"המסע המופלא של הפקיר": הפקיר המזהיר

"המסע המופלא של הפקיר שנתקע בארון של איקאה" הוא שם שבוודאי תרצו להבין מה מסתתר מאחוריו (ובתוכו) וזו בדיוק הייתה ההרמה להנחתה של רומן פוארטולס, סופר שהיה גם וגם וגם, בערך כמו בסיפור על הפקיר שלו, שהיה שם ושם ושם. פוארטולס משך את הקוראים לפני כארבע שנים עם השם המעניין והציב את איקאה בתוך שם ספרו, עשה ממנה סימן ואייקון לתרבות הצריכה השולטת בעולם המערבי של השנים האחרונות, כאשר היא הגיחה באופן כמעט בלתי מעורער, אי שם בשלהי שנות התשעים וקיבלה אזכורים לא מעטים בקולנוע ועכשיו היא מקבלת אזכור נוסף, גם אם מעט עקיף ולא בוטה, כמו בספר.

בספר, הפקיר עלה לרגל לצרפת, על מנת להגיע לאחד מסניפי איקאה בפריז, בכדי לקנות מיטת מסמרים חדשה ואילו כאן איקאה היא יעד כמעט שולי, כיוון שהפקיר מנסה להתחקות אחרי עקבות אביו. איקאה גם היא אינה האייקון המרכזי בעלילה, למען האמת היא גם לא מוזכרת בשמה, אלא דרך רמיזות בלתי משתמעות לשני פנים וכמובן דרך צבעי הדגל, אבל לא בשם, שגם נעדר משמו של הסרט (בשונה מהספר) ואכן הסרט שם לעצמו את איקאה בתור חלק שולי בעלילה, סמן מרכזי לתחילתן של הרפתקאות ועלילות, אבל לא המרכז.


(לאן שתגיע, לשם אני נוסע | באדיבות בתי קולנוע לב)

הסרט עצמו מתיימר להתמקד בעיקר במסעו של הפקיר שלו, הזוי ככל שיהיה. הסרט מתחיל באמירה שכל בני האדם נולדים שווים ואז נכנסות למשוואת השיוויון עוד קטגוריות מרובות, שמתייגות כל אדם ואדם ומנתבות אותו אל עבר מסלול החיים שהוקצה עבורו וכך מחליק לו הסרט באלגנטיות אל עבר סיפורו של אג'אטשטרו אוגהאש ראטוד (פעם אחרונה שהשם הזה ייכתב פה), או בקיצור: אג'א. אג'א גדל במומבאיי ומיד המחשבות מפליגות ונודדות אל עבר "נער החידות" ושוב הקסם של סרטים דוברי אנגלית, בעלי כוכבים הודיים (דאהנוש, במקרה הזה), מתחיל להתפשט בחמימות בכל הגוף, מעקצץ וממיס. יש משהו במבטא ההודי האוטנתי, על אף שהוא נותר בשפה האנגלית, שפשוט מחבר הרבה יותר מסרטים אחרים, שזונחים את שפת המקור ומדבבים את עצמם לאנגלית.

פוארטולס, באדיבות קן סקוט, מציג גיבור שרלטן, אבל חמוד, שרק רוצה לצאת ממעגל העוני ולמד לשנן את שמות כל הקולקציות והרהיטים של איקאה. פוארטולס עצמו כבר עבר בין כל כך הרבה מקצועות, שזה אך טבעי שהסיפור שלו יזנק בין כל כך הרבה לוקיישנים ועלילות. הסופר עצמו היה כבר נווט, קוסם, מלחין וזמר, דייל, מורה ללשון, מתרגם, די. ג'יי ושוטר במשמר הגבולות, מקצוע שממנו נגזר חלק משמעותי של העלילה, בעליית נושא הפליטים באופן בולט כל כך, כאשר כל הביקורת על תרבות הצריכה המודרנית נבלעת והולכת לאיבוד, על שלל הרפרנסים שלה. עוד רפרנס שהסרט מעניק לפוארטולס הוא כמובן הכתיבה על החולצה של הפקיר, בתור מנוע עלילתי מבוסס המציאות של הסופר.


(בואי תטעמי קצת מהמטבח ההודי | באדיבות בתי קולנוע לב)

אג'א מציג את חייו הצעירים במשך חלק קטן מהעלילה ומהסרט, אבל מרגע בגרותו מתחיל מסע בלתי אפשרי בין ארצות ובין אנשים, כאשר הוא נוסע בעזרת רהיטים, דרך ארצות, כותב פרקי ספרים על חולצות ואפילו מגיע לקצין משטרה בריטי אטום אך מוזיקלי במיוחד. הבלאגן העלילתי חוגג, אבל הקסם והרומנטיקה נותרים בעינם והמון נזקף לזכות הכוכב ההודי הנפלא, דאהנוש, שהקסם הטבעי והחיבור שלו לסרט מדלגים מעל מכשולים עלילתיים רציניים, כאשר הסרט מנסה להיצמד ככל יכולתו לעלילת הספר, אבל עושה אדפטציות מסוימות, על מנת לקבל זכות קיום בעצמו. חלקים מועטים בעלילה נשמטים ומשתנים, כמו הסיפור עם איקאה והחלפת פליטים סודניים בפליטים סומליים (רק בשביל לדחוף פנימה את ברחאד עבדי הנפלא), אך אין העובדות הללו משפיעות על טיב הסרט.

הסרט, כמו גם הספר, מתיימר לעסוק בביקורתיות מסוימת עבור אחד מהתאגידים השולטים בשוק, על לא מאומה, אבל כאמור, בוחר לטפל ולבקר את חוסר האונים של פליטים ממדינות אפריקה ובכלל, שרק רוצים הזדמנות להתפרנס בכבוד. הכל עטוף בעטיפת מסרים גנריים על הצורך בפיוס ושקט פנימי ודרך מסרי אהבה, כבוד הדדי וקלילות, ביחס לקשיים שהחיים מנחיתים עליך וכמובן המון הומור, להתמודד עם הקשיים הללו. מעבר לכל, הסרט הזה הוא פשוט יצירה קלילה וכיפית, שהעלילה והרצף שלה הם קצת פחות משמעותיים, מכיוון שהתחושה הפנימית של הכיף וההנאה מציפה את הצופה מבלי לבצע עצירות בשביל לוודא שכל חלקי העלילה מתחברים או מה השעה וכמה זמן נותר לסרט עד סיומו. הסרט הזה הוא סיפור אהבה כיפי, טהור ופשוט מוצלח.


(בואי נרקוד בסנכרון מושלם, מבלי שתיאמנו קודם | באדיבות בתי קולנוע לב)

משפט על הסרט:
שבעה ספרים נדחו על ידי ההוצאה לאור, השמיני נסק והופס...הנה הגיע גם הסרט. סרט עם דמות מרכזית, בעלת אור פנימי וחיצוני, בעלת דמויות משנה נהדרות ואינספור חלקי עלילה, שמרגישים כמו פאזל לציור של פיקאסו; קשה לראות את החיבור, אבל זה נפלא ומרשים.

משפט על הבמאי:
קן סקוט, שיצר את הלהיט "סטארבאק" ואחר כך שחזר אותו באנגלית (וקצת פחות טוב) עם "הטעות הגדולה" (אשכרה), קינח בקריירת הבימוי שלו עם "עסק לא גמור" הכושל והתפנה לעשות משהו קצת שונה ממה שעשה עד כה והאמת שזה די הצליח לו הפעם. סיפור מלא אהבה, צבעים ופשוט פאן טהור.

משפט על השחקנים:
דאהנוש נפלא ומנהיג את הסרט ללא עוררין, יש לו את זה. אמין, מצחיק ורוקד נהדר את אחד מלהיטי הסרט יחד עם ברניס בז'ו ("העבר" ו"הארטיסט", עליו הייתה מועמדת לאוסקר) הנפלאה. אליהם מצטרפים בתפקידים קטנים גם בן מילר ("פדינגטון 2", "ג'וני אינגליש") וכמובן גם בארחד עבדי הנהדר (עוד מועמד לאוסקר, על ״קפטן פיליפס״).

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי ממצה, קולחת וזורמת כל כך, עד שלא תספיקו לבדוק מה השעה וכבר נגמר לכם הסרט והגיע הזמן לחזור הביתה.