"סולו: סיפור מלחמת הכוכבים": טס סולו

קצת לפני שהתחיל לו המסע התורן החדש של הספין אוף של סרטי "מלחמת הכוכבים" ישב כותב שורות אלו באולם הקולנוע והתפלסף עם חברו לגבי דרכם של סרטי "מלחמת הכוכבים" במתכונת דיסני. הדעה שרווחה, בתום דיון פילוסופי זה, הייתה שדיסני הפכה את המוצר שקרוי "מלחמת הכוכבים" לנגיש יותר עבור הציבור הרחב. פעם המוצר פנה לאוכלוסיית גיקים שלא ידעו שובע מדמויות סדרת הסרטים, קהל שסגד לסצנות, ללבוש והמסרים החבויים בתוך העולם אותו לוקאס ברא כמשל עבור העולם שלנו, הרי שלוקאס החל בתהליך ההנגשה לאוכלוסייה הצעירה יותר כבר בפרילוגיית של סרטי שנות התשעים וחטף קיטונות של בוז מאותו קהל סוגד.

כעת הפרנצ'ייז, שעבר לידיים של דיסני, עושה עוד מספר צעדים להתרחק מהמקור, בכך שהוא מותיר אחריו מוצר שמנסה לעשות כבוד לאחת הדמויות האהובות של הסדרה, אבל לא מתחשב בכלל במעריצים האדוקים, כאשר הוא מגיש מנה כמעט גנרית של סרט חלל, עם המון רפרנסים לסרטי "מלחמת הכוכבים" שכוללים את האן סולו. זהו לא הומאז' מתמשך כמו הסרט השביעי לסדרה, זהו סרט עצמאי שמציג בחיבה, אהבה והמון סיקוונסים מרשימים, שמדגישים את יופיו הוויזואלי של הסרט וקצת פחות את היותו חלק נוסף בסדרת הסרטים, אותה הגה ג'ורג' לוקאס.


(תחילתו של סיפור אהבה - האן וצ'ואי | באדיבות סרטי פורום פילם)

זהו הסרט הראשון שקשור ל"מלחמת הכוכבים" בו לא תראו אפילו חרב אור אחת, גד'יי או אזכור לג'דיי. אתם תרגישו שיש דמויות שבבירור שייכות לצד הטהור של הכוח (שגם אינו מוזכר פה) וישנן דמויות שעשויות למעוד לצד האפל של הכוח (שכאמור, אינו מוזכר בסרט כלל וכלל). הסרט הנוכחי הוא ספין אוף נוסף (לאחר "רוג אחת") והוא רוצה לספר את סיפורו של האן סולו ולהסביר כל מיני דברים שרציתם לדעת עליו ולא העזתם לשאול. למה קוראים לו האן סולו? איך הכיר את צ'ואי? איך הכיר את לנדו קלריסיאן וכמובן למה, איך וכיצד הוא השיג את ה"מילניום פלקון" האגדית והאייקונית?

את התסריט כתב לורנס קסדאן, שהיה התסריטאי ל"אימפריה מכה שנית" ואת שרביט הבימוי (הראשוני) חלקו שניים: פיל לורד וכריסטופר מילר (הבמאים של סרטי "ג'אמפ סטריט" ו"סרט לגו"). בשלב מסוים חילוקי הדעות המקצועיים בין קסאדן לבין שני הבמאים הפך כנראה לבלתי נסבל, עד כדי שהשניים התעופפו מהפקת ובימוי הסרט והמושכות הגיעו לידיו של רון האוורד ("נפלאות התבונה" "אפולו 13", "פרוסט/ניקסון&q uot; ועוד..), ידידו הוותיק משכבר הימים של לוקאס, שקיבל כבר הצעות לביים ב"מלחמת הכוכבים" בעבר. האוורד זרם הרבה יותר טוב עבור קסאדן והסרט הגיע לסיום בעזרתו, כאשר הוא גם חתום עליו בקרדיטים בתור במאי ראשי.


(מה מגישים פה ב-בר שלכם? | באדיבות סרטי פורום פילם)

עם כל התלאות הללו, של קדם הסרט, הגיע הזמן לספר את סיפורו של סולו עצמו, כאיש צעיר שעבר תלאות מתישות בעצמו. הוא פותח בכוכב לכת מוכה הצרות - קוריליה. כמו כל צעיר שרוצה לצאת מהסיטואציה העגמומית אליה נולד, האן חולם לעזוב את קוריליה עם אהובת ליבו, קירה (חאליסוש, או בשמה הפחות מוכר - אמיליה קלארק). חלומו לעזוב עובר דרך גניבות מרובות עבור שליטת הכוכב המרשעת והמסלול הישיר ליציאה מקוריליה עובר, איך לא? דרך חלום נוסף של האן - לטוס. לטוס עבור האימפריה, להיתקל בחבורת גנבים, להיתקל בצ'ואי, להיתקל בלנדו, להיתקל ב"מילניום פלקון", להתאהב מחדש, להתאכזב והכל עם חיוך ממזרי והמון המון ביטחון עצמי.

הכל קורה להאן סולו, בלי הרבה קישוריות אמיתית, הרוב מקרי, אבל הוא חווה את הכל וטוב לו. הוא שואף להשיג את החללית של חייו, שתעזור לו לחזור לאהבת חייו ואתם יכולים להאמין שעל כל אחד מהמפורטים דלעיל הוא יסמן "וי" עבה ועמוס הרפתקאות כוכביות ומלאות חוויות-כמעט-מוות- וודאי. הבעיה של הסרט היא המקריות וסימון ה"צ'ק" על כל הנושאים שחלמו לפגוש מעריצי הסדרה בסרט המקור של האן סולו, עומס החוויות מרשים, כיפי ומהנה בכל רגע של הסרט, אבל בשלב מסוים זה הופך למעייף ומתיש, בשלב מסוים זה מרגיש מאולץ וכפוי ובאותם השלבים הקהלים נחלקים בצורה ברורה לשונאי וחובבי הסרט.


(למה אתה חושב שכל השפיצים האלו נמצאים פה? | באדיבות סרטי פורום פילם)

לצופה האקשן, אליו הנגישו את החוויה הגיקית הזו, זו תהיה חוויה עילאית הדורשת מכמה חושים את הריכוז הדרוש. אפקטים מרשימים, סצנות עוצרות נשימה והמון כיף ארוז בחבילת הומור קליל וחיוך צ'ארמר של אלדן ארנרייך ("יחי קיסר", "סטוקר"). לצופה האדוק והמעריץ המוטרף, כנראה שהתצוגה הזו לא תספיק; הציפיות והרף גבוהים מדי, האריסון פורד כמעט בלתי מושג, דמותו בסרט הנוכחי לא תשתווה לדמותו בטרילוגייה המקודשת והיא גם לא מקבלת מספיק עומק ורבדים מעבר לאחלה דמות מגניבה של טייס, מאהב, שופע קסם וביטחון עצמי, אפילו הציניות המרירה, מ-סולו של פורד, עוד לא מתחילה להנביט זרעונים אצל דמותו של ארנרייך, אבל בסך הכל הוא עושה עבודה טובה.

אם "רוג אחת" היה טלאי מתוחכם ורציני יותר עבור סרטי הטרילוגיה המקוריים והישנים, הרי ש"סולו" מתפקד בתור חבר מכוכב אחר. הוא מספר את הכל בקלילות, עם אקשן בלתי פוסק, קו עלילתי מרושל למדי, אבל כיפי. סולו, כאמור, זונח הרבה מאפיינים מובהקים של סרטי "מלחמת הכוכבים", לא זקוק לג'דיי אחד בשביל להניע את העלילה ומשתמש בדמויות שקל לחבב ולהתחבר אליהם מבלי להזדקק לעבר המפואר של סרטי מלחמת הכוכבים. בדרך לשלושה סרטים, האן סולו הנוכחי מראה שיש עוד מקצה שיפורים לבצע, אבל כנראה שהוא ידביק את הצופים בכיף שהוא מייצר מהסרט הנוכחי.


(איך אני יורד עכשיו בתחנה? | באדיבות סרטי פורום פילם)

משפט על הסרט:
כן. כנראה שהוא היה יכול להיות יותר טוב, כנראה שאם הוא לא היה נקרא "סיפור של מלחמת הכוכבים" הוא גם היה זוכה להנחות, אבל הוא לא ועם זאת הוא עדיין סרט כיפי בעולם המורכב של "מלחמת הכוכבים".

משפט על הבמאי:
רון האוורד בסופו של דבר קיבל את המקל משני קודמיו והמשיך לכדי עבודה טובה בסרט כיפי, עמוס אקשן, רפרנסים עבור המעריצים וכמובן לא מעט הומור, שמוציא אותו גדול בתור הבמאי שחתום על הסרט.

משפט(ים) על השחקנים:
ארנרייך ספג לא מעט ביקורת על כשרונו, אבל הוא כל כך מתאים לגלם את פורד הצעיר-צעיר עם הרבה קסם, חיוך ממזרי ומסב הנאה לצופים, אמיליה קלארק פרווה, דונלד גלובר נפלא וכובש גם הוא, וודי הארלסון נראה כמו בעוד 500 תפקידים אחרים שלו, פול בטאני הוא נבל פרווה, ג'ון פאברו בגיחה קצרה ומגניבה ורק ת'נדי ניוטון לא נמצאת כאן מספיק זמן.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים ורבע בסרט של "מלחמת הכוכבים" אינם זמן ארוך יחסית, אבל נוכח המקריות והדלילות העלילתית, נראה שלקראת סופו של הסרט הוא נמרח קצת יותר מדי, מעבר לרצוי.