"פלה": ילד פלא

את סיפורו של אדסון ארנצִ'יס דוּ נסימנטוּ, אשר כונה לימים פלה, כנראה שהדור הנוכחי לא מכיר ולא יזכה להכיר (אלא אם יצפו בסרט הזה), גם דור אחד אחורה גדל על סיפורי פלה, בעיקר ולא על ביצועיו ובעידן בו על ניימאר משולמים סכומי עתק לא הגיוניים ולא שפויים, את מסי אי אפשר לפתות מחוץ לברצלונה ורונאלדו מתעסק לא מעט בטקסי החגיגות שאחרי השער כמעט כמו בכיבוש השער, אי אפשר שלא לחוש אובדן מסוים על עצם העובדה שרבים מאיתנו לא זכו להכיר עידן הרבה יותר פשוט, נטול קעקועים, תכשירי שיער, מניירות וסכומים הגובלים בהזייה מופרעת.

בעידן שכזה, כאשר מרבית שחקני הכדורגל גדלים באקדמיות כדורגל עם מתקני אימון נאותים, תנאים ראויים ועם הרבה כפיות בוהקות ונקיות שיושבות להם בתוך הפה, בעידן שכזה נעים לראות דרמת ספורט קלאסית, שמטרתה להבליט את אחד השחקנים הגדולים ביותר שייצר משחק הכדורגל ולו לרגע קט, לאחר שהוא כבר מזמן נבלע בתוך העידן המודרני. גם אם הסרט לא ממצה את מלוא הפוטנציאל הטמון בו והוא משדר הרבה יותר קיטש מכובס ומעומלן, הוא עדיין יוצא מהנישה החצובה עבור דרמות הספורט האמריקאי ומכניס את הכדורגל שוב לתמונה במדיום הקולנועי.


(איצטדיון הדיכאון, איפה האוהדים? | באדיבות סרטי יונייטד קינג)

על אף הפופולריות הגדולה שיש למשחק ברחבי העולם, בארצות הברית הוא עדיין מזנב אחרי האחים הגדולים, ענפי הספורט הבכירים יותר; פוטבול, בייסבול וכדורסל. לכדורגל אין פסקי זמן להציע, אין עצירות ארוכות שיאפשרו לקהל לרוץ ולמלא את מגש הנקניקיות והבירה והכל ייגמר תוך פחות משעתיים. אומת ה-Obese הגדולה ויושביה כנראה צריכים עדיין ספורט שאפשר למרוח במסגרתו חצי יום בקלות, לאכול לפני, במהלך המשחק ואחרי וככה אולי הפופולריות החלשה תעלה ותתחזק, למרות שלאחרונה הם קיבלו את התשורה הגדולה ביותר שאירופה (ובעיקר שוודיה) יכלה להעניק להם וחיזוק משמעותי לאופן שבו הם יוכלו להתאהב במשחק - זלאטן. אולי הוא יוכל לדחוף את ההוליוודים לייצר קצת יותר דרמות ספורט בנושא הכדורגל.

מה שמביא כל אדם שצופה או יצפה בסרט לשאול את השאלה: "למה באנגלית?! למה??". בסרט על פלה, אגדת הכדורגל הברזילאית, הציפייה הראשונית היא אותנטיות ומשמעות הדבר, מבחינת תיאום הציפיות, היא לשמוע את הסרט בשפת המקור. הפורטוגזית מתגלגלת על לשונות השחקנים מהקאסט ובמקום זה ילדים עם מראה, מבטא וקסם ברזילאי מדברים אנגלית שבורה ורצוצה באחד הצעדים המטופשים שיכלו מפיקי סרט על פלה לבצע. אין ספק שבתחום השפה נרשמת הנפילה הראשונה הרצינית של הסרט.


(אלוהים, תעשה שיירד גשם | באדיבות סרטי יונייטד קינג)

מעבר לכך ובניסיון להבין את ה"למה?", עומדת לה העובדה שסיפורו של האיש כנראה זקוק להנגשה גדולה לקהל רחב ככל האפשר ומשמעות הדבר היא כנראה ההפצה הכל אמריקאית ועוד צרור עובדות, שעדיין לא מסירות את הכתם ונקודת החובה השלילית לגבי הסרט. עם זאת ולמרות הכל, אחרי שהתרגלנו לשפה אליה אנחנו ממילא רגילים, הגיע הסרט והחל לעבוד בדיוק על פי השטאנץ הקבוע של דרמות ספורט לעוסות, של עלייה לגדולה, נתן תמונה רחבה לסיפור עלייתו האישי, לגדולה של פלה, מהרחוב ומשם הגנאי שהפך להיות השם איתו הוא מזוהה יותר מכל.

אין אפילו צל של ספק שחלק לא קטן מהפרטים שהיו בסרט אכן היו נכונים ועימם כמה פרטים נוצרו בשביל לייצר עוד דרמה למען יצירת עלילה מרתקת, אבל הם הצליחו לספר בצורה טובה, גם אם היו קטעים מגוחכים וקיטשיים לאללה בדרך, כמו למשל סצנות שקיבלו את התואר "קטעי ספורט הדמים״, בהם הגיבור נזכר במקטעי פלאשבק מילדות/אימוני שטח ומיישם במגרש, היה קסום ודבילי בעת ובעונה אחת.


(שיט! החריף הזה שורף! | באדיבות סרטי יונייטד קינג)

היה מרתק לראות את דרכו לעלייה לצמרת של פלה, פשוט מעצם העובדה שזהו לא עוד סיפור דרמת ספורט קלישאתי רגיל (אם כי הקלישאות דחוסות בפנים היטב), זה היה סיפור של אחד מגדולי המאה בספורט, שם שכל ילד מתבגר מכיר, גם אם משמועות ושמו של שחקן העבר, שרוחו (הוא עוד חי) שורה ומרחפת מעל כל אגדה מתהווה בתחום הכדורגל ובכלל ולמרות הקיטש והשיטתיות הידועה בסרט, קשה לספור הישגים קולנועיים בתחום הכדורגל והסרט הזה מצטרף ללא מעט סרטי דרמת ספורט טובים ונותן לנו, לחובבי הקולנוע והכדורגל הזדמנות להנות משני העולמות בעת ובעונה אחת.

אין ספק שהסרט עבר אמריקניזציה והלבנה מסוימת, בעצם העובדה שהוא דובר אנגלית ומתעלם בצורה בוטה משפת המקור של כוכב העבר הברזילאי (שאף משתתף בסרט, בתפקידון קטן) ועם זאת יש בו עדיין מסות גדולות מקסמם של סרטי דרמת הספורט הילדותיים והמרגשים. מי שלא מכיר את הסיפור (וסביר להניח שיש רבים כאלו) יהנה בפעם הראשונה מסיפור עלייתו לגדולה של פלה, ששוב, נראה כמו עוד סיפור גנרי של ספורטאי שקם מהאשפתות לתהילת עולם והדבר היחיד הוא שזה מעולם הכדורגל וזה פאקינג פלה. מעניין, מרתק שובה לב ומרגש וגם אם הוא קיטש ואפילו שהוא באנגלית הוא מומלץ לצפייה לחובבי דרמות ספורט ולא רק. סרט שללא ספק היה יכול להיות הרבה יותר מהנה, בעזרתם של שיפורים קלים ודיבור בשפת המקור, בעיקר.


(ילד, תביא ת'כדור | באדיבות סרטי יונייטד קינג)

משפט על הסרט:
דרמת ספורט רגילה לכל דבר ועניין עם שני סממנים יוצאי דופן, כאשר מדובר על דמות שהייתה אחת הגדולות בהיסטוריה של אותו סוג ספורט ושסוג הספורט הנידון הוא כדורגל. שתי עובדות שמרוות את הצמא של חובבי הכדורגל ועוזרות להתעלם מערימת החסרונות בהם לוקה הסרט.

משפט על במאי הסרט:
האחים זימבליסט (מייקל וג'ף), אשר ההתמחות המרכזית שלהם הייתה סרטי דוקו מביימים לראשונה סרט עלילתי, שמנותק לגמרי מחוקי הדוקו ומנסה לשלב אותם דרך עלילה מרגשת ועתירת מוטיבציה לדור הצעיר, שזקוק לה.

משפט על השחקנים:
המוכר ביותר בקאסט הוא וינסנט ד'אונופריו ("מטאל ג'אקט", "דרדוויל") במשחק סולידי וחסר מעוף מיוחד, שמות נוספים ומוכרים הם אנדראה מאתוס, אשר השתתף בתור אוצ'ואה של "נרקוס" ואף כיכב בסרט השני של "יחידת עלית" הברזילאי המשובח ו-בו ג׳ורג׳ ששותף לשניים מהסרטים הברזילאים הטובים ביותר שיצאו עד כה (״עיר האלוהים״ ו״יחידת עילית״), אבל מעל כולם בולט לו קווין דה פאולה, שמגלם (ודומה בטירוף...) את פלה.

משפט על אורך הסרט:
שעה ושלושת רבעי מספיקים בשביל לספר את אחד מהסיפורים מלאי ההשראה ביותר שהכיר הספורט. זמן סביר בשביל למתוח את היריעה, דוברת האנגלית הזו.