מוכרת וכך, כאשר שני סוגי קהלי הצופים צריכים להיות מרוצים, נולדת לה קומדיה רומנטית עם טעם אמריקאי, באנגלית בריטית רהוטה, אבל עם גיבורי אסייאתיים ובלוקיישנים אסייאתיים.

אם תשמעו את הדמויות הראשיות משוחחות בינן לבין עצמן, מבלי לצפות בסרט עצמו, תרגישו שנזרקתם למערכה אמריקאית-בריטית ולא לסיפור כל אסייאתי. הגיבורה הראשית, המגולמת על ידי קוסטנס וו, היא סמל לאמריקניזציה ולרדיפה אחרי חלום ההגשמה העצמית, בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, למרות הקשיים, גידול אצל אם חד הורית והמחסור, איתם פתחה את חייה. זו גם אחת הנקודות שתעמוד בעוכריה אל מול משפחתו העשירה של ניק, שמנסה להציג חזית משפחתית מאוחדת אל פני כולם. הם חוגגים את החיים ובגדול, והכל על בסיס עבודה קשה, מסירות לעסק המשפחתי, למעמד וכמובן לאחידות המשפחתית, מבוססת קשרי דם.


(אז מה? באה לפה הרבה? | באדיבות Tulip Entertainment)

הסרט מבוסס על רב המכר בשם "אסייתים עשירים מטורפים", שהוא ספר הביכורים של קווין קוואן אשר גדל בסינגפור ומתגורר במנהטן ובעצם מציג בסיפור עצמו את המסלול ההפוך, כאשר גיבורי הספר-סרט טסים לחתונה בסינגפור, ממקום מושבם הקבוע, בניו יורק. הצופים והמבקרים בינתיים חוגגים את הסרט הזה, אבל כאשר האבק ישקע הם יוותרו עם סיפור בינוני למדי, מצחיק, חמוד להפליא ומצולם נפלא, בין נופים אורבניים מהממים ובלי יותר מדי מה לומר, אלא אם כן זה בסינית.

הסרט מספר על זוג נאהבים, שטסים לסינגפור על מנת לפגוש את משפחתו של הבחור, קצת לפני חתונת בן דודו. רייצ'ל צ'ו (כן, ככה הם ימשיכו לקרוא לה כל הסרט, בשם המלא. אקט שקצת מזכיר את מיילס טלר קורא לג'ף צ'אנג ב-"21+" ללא הרף) מגלה במטוס, בדרכה לסינגפור, שהחבר שלה, ניק, הוא...איך לומר זאת בצורה עדינה? טחון מכל חור ונקב בגופו החטוב ונטול השערות ובעוד כל משפחתו של ניק רואה בה "גולדיגרית" חולפת, ברור לכל קהל הצופים וגם לניק שזו אהבה רצינית ומרגע הנחיתה, רייצ'ל (צ'ו) תעמוד באינספור מבחנים משפחתיים וחברתיים ומעשרות זוגות עיניים שיינעצו בה. בוחנות וסוקרות כל צעד וכל קפל בשמלותיה.


(אני רואה בעיניים שלך שאת לא עשירה | באדיבות Tulip Entertainment)

אתם יודעים בדיוק לאיזה מסלול הסרט הזה צועד, אתם יודעים בדיוק מה יקרה ומתי, אתם רק קצת לא מבינים את אבות המזון וחלק מהמנהגים המקומיים, אבל את השפה והמבטא אתם מכירים היטב ואין שמץ של ספק שהמסלול הזה, במסגרתו הסרט צועד, כבר נראה עשרות פעמים בעבר. כן, הסרט הנוכחי עושה זאת בגדול, כפי ששם הספר מרמז עליו ומעבר לשלל שחקנים לא כל כך מוכרים, הוא משתמש בכמה שחקנים אסייאתיים בולטים בתעשייה, בראשם אקוואפינה, ששוב גונבת את ההצגה בענק ומותירה בפעם המי יודע כמה שובל קומי מוצלח, חצוף ורענן.

כן, הסרט והספר מציגים (בפעם המי יודע כמה) את האוכלוסייה העשירה בתור מעגל סגור שקשה מאוד להתקבל אליו, הם מציגים את בני וילדיי העשירים בתור מפונקים חסרי רגשות וכאלו אשר לא סופרים אוכלוסיות צד שאינם מקושרות אליהם, הם מציגים את הזרה לחיים הללו בתור כלבת רחוב מקסימה, שרק רוצה באמת ובתמים לאהוב את החבר שלה ולנסות להקסים את כל מי שהייתה רוצה שייעלם מדרכה והם עושים זאת בדרך האמריקאית הכוללת כמה ימים אינטנסיביים של טרום חתונת קרוב משפחה של הגיבור.


(הקלישאות נמכרות בכל התרבויות | באדיבות Tulip Entertainment)

זה סרט שמנסה להיות דובר סינית, בקטנה, אבל בפועל הוא דובר אנגלית ואף במבטא בריטי מצוחצח או אפילו במבטא אמריקאי. זה סרט שמנסה לעמוד על התרבות הסינית ולשאול המון סממנים אסייאתיים, אבל הוא לוקה לכל אורך הדרך באמריקניזציה עודפת ובהשתלטות הקפיטליסטית, המותגית וכמובן הגלובלית, שכמעט לא מבדלת את גיבורי הסרט מעוד סרטים אחרים וכל המאמצים הכבירים הללו נראים כמו עוד דרך למרק ולצחצח את המצפון האמריקאי, כאשר סרט בהפקה הוליוודית מקומית פשוט פונה לפלח אוכלוסייה שלם שרק משווע לקצת ייצוג קולנועי והוא מקבל אותו, מרעיף עליו אהבה ואף מטה לא מעט מדעת הקהל המקומית לטובתו.


("סגרנו על אדום עם תיק ורוד, כן?" | באדיבות Tulip Entertainment)

בסך הכל מדובר על סרט מסוגת הקומדיה הרומנטית אשר עשוי כהלכה ומי שאוהב(ת) את הז'אנר ימצא את עצמו נהנה לאורך (כמעט) כל הדרך, ועם זאת לא ברור למה אתר העגבניות הרקובות החליט לשמור אותן לעצמו וקהל המצביעים העכשווי ב-IMDB נראים כאילו הם החליטו שהם (שוב) נסחפים, ללא סיבה אמיתית, לכיוון הפרגון עודף, ללא הצדקה אמיתית. משחק יוצא דופן לא קיים בסרט, הבימוי הוא של במאי המשתייך לתרבות הפופ העכשווית, הסרט ארוך מדי והגלים עליהם נישא הסרט הם אכן גלים של קהל שפשוט יצא מרוצה למדי ונראה כי נסחף על גל רגעי וגדול, שכמעט ומקבע סטטוס קוו לסרט הקולנוע החביב הזה.

משפט על הסרט:
כן, הוא נישא על כנפי הצלחה מסוימים. מוצדקים או לא, את זה אתם תקבעו בתור הקהל. האם הוא עונה על הציפיות והדרישות מקומדיה רומנטית מרעננת? בהחלט כן! האם יש בו ייחודיות? כן, תרבותית ואייקונית. האם מעבר לזה יש בו ייחודיות? כלל וכלל לא. עטיפה סינית מרהיבה לתכנים אמריקאיים קלישאתיים ולעוסים.

משפט על הבמאי:
די לא מפתיע שהבמאי ג'ון מ. צ'ו, אשר ביים קליפים וסרטי תדמית לג'סטין ביבר, את "סטפ אפ 2", "סטפ אפ 3" וגם את "כוח המחץ 2" מוציא תחת ידיו עוד להיט נוצץ, חסר תוכן, אך מהנה למדי והוא משתדל להקפיץ את הרף עוד טיפה ואיכשהו זה מצליח לו.

משפט על השחקנים:
קונסטנס וו מקסימה, הנרי גולדינג עבש למדי וחמדמד, מישל יאו אמינה בתור האם המאתגרת והקשוחה וגם ג'מה צ'אן נהדרת, אבל את ההצגה גונבים המוכרים; קן ג'ונג ("בדרך לחתונה עוצרים בווגאס") וכמובן אקוואפינה ("שכנים 2", "אושן 8") וגם אחד פחות מוכר, בשם ניקו סנטוס שמגלם דמות גאה, מוחצנת וקורעת מצחוק.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים לקומדיה רומנטית, איך שלא תהפכו אותה ובאיזו שפה שלא תדברו אותה, זה הרבה יותר מדי מהמקובל ולא הייתה פה אף סיבה להגזמה הפרועה הזו בזמן.