"המגשר": קצבי ומרתק

כבר זמן מה שהולך וגדל הביקוש לסרטי מתח איכותיים. הביקוש הזה נובע ממחסור גדול בסרטים מהסוג הזה בשנים האחרונות. "המגשר" של בראד אנרדסון שכבר הוכיח את היכולת שלו ליצור מתח יעל ואינטנסיבי כשיצר בשנת 2004 את סרטו "המכונאי", היה נראה על פניו כמניה בטוחה. מדובר בסרט מתח פוליטי המכיל בתוכו סיפור אנושי בעל פוטנציאל לספר לנו את סיפורם של האנשים שמסכנים את חייהם בשולחן המו"מ. אמנם הם אינם נלחמים פיזית בשדה הקרב ולכן אנו שומעים עליהם פחות, אך הסרט מראה לנו כמה התפקיד שלהם חשוב וקריטי, וכיצד תפקודם בזמן אמת יכול להציל חיים ולהכריע עתיד של אומה שלמה. אך למרות הפוטנציאל הטמון בסיפור, הסרט מפספס את ההזדמנות לומר משהו אמיתי על האנשים האלה, ובמבחן התוצאה הוא אינו מצליח להתעלות.

הסרט מספר את סיפורו של הדיפלומט אמריקאי מייסון סקילס המוצב בבירות, בירת לבנון, בתקופה שלפני מלחמת האזרחים שפרצה במדינה. אירוע טראגי שקורה במפתיע משנה את חייו, הוא עוזב את לבנון ואת הארגון שבו הוא עובד לטובת חיים פשוטים יותר. מספר שנים לאחר מכן, אירוע חריג נוסף התופס אותו בשלב לא ברור בחייו, מכריח אותו לחזור לבירות ולהתמודד עם עברו. מייסון מגלה כי שותפו וחברו לשעבר, נתפס ונקלח בשבי, ובעוד החוטפים דורשים לנהל איתו את המו"מ באופן בלעדי, דמות נוספת מעברו שבה לחייו ופתאום האירוע הנורא שעבר וחשב שכבר נמצא מאחוריו, שב לרדוף אותו.


(רוזמונד פייק וג'ון האם - תצוגות משחק מרשימות | באדיבות פורום פילם)

פתיחתו של הסרט הייתה קצבית ומעניינת, יוצרי הסרט הכניסו אותנו אל הסיפור מהרגע הראשון והייתה תחושה כאילו מכאן זה הולך רק לעלות. אך כגודל הציפייה, גודל האכזבה וככל שהעלילה מתקדמת, כך הסרט מאבד מהאותנטיות שלו והולך לאיבוד. ג'ון האם, המוכר בעיקר בזכות תפקידו המרשים בסדרה "מד מן", עושה עבודה טובה כדיפלומט האמריקאי שמנסה להמשיך הלאה בחייו. רוזמונד פייק שעשתה בתחילת הקריירה שלה בעיקר תפקידי משנה נשכחים, עוברת שינוי חיובי בשנים האחרונות מאז תפקידה הנהדר בסרטו של דיוויד פינצ'ר – "נעלמת" ומתפקדת היטב בתפקידה המעט קלישאתי כסוכנת השטח של ה-CIA. אליהם מצטרפים גם שיאה וויגאם, דין נוריס ולארי פיין כסוכני ה-CIA אשר אחראיים על ניהול המו"מ.

למרות ההופעות הטובות, העריכה הקצבית והעובדה שהסרט עשוי ומבוים היטב, הוא אינו מצליח לממש את הפוטנציאל שלו, ובמערכה האחרונה של הסרט, הוא אף נכנס לבלגן לא קטן ברמת העלילה שממנו הוא כבר לא מצליח להתרומם. נקודת החולשה העיקרית של הסרט נובעת מהעובדה שהוא מוותר לחלוטין על כל הפאן הרגשי הטמון בו. דמותו של מייסון אינה עוברת שינוי אמיתי והצופים אינם יוצאים נשכרים מהדרך שבה העלילה מתקדמת. הרגעים הדרמטיים אינם מתעלים לרגעים יוצאי דופן, וחזרתו של מייסון אל בירות אינה באמת מעמתת אותו עם זיכרונות העבר. במקום זאת העדיפו היוצרים להכניס כמה תפניות מיותרות שרק הזיקו לעלילה וגרמו לצופים לאבד לחלוטין את העניין בסיפור.


(הרבה אקשן, מעט רגש | באדיבות פורום פילם)

הפוטנציאל הגדול של הסרט היה טמון בדמויות שלו ובפאן הרגשי שלו, ודווקא את אלה הסרט הזניח על מנת להתעסק באלמנטים טכניים שעל אף ההתרשמות מהם, הם אינם יכולים להחזיק סרט שלם. היינו יכולים לקבל כאן סרט מרתק ואקטואלי החושף בפנינו קצת מידע אינטימי על תפקודם של האנשים הנמצאים "מאחורי הקלעים" ולהראות את החשיבות הרבה של עבודתם ואת המחיר שהם צריכים לשלם לפעמים כדי לעשות אותה כמו שצריך. במקום זאת קיבלנו סרט בידורי שמעביר שעה וחצי בצורה די מהנה, אך גם שטחית ובנאלית.