"הבלתי רשמיים": הבלתי נשכחים

סרט הפתיחה לפסטיבל ירושלים הוא עוד לא תואר, אבל בהחלט סטטוס מכובד שמעיד על הצלחתו של אלירן מלכה. האיש שחסה בצילו של מאור זגורי, כאשר ה"שבאבניקים" ; עלתה לאוויר, כבר לא זקוק לתמיכה השמית של זגורי בשביל להריץ את עצמו לבד, בתור יוצר עצמאי שהצליח לכבוש את הצופים הישראלים עם סדרת להיט מקומית. מלכה, חובש כיפה סרוגה ויוצא ישיבה תיכונית, כותב פרק נוסף בהחדרת גיבורים חרדים לעולם החילוני ודרך הבמה הראשית ביותר שניתן לתאר וכמו בסדרה הנהדרת שלו, הוא עושה זאת בחן רב ושוב משלב קומדיה, רק הפעם אל תוך סיפור עלייתה של מפלגת ש"ס, המבוסס על אירועים אמיתיים.


(זיזי טריפו, מי בנה אותה? אתה! | באדיבות בתי קולנוע לב)

אמנם הסרט פותח את פסטיבל ירושלים, אך הופעת טרום הבכורה שלו הייתה בלב תל אביב (קולנוע "לב", שבדיזינגוף סנטר - לב ליבה של העיר) בתאריך שאיחד גם את תשעה באב וגם את היום בו קהילת הלהט"ב מחתה כנגד חוסר השיוויון במדינה כלפיה. אין שילוב מנצח ורקע טוב יותר מאשר צמד האירועים הללו, על מנת לייצר ניגוד חריף, שיעלה את קרנו של הסרט, בצמוד למדד הצונח של המפלגה עצמה וחוסר האמון בה ובחבריה, אור לשחיתויות והשם ההולך ומוכתם אשר נוצר לה בשנים האחרונות. הסרט הנוכחי עוזר במידת מה "להחזיר עטרה ליושנה", אבל לא חוסך ביקורת בשלבי ההמשך ומעמיד מראה מבריקה וממורקת כלפי ציבור בוחריה של ש"ס, שנראית כמפלגה שאיבדה ממזמן את הדרך והערכים שאפיינו אותה בתחילת דרכה.

פתיחת הסרט מציגה את שולי רנד בתפקיד יעקב כהן, בעל בית דפוס ירושלמי ואדם העובד קשה למחייתו, צועד נסער דרך מספר פקידות, מורות ומנהלת בעלות שמות אשנכזים מובהקים, אשר סילקו פעם נוספת את ביתו מבית הספר, בלא סיבה אמיתית וברור הנראטיב והכיוון אליו השד העדתי מכוון את העלילה וזה בסדר, כיוון שבכך מדובר, בנציגים של בני העדות הספרדיות שחשו קיפוח מתסכל וחוסר שיוויון לאור מה שלא הגיע אליהם והגיע לכיוון בני עדות אשכנז. קונספט זה גם ליווה לא מעט את הסדרה עליה היה אחראי מלכה ובסרט הנוכחי הוא בעצם מנוע עלילתי מרכזי והסיבה לרצונותיו של יעקב להקים נציגות כלשהי בעיריית ירושלים, לבני העדה המזרחית.


(מי צריך להעתיק עבודת שורשים? | באדיבות בתי קולנוע לב)

הפתיח המוזיקלי של הסרט זורק אותנו שוב אל השאבאבניקים של מלכה, דרך מוזיקה גרובית וצבעים תואמים ובכלל השילוב החזק של הקומדיה והישראליות, ביחד עם המאפיינים הדתיים-חרדיים זה פשוט קורה פעם נוספת ומלכה משחיל לחילוניים הגמורים ביותר את אורחות החיים הדתיים והעולם ממנו הוא מגיע ומסוגל להמיס גם את אלו שהכי פחות מתחברים או מוכנים להתחבר. זה טוב, זה מצחיק וזה ישראלי, של יוצר מקומי ומוכשר, שלא מוותר על האמת הקולנועית שלו, בשביל להביא אל המסך מגע תרבותי, שפלחים גדולים באוכלוסיה לא מכירים או רוצים להכיר וכל זאת דרך הומור, איזון וכישרון משחק ובימוי מרובים.

אז יעקב כהן בסך הכל רצה שיוויון עבורו ועבור הבת שלו, לה נרמז שהיא נמצאת במקום אליו היא לא שייכת ומשם הוא יוצא למסע תמים, לא מתוכנן היטב ובעל תשוקה רבה להביא את השיוויון למחוזותיו גם כן. הוא נתקל ביגאל ועקנין (יואב לוי), שמכיר לו רב מקומי (יעקב כהן) וביחד הם יוצאים להרפתקאה ומסע, עליו לא חלמו ואליו לא חשבו שייקלעו. בדרכם להגשמת החלום הם פוגשים אופורטוניסטים, מלחמות על טריטוריות פוליטיות ונלאצים לראות את דרכם עולה על מסלול פוליטי וכמובן מתנגשת עם המקום הטהור ביותר, ממנו התחיל המסע שלהם, כאשר הכיוון הכללי הולך בחזרה אל עבר הפוליטיקה ובולע את הגיבורים אל עבר מקום שלא הכירו בתחילת הדרך.


(מאת החבר'ה הטובים שהביאו לכם את ש"ס | באדיבות בתי הקולנוע לב)

הדרך של יעקב כהן רצופה במכשולים רבים, ויתורים כואבים והמון משוכות שהוא חייב לעבור ביחד ולחוד. מלכה נותן לדרך הזו לעבור באופן קומי, כזה שהקהל מתחבר אליו בקלות רבה ויוצר קשר חזק מאוד בין הצופה לבין הדמויות הראשיות במסע שלהם אל עבר הגשמת החלום. הדרך המתסכלת של כהן, היא דרך שהצופה חש ומרגיש צורבת בעורו, האתנחתות הקומיות מרובות ואי אפשר שלא להתחבר לישראליות של הסרט, גם אם היא עטופה בהמון בד טליתי. הדרך שהכרנו אצל השאבאבניקים פשוט חוזרת אלינו בגרסה אחרת ועל המסך הגדול.

הסרט מחלק את עצמו בחלוקה לא מוכרזת, אבל טבעית ומעניק לצופים מסע מרתק, מרגש ומצחיק, כמו שלא חשבתם שיכול להיות בסרט על עלייתה של אחת המפלגות השנויות במחלוקת בארץ, שבה הקיטוב החילוני-דתי הולך ומעמיק מדי יום. זה מרגיש בכל כך הרבה חלקים כמו סרט דוקומנטרי מהול בחוצפת בורקס קאלטית, שפשוט נדחף לצופה לברכיים, מתיישב ואומר: "אני כאן להישאר, אתה יכול לבוא לראות בקולנוע עכשיו או לחכות שאגיע לטלוויזיה ביום העצמאות". אין ספק, אלירן מלכה כתב פה פרק בהיסטוריה והוא עשה זאת היטב.


(שלום מרכזייה, שלשלתי אסימון | באדיבות בתי קולנוע לב)

משפט על הסרט:
נהדר! כיפי ובעל אופציות אמיתיות להיכנס לרשימת סרטי קאלט בניחוח בורקסי מוכר. הצגת שני עולמות; מזרחי ודתי, כעולמות לגיטימיים שחייבים לקבל במה מרכזית יותר ועם יוצרים כמו מלכה, אין ספק שהבמה הזו תאויש היטב.

משפט על הבמאי:
סרט הביכורים של מלכה הוא בהחלט יריית הפתיחה הקולנועית הראויה אותה הוא צריך בשביל להשלים שנה חלומית. בימוי מהוקצע, שוב מאותו הסגנון הקולנועי, המשלב ז'אנרים, סגנונות מוזיקליים ועולמות שונים.

משפט על השחקנים:
רנד נפלא בתפקיד הראשי ומוליך את הסרט בבטחה, יעקב כהן נפלא ויואב לוי גונב את ההצגה בתור האתנחתא הקומית ודמות כריזמטית. גולן אזולאי (שגילם את דמות המפקד הבלתי נשכח מ"טירונות") בעוד תפקיד קטן וטוב תחת אלירן מלכה ולבסוף מרפדים את הקאסט יגאל נאור וצחי גראד.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי שפשוט לא תרצו שיסתיימו, אבל מרגיש ממוצה עד המקסימום ומהווה בחירה נוספת טובה של במאי הסרט המוכשר.