"אושן 8": המקבילה הנשית

זה כבר לא בגדר חידוש, סוד או הפתעה, כאשר חבורת נשים מתקבצת ליצור סרט "גברים". הטרנד הזה תפס תאוצה ודי התחיל ב"מסיבת רווקות", משם הלך ונמשך עם עוד קומדיות שבעצם משכפלות קונספט סרטי גברים ומעבירות אותו לגיבורות נשיות, סנדרה בולוק בעצמה השתתפה באחד כזה ("עצבניות אש" עם מליסה מקארת'י, שבעצמה השתתפה ב"מסיבת רווקות" וב"מרגלת") וגם בדיוק לפני שנה עלה סרט בנות-שבדרך-כלל-הי ה-סרט-בנים בשם "לילה קשוח", שניסה לחקות את "בדרך לחתונה..." ורק הוכיח שנשים חזקות קיימות כמו גברים, אבל בנוגע למקוריות, יש עוד כברת דרך לעבור, בכל הנוגע לסרטי קומדיה פרועים לפחות.

גארי רוס ("משחקי הרעב") הבין את העניין וגייס לעצמו כוכבת, שתיים (ובאמת קצת יותר), לקח את הקונספט שעבר היטב ב"אושן 11" (וקצת פחות בשני סרטי ההמשך שלו) ו...שכפל, כאשר הגיבורים הן גיבורות ומושא השוד הוא קצת יותר נשי - שוד יהלומים התלויים על שרשרת, שמוצגת בערב גאלה גדול. קשה לומר שהיו ציפיות בשמיים מהחצים הגדולים שהורו על הכיוון אליו הולך "אושן 8", אם לומר את האמת. כן, הכוכבות הבטיחו גדולות ונצורות, אבל מהצד השני גם הכוכבים, שחזרו (עם תוספות) לשני סרטים ההמשך של דני אושן, הבטיחו רבות וקיימו מעט מאוד, אז הציפייה לקבל תוצר מוצלח הייתה מונמכת לרצפה מראש, על אף המגה סטאריות, השותפות לסרט.


(זה ממש לא הדייט הרומנטי שדימיינתי | באדיבות Tulip Entertainment)

ואז הסרט מתחיל ואתה מסתכל על הפרצוף המתקמט הזה וזוכר שזאת הכוכבת שהציתה את הדימיון שלך בשנות התשעים ושואל: "מה לעזאזל עבר על הפרצוף שלך סנדרה?". כן, זו היא והיא מגלמת את תפקידה של דבי, אחות של דני (מדובר בזוג הורים חסרי יצירתיות), שבדיוק יוצאת מבית הכלא, עם מבט ערמומי שמבהיר כי אין ספק שהכל יתחיל מחדש. ואכן הכל מתחיל מחדש ודבי מתחילה לגייס חברות ומתכננת את השוד הבא שיביא לה מיליונים וכמובן את החבורה המדויקת והמדודה לקיום השוד המוצלח, שיפריש אותן לכמה חודשי חופש, כלומר, עד שידגדג להן לשדוד מקום מסוים שוב.

מהרגע הראשון הסרט מתנהל על פי הדפוס הישן והמוכר של סרטי אושן, קרי; גיוס הצוות, כאשר ברור שכל אחת מהמגויסות תצורף, גם אם היא עושה פוזות ופרצופים שלא ממש בא לה. השלב הברור הבא הוא פריסת התוכנית, המאוד מאוד מתוחכמת, כיצד לשדוד את המוסד אותו הן מתכננות לשדוד ולבסוף השוד וההתרה, בעלת הפרטים המפתיעים. כלומר, אתם לא הולכים ליפול מהכסא ואתם יודעים בדיוק לאיזה סרט הגעתם ואיזו מנה אתם מצפים לקבל. הבעיה היחידה היא שאתם יודעים בדיוק איזו מנה אתם מקבלים והעניין הזה די מוציא את העוקץ מהסרט, כאשר החוויה קרתה שלוש פעמים לפני כן ולא כולן היו חוויות הזכורות לטובה.


(למה את מתכוונת שאת אומרת לא? | באדיבות Tulip Entertainment)

אין טענה ולו הקטנה ביותר בנוגע לתפקוד של הדמויות והשחקניות המגלמות אותן, כיוון שרובן ככולן עושות עבודה טובה ונאמנה, אך הבעיה נעוצה במיחזור העלילתי, אותו רוס לא מנסה אפילו להניע ממקום קצת שונה ולהעלות את העלילה על פסים קצת שונים מאלו בהן נסעו הרכבות של האושנים הקודמים. הכוכבות עובדות ביחד באופן נהדר, הסרט תופס קו קומי ברור ומובהק וקצת נעדר איזו שהיא דמות שלילית אמיתית, כאשר לתוך הוואקום הזה נכנסת אן הת'אווי בתפקיד נהדר, שקצת מוציא אותה מדמות המאמי הלאומית של אמריקה. מעבר לה בולוק, בלאנשט ובונהאם קרטר מתפקדות נהדר, כאשר מאחוריהן צוות שחקניות משנה מוצלחות, בעלות אופי קומי מובהק.

בסיכומו של דבר הנוסחה האושנית עובדת פעם נוספת באופן מקרטע ובתור סרט עם גיבורות מהמגדר השני, עובד ועובר בקושי וללא שם הקשר לעובדה שהגיבורות אינן גיבורים. זה פשוט סרט רביעי בסדרת סרטים שהחלה לדעוך מיד עם תום הסרט הראשון ובמקום לעצור שם, חשו יוצריו ויוצרי ממשיכיו שיש צורך בהמשכונים, ללא הרבה קשר לעובדה שאיכותו של הסרט ירדה פלאים. זה סרט שודים מותח במידת מה, מהנה וכיפי במידה נוספת וגם כזה שעושה את העבודה, אבל במינימום מאמץ והשקעה ומעבר לגיוס המאסיבי של כוכבות על, הוא חסר אמירה כלשהי וכמובן חסר מקוריות, בצורה די מתסכלת.


(איזה חתייייייך | באדיבות Tulip Entertainment)

משפט על הסרט:
בנות, אתן נפלאות ונהדרות, אבל הגיע הזמן לפתח קווי עלילה יצירתיים יותר ולא למחזר רעיונות שכבר עבדו היטב בעבר. סרט כיפי, עם שחקניות בעלות כימיה משותפת טובה, אבל סתמי.

משפט על הבמאי:
גארי רוס לא ביים רק את הפרק הראשון והמוצלח ביותר של "משחקי הרעב", הוא גם אחראי על בימוי "סיביסקיט" הנהדר ו"מדינת ג'ונס החופשית". כאן הוא לא לוקח את עצמו למקומות מאתגרים, על אף התפאורה והקצב הנהדרים, הסרט לא מצליח להתרומם ובהחלט על גבו של הבמאי הוא קם ובעיקר נופל.

משפט על השחקניות:
מעבר לבלאנשט, האת'וואי, בולוק והלנה בונהאם קרטר הנפלאה, הגיבורות מתוגברות בריהאנה, אווקוואפינה, מינדי קילינג ושרה פולסון, אשר משמשות תגבורת קומית חזקה מאוד ומגלמות את תפקידיהן היטב כשחקניות משלימות.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים, שהן מריחה שעדיף היה לא למרוח. השוד ארוך מדי, ההסבר לפני ואחרי ארוך מדי ובסך הכל הסרט בורך בשומנים, שבוודאות ניתן היה לחתוך.