"משפחת סופר-על 2": משפחה מודרנית

אי שם, לפני שנים רבות ובשיאה של מהפכת פיקסאר הגיעה לה משפחת גיבורי על, כאשר גיבורי העל לא היו עדיין על הרמפה המטורפת והבלתי נגמרת, כלפי מעלה ובחנה את כל עניין גיבורי העל מזווית מצוירת, קומית וקלילה. זה היה טרנדי באותה התקופה לבדוק את המניעים של גיבורי העל וכיצד הם מתפקדים בלי להיות שבויים של מסיכות, גלימות וזהות סודית. מאז ועד היום עברו 14 שנים, גיבורי העל הספיקו להיבחן בצורה לא רגילה וגם בצורה הכי בנאלית (אם אפשר אי פעם להגדיר אותם ככה). מארוול נכנסו לתמונה עם איירון מן והנוקמים ושינו את מפת גיבורי הקומיקס בצורה שהקולנוע לא ישכח לעולם. ועכשיו, כאשר מגיע הסרט השני בסדרת משפחת גיבורי העל, בעצם נשאלת השאלה לאן הולכת משפחת סופר-על בפעם השנייה? באילו שבילים יתחשק להם לצעוד ומה ירצו לספר לנו שאנחנו עדיין לא יודעים?


(מי הזמין וודקה-תפוזים? | באדיבות פורום פילם)

אז כן, לחדש אולי קצת קשה, אבל לקחת (שוב) את עניין גיבורי העל למקומות קצת אחרים וקומיים בהרבה יותר עדיין אפשר ורצוי, בעיקר שהקטע הקומי גם נתפס חזק אצל גיבורי הקומיקס של מארוול. את ההצלחה העצומה של הסרט הראשון קשה ואפילו בלתי אפשרי למחזר, אבל להמשיך את הקו אפשרי וניתן בהחלט וכך עושה בעצם בראד בירד, במאי הסרט הראשון ומנסה למחזר את האלמנטים שצלחו עבורו כאשר כתב את התסריט וביים את הסרט הראשון והמוצלח לפני ארבע עשרה שנים. בירד מצליח למחזר את הכל היטב וגם את הקאסט שליווה אותו לפני כמעט עשור וחצי, כאשר חוץ מהמדבב של "דאש" (הקרוי "חץ" בתרגום העברי, משום מה) גם כל צוות המדבבים נותר בעינו וממשיך לעמוד במשימה בכבוד.

קצת בדומה לתמה המרכזית ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" וב"באטמן נגד סופרמן", גם ב"משפחת סופר-על 2" עולה הסוגיה, שאוסרת את קיומם של גיבורי העל ועיסוקם בהצלת הציבור, כיוון שהם גורמים, לכאורה, ליותר נזק מתועלת, עובדה שלא מונעת משימה נוספת של בני המשפחה אל מול אויב וותיק שעומד לכלות חלקים גדולים מהעיר ועל הדרך גם לשדוד מספר בנקים רב בו זמנית. המשפחה מתייצבת וכמובן צולחת את המסע להצלת העיר, אך הנזק שנותר מאחורי מבצע ההצלה הזה רק עוזר לשכנע את המשוכנעים להוריד את השאלטר על גיבורי העל ולהותיר אותם בצללים, או נכון יותר, במקרה של המשפחה, להעביר אותם למוטל עבש ומעופש עד יעבור זעם.


(רק תשמור את כל החיתולים המלוכלכים לאמא | באדיבות פורום פילם)

בדיוק שכל חלקי המשפחה לא מסכימים על דרכי הפעולה הדרושות מהם כאנשים עם יכולות מיוחדות, מגיע גורם חיצוני שרוצה לנסות ולתווך אותם לציבור, בעזרת תיעוד פעולות הירואיות והשבת הזוהר של גיבורי העל עבור הציבור הפשוט וכמובן עבור מקבלי ההחלטות. האיש הוא מיליונר אקסצנטרי (כי ככה הם תמיד) בשם ווינסטון דיבור (המדובב על ידי בוב אודנקירק - סול גודמן בשבילכם) שרוצה להשיב את גיבורי העל לחוק ולפעולה ולשם כך הוא צריך לשווק אותם כמו מוצר עבור ציבור הצרכנים. בשביל לשווק בצורה נכונה הוא בוחר בהלן - אלסטיגירל, אם המשפחה, להוביל את קמפיין החזרה לדרכים של המשפחה ובכלל ומאלץ אותה, בעל כורחה, להיפרד ממשפחתה לתקופה לא ידועה, במסגרתה היא תשיק את הקמפיין ותמשיך להוביל אותו עד לשכנוע.

מנקודה זו ואילך הסרט מתפצל לשני קווי עלילה מרכזיים, כאשר הלן (בדיבובה הנפלא של הולי האנטר) עוברת מחוץ לבית האחוזה המפואר, אותו מקצה דיבור לבני המשפחה, על מנת לצבור שעות תהילה בקרב הציבור ומותירה את בוב, כאשר תהילתו מאחוריו (ורק אולי לפניו, אולי...) ויושבי הבית על ראשו. כן, יש פה קלישאת אמא-הולכת-לעבוד = אבא נדפק לבד בבית, אבל הקלישאה הזו עובדת ומפקסת את העלילה והעניין בה בחלק בו בוב מתמודד עם ילדיו באופן קצת יותר מעמיק מאשר היה רגיל עד כה ומכאן יש קו עלילה לא חדשני, אבל מרענן בעיקר עבור אבות הייטק, שלא מתפקדים בתור גיבורי על, אבל נעדרים מחיי הילדים וכאשר הילדים מונחתים עליהם באופן בלעדי הם קצת מאבדים ידיים ורגליים.


(אנחנו ניקח אתכם חזרה להיות פופולאריים | באדיבות פורום פילם)

מהנקודה ההיא הופך "משפחת סופר-על 2" לסרט על הורות ואבהות מודרנית בתהליך כמעט מיידי וחושף שבזמן שהאם יוצאת לעבוד ומתפקדת בתור גיבורת על, שרוצה לתקן את מעמדם של גיבורי העל, היא מותירה בבית אב, שרגיל להיות גיבור על בעבודתו (בין אם אתם כאלו או לא, תרגישו מוחמאים; אבות פגומים) שהופך להיות כאחד האדם ובעיקר להורה יחיד במשרה מלאה: עובדה עליה לא מעטים מסכימים שהיא בבחינת כוח על לא קטן. בוב נותר אדם שתהילתו מאחוריו ומועברת לאשתו, עובדה שיוצרת אצל השניים תסכולים, על מילוי תפקיד השני באופן מוצלח, כאשר הלן מפספסת את ילדיה כמו שבוב מפספס את עבודת החלומות והתהילה שלו עבור אשתו.

ההתפתחויות של הלן ובוב מתגלות כצפויות למדי ועם זאת נוגעות ומחממות לבבות, צמד האחים הספונסרים הם בערך מה שתחשבו עליהם בדקות הראשונות והעניין של איסור גיבורי העל יילך ויתפרק לו באופן די ידוע וצפוי ובל נשכח את הילדים התפאורתיים בעיקר, כאשר ויולט משמשת כמנוע עלילתי מסוים, דאש הוא אפיזודה חולפת במקרה הטוב וג'ק-ג'ק משמש כהפוגה היותר קומית מבין כולם, כאשר הוא מגלה למשפחתו שיש ברשותו שלל כוחות ואינו תינוק רגיל, כפי שהיה עד כה. כוחותיו הם בלתי נשלטים בתחילה, אך הם מייצרים ממנו דמות עם תוספות מגניבות למדי שפשוט מאריכה את כמו הצחוקים בכמה שניות נוספות.


(הלו, אתה נרדם לי...קום אבא'לה | באדיבות פורום פילם)

הנבל הנוכחי הוא סוג של ביקורת גלויה נוספת על עניין המסכים, איך שלא תהפכו אותו ומעבר לכך לא טומן הרבה בחובו, מעבר להיווצרו על מנת לגרום למשפחה להתלכד סביב אויב משותף ולהראות את הצורך של הציבור בגיבורי על, בעלי כוחות לשנות לטובה. אך עם זאת ועם כל רצונם הטוב, הם עדיין מראים שאם הם לוחצים טיפה יותר מדי על הגז הם עשויים לגרור אלמנטים ואפקטים שליליים על הסביבה, עקב כוחם הנשלט, אבל לא לחלוטין בכל הנוגע לעימותים הישירים בינם לבין הנבלים עימם הם מתמודדים.

משפחת סופר-על השנייה מספר בעיקר סיפור משפחתי ומפרק את התא המשפחתי, על שלל חלקיו, כאשר הוא מתמקד בהורים בעיקר ובייעוד שלהם לתקופה שאחרי האיסור על פועלם ואולי קצת לפני שהאיסור הזה יבוטל בזכותם. על העניין של האיסור עצמו הסרט מתעכב קצת פחות ומותיר אותו ברקע וכמניע עלילתי, אך שם בעצם הסיפור הזה נעצר ומשאיר את הבמה עבור בוב, הלן, ויולט, דאש וג'ק-ג'ק הקטן, שמשכילים להוציא שוב את המקסימום עם סרט מקסים, שפוגע שוב למטרה על אף מגבלות התקופה וההפרש הגדול מיציאת הסרט הראשון בסדרה.


(עזוב אותך להחזיר אותנו לחוק, כמה אפסים אמרת יש בחוזה? | באדיבות פורום פילם)

משפט על הסרט:
ארבע עשרה שנים עברו והכל נותר בעינו, המשפחה לא התבגרה בדקה, הקסם לא פג במיליגרם ומעבר למסע משפחתי מקסים נוסף, עמוס ברגשות וברגעים קומיים מזוקקים, הוא גם כולל בתוכו אקשן מצויר נפלא ובהחלט עושה את העבודה על הצד הטוב ביותר.

משפט על הבמאי:
בראד בירד החל את דרכו עם סרטים נהדרים כמו "ענק הברזל" ו"משפחת סופר-על" הראשון, המשיך נפלא עם "רטטוי" ו"משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים" והאכזבה היחידה שרשם הייתה בסרט "בחזרה למחר" ולאחר המכה הקלה בכנף הוא שב שוב לפזר מהקסם של המשפחה, מהסרט הראשון וגם שוב מעניק את הדיבוב שלו לעדנה מוד המבדרת.

משפט על השחקנים:
קרייג טי. נלסון, הולי האנטר, שרה האוול ואיליי פוסיל שבים לייצג את המשפחה, כאילו לא עברו 14 שנים מהסרט הראשון, גם סמואל ג'קסון חוזר לתגבר והפעם בכוחות מחוזקים בדמותם של קת'רין קינר ובוב אודנקירק, אשר בהחלט מוסיפים לסרט.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים, כמו אורכו של הסרט הראשון ואולי טיפה-טיפה ארוך מדי, אבל בהחלט סביל. כיף ארוך, מרשים ומשעשע לכל אורכו.