"משום מקום": לאן הולכים מכאן?

את השחקנית הגרמניה המוכשרת הכרנו לראשונה בשנת 2004 בתור הלן מטרויה, בסרט "טרויה", שאומנם לא זכה להצלחה מסחררת ברחבי העולם, אבל עשה לעצמו שם ועל הדרך גם לדיאן קרוגר. המשך 2004 גם האיר לה פנים כאשר השתתפה בתחילתו של פרנצ'ייז המוצלח - "אוצר לאומי". גם בשנת 2007 היא שותפה בשתי הפקות מעניינות, כאשר מילאה תפקידי משנה ב"להתראות באפאנה" וב"מבוקש", לצידו של ריצ'ארד גיר וכמובן המשיכה את תפקידה בסרט השני והפחות מוצלח של "אוצר הלאומי", אבל את השיא, עד כה, היא רשמה אצל קוונטין טרנטינו, בתור בריג'ט פון האמרסמארק, עם אחת מהסצנות הטובות ביותר בסרטי טרנטינו בשנים האחרונות, כאשר הופיעה ב"ממזרים חסרי כבוד" המהולל. שנת 2009 המשיכה את הקו הנפלא, כאשר היא הופיעה בסרטו המרתק והייחודי של ג'קו ואן דורמל ובכיכובו של ג׳ראד ליטו - "אף אחד לא מושלם".
 

(משחק מהפנט - דיאן קרוגר | באדיבות בתי קולנוע לב)

בשנים האחרונות היא נמצאה בעיקר בין חילטורים ותפקידים קטנים ומשניים, שלא מזכירים את קנה המידה המשובח של הסרטים להם הייתה שותפה קצת יותר מעשור אחורה. היא השתתפה ב"זהות לא ידועה" של ליאם ניסן, "אבות ובנות", לצידם של ארון פול, אמנדה סייפרד וראסל קרואו ואף השתתפה עם שותפו הוותיק של פול ל"שובר שורות" (בריאן קרנסטון) בסרט הנהדר - "המסתנן". באף אחת מההפקות הרציניות יותר היא לא הייתה הכוכבת הבלעדית והמובילה, היא תמיד הייתה לצידם של אחרים, שחקנית משנה, מתגברת ונחבאת אל הכלים במקרה הרע. הפעם היא לא מותירה ספק בנוגע לכשרונה המוכח ולכך שהיא מסוגלת להיות המובילה בכל הפקה קולנועית.
 
קרוגר מגלמת את תפקידה של קטיה, אישה גרמניה, שהחבר הטורקי שלה, נורי, נכנס לכלא לתקופה ממושכת של ארבע שנים בעוון סחר בסמים וכאשר הוא חוזר מחיי הכלא, הוא חוזר אדם שונה, אשר מקים משרד בלב השכונה הטורקית בה השניים מתגוררים. השניים מביאים את רוקו, בנם, לעולם ומנהלים חיי משפחה נורמטיביים, עד ש... עד שחייה של קטיה קורסים עליה. היא משאירה את רוקו הקטן אצל אביו, במשרד והולכת לספא עם חברתה ההיריונית רק בשביל לחזור ולשמוע שהיה פיצוץ באזור משרדו של נורי, במסגרתו נמצאו גופות כמעט בלתי ניתנות לזיהוי של ילד ואדם מבוגר. מרגע ההודעה על מותם, קטיה נכנסת להלם ואבל ארוכים מאוד, כאשר לצידה ומעליה חגות לא מעט ציפורי טרף, שלא מאפשרות לה להתאבל בשקט.
 

(האהבה, החתונה, האושר והחיוכים | באדיבות בתי קולנוע לב)

סרטו של הבמאי הגרמני, ממוצא טורקי, פאתיח אקין, מחולק בכוונה לשלושה חלקים, שמסמלים את מספר השלבים אותם עוברת הגיבורה הראשית באבל הנוראי שלה. ראשית ההקדמה והאבל הגדול, המאבק לקבל סגירה, בחסות האבל מגיע בחלקו השני של הסרט ואפשר לומר שההשלמה מגיעה בחלקו השלישי של הסרט ובשלב מאוחר יחסית של השליש האחרון. השלב הראשון מאופיין בחדירה מאסיבית לפרטיותה של קטיה, מכל צד אפשרי. בין אם מהמשטרה שבעיקר בודקת את כיווני החקירה הראשוניים, אשר מייחסים חוסר אמינות לנרצח, נורי (בעלה של קטיה), שהיה פושע קטן והם מתקשים להאמין שהוא יצא ממעגל הפשע לאחר שהשתחרר מהכלא. החלק הזה של הסרט מציג את הצד השני בעולם הפשע, הצד המתאבל, הצד שאיבד והאמפתיה אליו היא מצרך נדיר, שקשה למצוא, בייחוד אצל שוטרים ואנשי החוק, שנכוו לא פעם ולא פעמיים מאנשי עולם תחתון.
 
המשטרה נוהגת בחוסר רגישות כמעט מופגן לחלוטין באלמנת הפושע לשעבר ומרשה לעצמה לבצע חקירות מקיפות בזמן בו המשפחה כולה מתאבלת על מות האב והבן הקטן. הצד השני של המתרס החודרני והפולשני הוא צידה של המשפחה, כלומר המשפחות. משפחתו של נורי הם מהגרים כורדים, שקשה לומר שפיתחו קשר חם ואוהב עם כלתם ואפשר לחתוך את המתח בסכין בכל פעם שהמשפחה מתאבלת לה יחדיו. מרגע מותו של נורי, הקשר עם משפתחו רק הולך ומדרדר ואם זה לא מספיק טוב, גם אמה של קטיה מרגישה שזה הזמן המתאים לומר את הדברים הפוגעניים ביותר שאם יכולה להגיד לביתה בזמן האבל הגדול ביותר שלה.
 

(אי של שפיות בים של טירוף | באדיבות בתי קולנוע לב)

בחלק הראשון של הסרט ישנו מזור והקלה לכאב העצום אותו חשה קטיה, מעבר לסמים שהיא צורכת בשביל להקהות את החושים, כאשר הוא מכיל את עורך דינה של קטיה (ובמקור של נורי), הדמות החיובית היחידה שנותרה בחייה. השליש הראשון נחתם בנקודת אור נוספת, בתפיסת הפושעים שביצעו את הפשע ומעביר את הצופים ושאר הקאסט אל עבר הזירה הבאה - בית המשפט. בבית המשפט פתאום לקטיה יש שוב משהו להפסיד, רגשות הנקמה עולים וצצים כמו פטריות אחרי הגשם והיא רוצה לנצח במשפט את מי שנחשדים כרוצחי משפחתה, שהרקע למעשה שלהם הולך ומתבהר קצת לפני המשפט והרבה במהלכו. החלק השלישי מושפע בצורה ישירה מסיום החלק השני ומוציא את הגיבורה לחלק האחרון של מסעה - להתרה, ההשלמה והסגירה הסופית של מעגל הדמים, שנפתח לו עם תחילת הסרט.
 
אקין מחלק את סרטו, לא רק חלוקה ברורה של התפתחות עלילתית, אלא גם חלוקה סוגתית, כאשר כל סרט קטן, שמתחבא בתוך התמונה והסרט הגדולים, מיוצג על ידי ז'אנר שונה לחלוטין. כל ז'אנר, כאמור, מציג את הלך רוחה והתהליך הנפשי שעוברת הגיבורה במהלכו של הסרט. החלק הראשון הוא דרמה קורעת לב, אשר מתארת את המפגש הראשון של הגיבורה עם צער, יגון ואבל בלתי יתוארים. החלק השני הוא סרט בית משפט בכל רמ"ח איבריו, כאשר הוא מציג סאגת בית משפט מתישה וקורעת ואילו השליש האחרון הוא סרט מתח מורט עצבים.


(שהכל שוקע, נותר ריק גדול | באדיבות בתי קולנוע לב)

ביקורת חריפה, במסווה של סרט מתח, על שנאת החינם שמתרוצצת בגרמניה, כן כן... שם. שוב. חוסר הסובלנות שעדיין קיים למהגרים ותמרורי האזהרה מהמפלצת הארית שעדיין מקוננת בלב האומה הגרמנית מפיו של במאי שנולד בגרמניה, אך מתקשה ולא רוצה להסתיר את פחדיו מהנגע הרע שעוד אוחז באומה הזו גם בימים שנחשבים מודרניים ונקיים מהגזענות המפחידה שאפיינה את המדינה הזו בזמנים חשוכים ואפלים יותר. אקין זועק את המסר דרך השחקנית המפעימה שלו שדווקא דמותה בדיוק משדרת את הדו-קיום שרוצה הבמאי להדגיש בין גרמניים מקומיים לבין מהגרים או הדור השני שלהם, אקין רוצה להצעיד את גרמניה שלו לעידן מודרני, אבל עדיין מסמן כבעיה ראשית את הגרורות של המחלה הראשית שעוד נותרה לא פתורה מימיו של הצורר.
 
סרט שנראה לכל אורכו כסרט נקמה מתגלה במרבית שלביו כמי שהוא באמת - דרמה קורעת לב, אשר תופסת את הגיבורה שלה לא ערוכה ולא מוכנה למה שהחיים מנחיתים עליה. הוא סרט מרתק לכל אורכו, אשר שובה את לב צופיו ובעיקר אלו שכבר חוו הורות וכבר קצת יותר מתקשים לעכל את הדרמה הגדולה. הוא יצא שבוע אחרי "הנוקמים - מלחמת האינסוף", והוא לא יהיה זה שישבור את הנהירה האובססיבית של קהל הצופים לכתת רגליהם לכיוון הקולנוע, אבל הוא בהחלט יתפקד בתפקיד סרט שובה לב ועין.
 

(אז לאן הולכים מכאן? | באדיבות בתי קולנוע לב)

משפט על הסרט:
מעביר את הצופה מנעד רגשי רחב, לוקח אותו למסע בלתי מתפשר ומנער חזק לכל אורכו, דרך עלולה מרתקת ודמויות חזקות ובייחוד אחת. מטלטל.
 
משפט על הבמאי:
פאתיח אקין שביים את "בקצה גן עדן" עטור השבחים ו"סול קיטצ'ן" הנהדר, ייזכר אולי יותר בהוליווד כבמאי של הקומדיה הרומנטית הכושלת ומרובת הכוכבים "אוהב אותך, ניו יורק", אבל כאן הוא בסיפור אחר לגמרי עם בימוי מדויק, חודר וחסר פשרות. בסרט שזיכה אותו למועמדות לדקל הזהב וזיכה אותו בשלל פרסי פסטיבלים אחרים. בצדק.
 
משפט על השחקנים:
דיאן קרוגר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן ובטקס הסרטים הבאווריים והיא ראויה לכל גרם של מחמאות על משחקה הסוחף ויוצא הדופן. מעבר לה חובה לציין את התפקיד הקטן-גדול של יוהנס קריש ("מבוך השקרים") המגלם את עורך הדין הנגדי בתפקיד שהוא פשוט מעורר פלצות והערצה כאחת.

משפט על אורך הסרט:
שעה ושלושת רבעי, זמן מצוין להעביר את המסר בצורה מושלמת ולא למרוח יותר מדי. ממוקד, מפוקס ולעניין.