"עולם היורה - נפילת הממלכה": הממלכה לא נופלת

לפני 25 שנים יצר סטיבן שפילברג סרט קונספט, אשר לקח את הדינוזאורים והעלה אותם על המפה, שפילברג הצליח ליצור מעולם נכחד עולם חדש ומרגש ובעזרת אפקטים פשוטים (יחסית להיום) להפיח חיים בזוחלים המדהימים הללו, שנכחדו לפני מיליוני שנים, הוא גם הצליח להפיח חיים בנובלה שכתב מייקל קרייטון, אותו קרייטון שכתב את הסיפור של "ווסטוורלד" המרתקת (ספויילר כפול לשניהם: בשני המקרים יש פארק עם יצורים שאמורים לשעשע את האורחים ובסופו של דבר היצורים פוגעים באורחים).

לאחר ש"פארק היורה" הצליח לגרוף מיליוני דולרים ותהילת עולם, זה היה רק עניין של זמן עד שהסרט השני והשלישי יגיעו וכמו שיבוט טוב של דינוזאור, גם השיבוט של הסרט השני הגיע וגם יחסית במהירות, רק 4 שנים וקיבלנו את הסרט "פארק היורה – העולם האבוד" ואז ב-2001 (4 שנים אחרי) את הסרט "פארק היורה 3", כאשר כמו אופייה של כל טרילוגיה טובה, אף אחד מסרטי ההמשך לא הצליח להתעלות על קודמו.

לפני כשלוש שנים הצליח הבמאי קולין טרוורו להחזיר את הפרנצ'ייז "פארק היורה" למסלול בסרטו: "עולם היורה" ובכך הפיח חיים דרך ריבוט ובסבב סרטים חדש (ועתידי) בדינוזאורים ושוב עזר לצופים לזכור שהדינוזאורים עדיין טומנים בחובם ייחודיות ועניין ולאור ההצלחה של הסרט ההוא קיבלנו את סרט ההמשך – "עולם היורה – נפילת הממלכה".


(זהירות, אני יודע קארטה! | באדיבות Tulip Entertainment)

בתחילת הסרט, שפילברג (ההוא שהחל הכל) מספר לצופה על עשיית הסרט הראשון ועל ילדותו, שהייתה עמוסה בקריאת ספרים על דינוזאורים ומשחק עם בובות של דינוזאורים. ההתחלה מבשרת על לא מעט רפרנסים נוסטלגיים לסרט הראשון. מי שטרם ראה את הסרט הראשון משנת 1993 או הסרט הרביעי משנת 2015 יכול לפספס ולא להבין כמה רפרנסים בסרט ולכן תמיד כדאי לעשות מרתון שיכיל לפחות את 2 הסרטים הללו, בהינתן מחסור בזמן, על מנת להשלים את הצפייה בכל הרביעייה.

את הסרט החדש מתחילים כשלוש שנים לאחר שהסרט האחרון (הקודם) מסתיים, אחרי הרס פארק ה"איסלה נובה" ע"י הדינוזאורים (מארחים) שלו, מסתבר שהצרות של ידידנו הגדולים והפרה היסטוריים לא מפסיקות והפעם מצפה להם הפתעה אפילו פחות נעימה מבני האדם, כאשר מדובר בהר געש פעיל שיכול להתפצוץ בכל יום ואמור להשמיד עד תום את הדינוזאורים, בפעם השלישית בהיסטוריה (של הסרטים כמובן).

כבר בתחילת הסרט עולה השאלה הכי חשוב שנשאלת בסרטי פארק היורה (וגם ב"ווסטוורלד" ;, לצורך העניין), האם כדאי לאדם "לשחק את אלוהים" ומה הגבול של זה, האם לאחר שראינו את כמות ההרס והבעיות שהנושא יצר עדיין האדם צריך להתערב ולהציל את הדינוזאורים או "לתת לטבע לעשות את שלו", אין ספק שהצופה הממוצע יזגזגז במהלך הסרט בין העמדות הללו כמו שציפי ליבני מזגזגזת בין מפלגות.


(סליחה, נתקע לי משהו בשיניים? | באדיבות Tulip Entertainment)

בסרט עצמו, ממשלת ארה"ב מחליטה לא להתערב, אבל דווקא בנג'מין לוקווד (המגולם על ידי ג'יימס קרומוול, שרגיל לגלם את דמות הנבל בלא מעט סרטים) מחליט להיות קרש ההצלה של הדינוזאורים, כאשר הוא מגייס את קלייר דרינג (ברייס דאלאס הווארד) ואואן גריידי (כריס פרת') על מנת להציל כמה שיותר דינוזאורים מ"איסלה נובה".

מה שמתחיל כמשימת חילוץ טהורת לב הופך כמעט כמו כל דבר לעניין של פוליטיקה ותאוות בצע כשדווקא בן טיפוחיו של לוקווד – אלי מיילס (רפא ספל) מחליט לעשות מכירה פומבית מכל הדינוזאורים שהוא מצליח להציל ומהשיבוט הרצחני; "בלו", הדינוזאורית האהובה על אואן גריידי וגם הדינוזאורית הכי אינטליגנטית מבין כולם.

הסרט מכיל שני מרכיבים ראשיים חשובים; כאשר הראשון הוא הדינוזאורים עצמם, התזוזה שלהם, המבטים שלהם, האינטליגנציה שלהם ואפילו השריטות שמבוצעות ע"י הציפורניים שלהם אמיתיות וגורמות לצופה לרגיש כאילו מדובר בחייה מאולפת שקיימת גם היום, בנוסף על כך הדינוזאורים קיבלו סוג של האנשה, מה ששפליברג התחיל ב-93' קרם עור וגידים ועכשיו נראה שלא רק שכל סוג של דינוזאור מקבל אופי שונה אלא ממש לכל דינוזאור יש אופי משלו כש-בלו נראית כמו חיית מחמד קצת בלגניסטית ודינוזאורים אחרים מקבלים את האופי האימהי או אופי מטומטם.


(מי רוצה סיפור לפני השינה? | באדיבות Tulip Entertainment)

המרכיב השני – צניעות, הסרט לא מתיימר להיות משהו מתוחכם מידי; העלילה די שקופה ולא מפתיעה, הסוף הוא סוף טוב, אין טקסטים מיוחדים ואין ניסיון לעשות מהדינוזאורים משהו שהם לא. ג'יי.איי ביונה (הבמאי) וטרוורו (הבמאי הקודם ואחד הכותבים בסרט) החליטו שהם הולכים על החוזקות של הדינוזאורים – הם גדולים, הם מעניינים והם עושים אקשן מטורף על המסך הגדול.

לסיכום, ג'יי.איי ביונה שבעיקר התפרסם בשל סרטי האימה שלו ("היתומה" ו"קריאת המפלצת") מצליח לשמור בחיים את טרנד הדינוזאורים שחוזר מ-2015 ואפילו מצליח להכניס קצת נגיעה אישית ואימתית לקראת סיום הסרט, כל זאת מבלי לפגוע במוצר האיכותי ששפליברג וטרוורו השאירו לו.