"פרא": זו זרוע גדולה

בשנת 2012 שיתפו לראשונה פעולה דוויין ג'ונסון (דה רוק) ובראד פייטון, במאי הסרט הנוכחי, בסרט "מסע אל האי המסתורי". הסרט כשל בקופות, בקרב הצופים והמבקרים. צרור עובדות שלא מנעו מהשניים להיפגש פעם נוספת בסרט האסונות: "סאן אנדראס", ביצוע מגוחך וטיפשי, אבל סרט מרשים ויזואלית, שזכה להצלחה קופתית נאה. אף אחד לא ציפה מסרט האסונות להיות בעל תוכן עמוק, הוא פשוט היה אמור להיות אקשן מרשים ועם זאת, פייטון הצליח איכשהו לחבל בו עם טקסטים מופרכים, עלילה טיפשית וחוויה בינונית שגם ערימות הבניינים הנופלים, האדמה המפורקת, הטבעת הגשרים והספינות ובכלל שלל האפקטים עוצרי הנשימה לא הצליחו לחפות על ברברת ורבאלית ומטופשת וחוויה בינונית כללית, לצד אותן סצנות החרבה מרשימות למדי.
 

(ונחשו מי יציל את המצב? | באדיבות Tulip Entertainment)

פייטון לא הצליח עד עכשיו להותיר רושם מיוחד בתור במאי, אבל זה לא מנע מ"הסלע" ג'ונסון להגיע, להתייצב ולעמוד בראש הקאסט לסרט האסונות הנוכחי, המבוסס על משחק הארקייד משנת 1986. המשחק נתן את הצ'אנס לגיימר, אי שם בשלהי שנות השמונים, לבחור אחת מהדמויות: ג'ורג' הגורילה, ליזי הדינוזאור וראלף הזאב על מנת להשמיד עיר שלמה, לטרוף בניינים שלמים, לעכל ולפלוט החוצה. זו הייתה כל מטרת המשחק ופייטון, שכבר הוכיח שכל מטרתו בסרט אסונות היא אכן להרוס כמה שיותר, מצליח לתרגם את משחק המחשב לכדי סרט מגניב, שמראש מצהיר על עצמו כסוג של סרט אסונות בדיוני שכולל טורפי על, שנראים כמו שעתוקים של קינג קונג וגודזילה.
 
הטריילר עצמו מלהיב, נוכחותו של ג'ונסון וההחרבה המטורפת של לוקיישנים שלמים כבר רומזת לכל צופה שנתקל ב"סאן אנדראס" שיש כאן שחזור של שיתוף הפעולה בין הבמאי לשחקן והפעם ההתחלה של שיתוף הפעולה בין השניים נראית הרבה יותר מבטיחה. עכבר ענק בחלל מקבל את פני הצופים במשהו שנראה כאילו נלקח מסיוט נוסף בחללית הנוסע השמיני, שיגור כושל לכיוון כדור הארץ ושאריות חומר שיגדיל לכם כל חיה בשקל תשעים למימדים מפלצתיים ועם מזג רוח תואם לגודל. הכל כמובן עטוף בתור מזימת הנדסה גנטית (איך האמריקאים אוהבים את מזימות ההנדסה הגנטית) שאמורה להניב רווחים לתאגיד רשע, שמנוהל על ידי אח ואחות מגוחכים למדי (מאלין אקרמן בתפקיד ה"רעה", שלצידה ג'ק לייסי בתפקיד מביך למדי, בתור האח הדביל).


(יאללה די-מן, הולכים לצוד תנין | צילום עצמי)

המשך הסרט מגדיל את ג'ורג', גורילה לבקן שיוצר קשר של שפת הסימנים עם מאמנו; דיויס, לכדי גדלים מפלצתיים. ג'ורג', קוף ביישן ובעל חוש הומור ייחודי הופך תוקפני ומתחיל תהליך גדילה לא הגיוני ומסתבר שהוא לא לבד. ב-וויומינג התגלה זאב ענק שפשוט מתרוצץ לו בחופשיות וזורע הרס ברחבי היער. בשלב מסוים צמד האחים המנוולים מפעילים אות ראדאר שמושך את החיות אל עבר העיר שיקאגו. את דיוויס (דה רוק) ודוקטור קולדוול (נעמי האריס) מטרטרים אנשי הבולשת במסלול עם ג'ורג', הגורילה שהולכת וגדלה לה בינתיים. כל הדרכים מובילות לשיקאגו ושם כל מקבלי ההחלטות מקבלים את ההחלטות הכי לא נכונות, מה שמאפשר לחיות הענק הללו לזרוע הרס וחורבן עצומים.
 
אין ספק שכאשר ניגשים לסרט שכזה בחוסר ציפייה, בין היתר, בגלל שקודמו (ע"ע "סאן אנדראס") של אותו הבמאי (ע"ע פייטון) באותה הקטגוריה (ע"ע סרט אסונות) היה אידיוטי, דווקא אז מקבלים תמורה הולמת לכרטיס המשולם. מתקבל לו סרט מרשים, אבל אידיוטי וכמובן בגלל עצם העובדה שמדובר פה על סרט שבו שלוש מפלצות על מוגדלות תוקפות עיר ללא סיבה נראית לעין, כל אלו (ועוד) מכינים קרקע פוריה להתרכז באפקטים המיוחדים ולקוות שפייטון החליט לרדת מהטקסטים הטיפשיים. ואכן כך, פייטון הוריד הילוך בגיבוב השטויות שעפות מפיהם של שחקניו ומוריד את מפלס הבולשיט ה-וורבאלי-פר-דקה לרמה נורמאלית וסבירה ובכלל עוזר ליצור סרט אסונות מבדר וקיטשי במידת הסביר. סרט שמתחיל טוב, אבל לא משלה לגבי תוכנו.
 

(בוא מותק, תביא חיבוק | באדיבות Tulip Entertainment)

פייטון מנסה לייצר ביקורת על תאגידי העל, לומר משהו על כוכב הסרט שלו, שמעדיף מגע עם בעלי חיים ולא עם בני אדם ובשלב מסוים זה נראה כאילו פייטון ביצע הפקת לקחים מ"סאן אנדראס", כאשר לא מעט אלמנטים שלא עבדו, הציקו ועצבנו בסרטו הקודם מתמוססים ב"פרא" ואז, בהינף מטה קסם, הוא שם את "דה רוק" במסוק, ללא שום אזהרה מוקדמת (שוב, ללא היגיון עלילתי, כמו ב"סאן אנדראס"), מריץ אותו מול לטאת ענק ומקצר נתיבים עלילתיים. תוסיפו את העובדה השטותית שכל דמות שנייה בסרט מתעקשת לבצע אבחנת בזק אודות דיוויס וחיבתו המוזרה והמופרזת לבעלי חיים על פניהם של בני האדם וכמובן אי אפשר שלא לתהות לגבי הבור העלילתי לגבי גודלן המשתנה של החיות ותוספות העוצמה שכל אחת מקבלת בזכות אותה חשיפה לחומר המיוחד מהחלל החיצון. קיבלתם דחיסה עמוסה של בולשיט מרוכז לקראת סוף הסרט.
 
כן, הבולשיט מתאפק שלא להגיע במרבית סרטי הסרט, אבל פייטון לא יכול להימנע ממנו. הוא מצהיר במופגן על סרט אקשן ראוותני ומרשים ובהחלט משפר לא מעט מגרעות, יוצר רגעים קומיים לא רעים (וגם פחות) ומצטיין שוב בכל הנוגע לאפקטים. בכל שאגה של ג'ורג', המושבים רוטטים והקולנוע נרעד, בכל נפילת בניין העיניים רואות ולא מעכלות, האוזניים נחרשות ואי אפשר להדגיש מספיק את הצורך הבסיסי לראות את הסרט הזה על מסך ה-IMAX הגדול ביותר בסביבת מגוריכם, באחד מסרטי האקשן המלהיבים שיש למזג האוויר האביבי להציע לצופים.
 

(מוקצים מחמת המיאוס | באדיבות Tulip Entertainment)

משפט על הסרט:
הסרט מצהיר על עצמו בתור סוג של בולשיט בדיוני מההתחלה ולכן קל יותר לעכל אותו. גם עצם העובדה שהוא מנמיך את משפטי הטמטום של השחקנים עוזר להתגבר על מקטעים טפשיים ובסך הכל הוא מהווה חוויה אסקפיסטית נהדרת, מבדרת ומרשימה.
 
משפט על הבמאי:
כנראה הסרט הכי טוב שפייטון ביים. הוא עדיין לא התקדם למחלקות אחרות מסרטים מופרעים ועמוסי אפקטים, אבל הוא התקדם. נקודה. שוב מצטיין באפקטים וקצת פחות בהיגיון עלילתי או טקסטים, אבל מי צריך את זה שגורדי שחקים נאכלים ומתרסקים להם אל עבר האדמה?
 
משפטים על השחקנים:
איך אפשר לא לאהוב את יליד סמואה הענק הזה, שפשוט מתלבש בול לכל תפקיד? הוא מגניב, הוא חזק והוא מרגיש נכון בכל סרט של הז'אנר בו הוא שולט ללא עוררין. כמעט כמו שהוא שולט בכל מסוק אליו הוא נכנס בכל סרט ולא משנה מה ההקשר העלילתי שלו למסוק. ג'פרי דין מורגן בתפקיד מעצבן מעט, אבל אפשר להתעלם ממנו, עקב מעט זמן המסך היחסי שהוא מקבל. מאלין אקרמן רעה כמו שהיא רק רוצה להיות, אך אין זה אומר שהיא טובה בזה, גנרית ופחות מעוררת אנטגוניזם סוער. לייסי סתמי ופוץ ונעמי האריס (המופלאה מ"אור ירח") גנרית בתור האישה לצידו. ג'ק קוויד (הבן של... ושל מג ראיין) הוא קוריוז נחמד, כמו גם ג'ו מנגניילו ("דם אמיתי").
 
משפט על אורך הסרט:
שעה ארבעים ושבע דקות פורמאליות. קצת פחות בפועל והאמת שפייטון ממלא את הזמן היטב, בונה את הרקע וממלא את כל השאר בהרס, חורבן והרבה בלאגן.