"המילים הפשוטות": פשוט נהדר

סבירות גבוהה למדי שראיתם כמה סרטים מהזן של "המילים הפשוטות", סבירות גבוהה גם שהם מצאו חן בעיניכם וסבירות גבוהה יותר מהכל היא שהסרטים הללו היו דווקא עם נושא ראשי שאינו קבוצת דיונים. ברוב המקרים כנראה שנתקלתם בסרט מסוגת דרמת הספורט וגם אם לא בדרמת ספורט, הנרטיב שמוגש בסרט הנוכחי משקף המון סיפורים שמתכתבים עם סרטי ספורט; המתארים עלייה מהאשפתות לתהילה. כזה הוא גם הסרט הנוכחי, כאשר המאמן, הפעם אינו מאמן אלא מרצה ולא סתם מרצה, אלא מרצה גזען במיוחד, כאשר בת טיפוחיו היא צעירה ממוצא ערבי.

הסרט מבויים בידי איוון אטל, במאי צרפתי שנולד בישראל והיגר בגיל צעיר לצרפת. אטל הוא גם בן זוגה של שארלוט גינזבורג ואבי שלושת ילדיהם. אטל היה מוכר בעברו ותחילת דרכו בתור שחקן קולנוע זניח למדי (שיחק ב"שעת שיא 3" ו"מינכן") אל את עבודת הבימוי הוא כבר מציג בצורה בולטת הרבה יותר מבתור שחקן. הוא ביים דרמות רומנטיות-קומיות כמו "אשתי השחקנית" ו"נשואים עם ילדים", בהם כיכבה גינזבורג עצמה והוא אף ביקר בישראל בעבר, איתה ובלעדיה. אטל זכה בפרס הסזאר בתחילת דרכו בתור שחקן ואף היה מועמד פעמים נוספות, כאשר הפעם האחרונה הייתה בתור במאי, בעבור הסרט הנוכחי.


תעשי סיבוב ויאללה תתיישבי | באדיבות בתי קולנוע לב

הליהוק הראשי שלו לסרט הוא של קמליה ג'ורדנה, שנחשבת, לא בכדי, לאחת הכוכבות הצעירות והעולות בצרפת. ג'ורדנה הצעירה, היא צרפתייה ממוצא אלג'יראי והתגלתה לראשונה לפני כמעט עשור בגרסה הצרפתית של "כוכב נולד", משם דרכה לתהילה הייתה סלולה לקריירה מוזיקלית מוצלחת ולאחרונה החלה גם להתעסק בפרוייקטים קולנועיים, כאשר המוכר שבהם היה במה שהפך לפריצה הקולנועית הגדולה שלה, תחת הבמאית האיראנית סו עבאדי, בסרט "סיפור כיסוי", שם הבריקה באחד מהתפקידים הראשיים ובעצם תחת כנפה של עבאדי פרחה ג'ורדנה ובסרט הנוכחי היא כבר קוצרת את הפירות עבור עבודתה וזכתה בפרס הסזאר על תפקידה.

את הצלע השלישית והאחרונה ממלא דניאל אוטיי, שחקן צרפתי וותיק, גם הוא ממוצא אלג'יראי, שממש לא מזמן הבריק בהופעה פנומנלית בסרט המשובח "בשם ביתי" והיווה עוגן עצום לסרט לא פשוט. הסרט ״המילים הפשוטות״ מתחיל בקדימון, בפתיחתו; על חשיבותן של המילים, כאשר מדי פעם קופצת לה דמות היסטורית וממחישה את כוחה של המילה הכתובה או הנאמרת. אטל לא מותיר יותר מדי מקום למחשבות לגבי הכיוון המרכזי של הסרט והולך וממחיש את מה שהוא הולך להתוות בסרט - קו דק של צעדה בין גזענות בוטה המושמעת בתחילה על מנת להעליב וזאת מנגד לרצון לעורר דרך המוטיביצה תגבות שרשרת טוב ויעילה והכל בעטיפה אלגנטית וקורטוב קומי מעודן.


יאללה, צלם, צלם | באדיבות בתי קולנוע לב

ג'ורדנה היא ניילה; סטודנטית ממוצא ערבי, אשר כבר עם פתיחת הסרט מוצגת כאחת אשר מסומנת אפילו על ידי השומר בכניסה לאוניברסיטה, כנטע זר. היחידה שמתבקשת להציג את תעודת הזהות שלה בכניסה לקמפוס וזאת שגם מאחרת לשיעור הראשון שלה עקב מכלול של מקרים, שהבדיקה בכניסה היא רק המעטפת שלהם. החיים לא קלים, אבל היא לא מתכוונת לתת להם לייאש אותה, גם אם מדובר ב-פייר מזר, מרצה מבריק וגאון, שדווקא בוחר להיטפל אליה, עקב איחורה ולהעלות אוסף מובחר של הערות, מהן נוטף שמץ של ניחוח גזעני. הכניסה של ניילה לשיעור הראשון עושה את שלה, ובעזרת עדות מצולמת הנהלת הקמפוס מחויבת לבצע צעדים שישמרו על המרצה ועל כבוד האוניברסיטה, כמו למשל, בואו נאמר; שיעורים פרטיים של חיזוק עבור ניילה בתחרות הדיונים המקומית.

ניילה לא יודעת שהיא מקבלת את עסקת הפשרה של מזר ושל האוניברסיטה, בשביל להרוויח קצת שקט תעשייתי וכך מוצאים את עצמם שני הקצוות המנוגדים הללו נאלצים להסתדר בשביל לשמור על שם האוניברסיטה ושמו של מזר, ממלתעותיו של כריש הפוליטיקלי קורקט האכזרי, שרק רוצה לנגוס באלו המועדים בלשונם ואכן פייר מזר מועד בלשונו לא אחת ולא פעמיים, גם תוך כדי הלימוד והאימון של ניילה, עובדה שיוצרת לא מעט רגעים קומיים טהורים ומושחזים שלא יסולאו בפז, עבור הסרט הנוכחי, כאשר אוטיי מייצר הפוגות קומיות ברגעים רציניים וכל זאת על בסיס אי היכולת של דמותו לשמור על פיה ועל ההערות הגזעניות שבורחות מהפה.


תגידי: "ברד ירד בדרום ספרד..." | באדיבות בתי קולנוע לב

כן, זה מתחיל להרגיש בשלב מסוים יותר מדי כמו הומאז' עבור "גבירתי הנאווה" ורק חסר שהם יתחילו לזמר "ברד ירד בדרום ספרד...", אבל אין ספק שאת האיכויות של המחזמר המפורסם מצליח ללכוד אטל, כאשר הדמויות שלו מייצגות בצורה נאמנה את הקונספט של אותו מחזמר מפורסם, עם שינוי קל עבור עניין נושא המעמדות והטיפול בהבדלים בין מקומיים לבין מהגרים, בעיקר ממוצא ערבי. כן, יש גם סיפור אהבה בפנים וכמובן שהכל עטוף בהמון רגשות שסובבים סביב המוטיבציה להצליח לעשות זאת למרות כל הסיכויים. מרבית חלקיו של הסרט צפויים למדי, אבל העידון והאלגנטיות מגיעים בצורה הטקסטים והביצוע הנהדר מצידם של אוטיי וג'ורדנה, שפשוט מפילים מצחוק ומשייטים על אוטומט, דרך כימיה מופלאה ביניהם.

משפט על הסרט:
הצלחה מסחררת, בלי יותר מדי הסתבכויות בכל הנוגע לתסריט והבימוי. ליהוק מוצלח ששווה בעצמו כוכב שלם. רגעים קומיים מוצלחים ומזוקקים בסרט שהוא פשוט פצצה קומית מעודנת ונפלאה.

משפט על הבמאי:
אטל עד עכשיו נע ונד, בכל הנוגע בבחירותיו התסריטאיות והפעם נראה שכל הבחירות הן בול. אפס סיכון בבחירת הנושא והביצוע ה"בטוח", שחקנים מתאימים ובהחלט אחד ממרענני הקיץ הרשמיים, דובר הצרפתית.

משפט על השחקנים:
אוטיי וג'ורדנה מוכיחים שבין צעירה ומבוגר יכולה להיות כימיה פנטסטית ומהפנטת, כאשר הם פשוט שובים את הקהל בעיקר ביחד וגם קצת לחוד, דרך תפקידים נהדרים ודמויות מתואמות.

משפט על אורך הסרט:
עוד בינגו של אטל, בכל הנוגע לאורך הסרט והמיקוד שלו. אטל בוחר שלא להימרח ולהיות מפוקס במאה אחוז בדמויות והסיטואציות, לא מלאה את הקהל וזוכה בעוד "וי" על שעה וחצי מרוכזות של סרט.