"לעוף על אפריקה": החסידון הממוזער

בשלב מסוים אתה מתחיל להבין שכל סרט מצויר שמגיע עם גיבור בעל כנפיים יתחיל בצמד המילים המרגיז למדי "לעוף על...". מעבר לעובדה שביטוי הסלנג הזה כבר הפך להיות לעוס ומאוס, הוא מעיד קצת על משתמשיו ולא דברים טובים. המפיצים המקומיים מייעדים את הסרט לקהל בגיל הרך ולכן עוד איכשהו אפשר להבין את בחירת המילים, אבל מה ששמו המקורי יתורגם במקור בתור "מסעה של חסידה", הפך למעוף הציפור ליעד האקזוטי, אליו היא רוצה להגיע. אפשר היה לוותר בהחלט ולנסות משהו קצת פחות עף, אבל לילדים זה בטח לא מפריע.


(יאללה, לעוף לאפריקה | באדיבות סרטי חמישה כוכבים)

ריצ'ארד הוא ציפור דרור שנולדה לקן ריק ונטול הורים, שהותקפו על ידי חיית פרא. הוא מאומץ על ידי זוג חסידות עם השמות האקזוטיים: אורורה (היי, היפיפיה הנרדמת) וקלאודיוס (כבוד הקיסר משתדל להצדיק את שמו, בהתנהגותו בסרט) זוג החסידות מגדל אותו כאילו היה שלהם והוא גדל בדיוק באותה הצורה. הוא בטוח שהוא חסידה, רק קצת שונה. מישהו אמר או נזכר כבר עכשיו ב"ברווזון המכוער"? כן, לגמרי, רק קצת שונה בהתפתחות העלילתית. רי'צארד עושה את כל שביכולתו להצטרף לנדידת החורף לאפריקה, אבל ננטש מאחור ונותר מחפש כיצד להדביק את משפחתו במסע אל ארצות החום.
 
על פי כל סרטי הילדים, חסרי המעוף-אך-החביבים- כל-כך, זהו הזמן למסע חובק עולם וייחודי עם שותפים מפתיעים ואכן כך קורה, באופן כה לא מפתיע. ריצ'ארד מעופף כבר בתחילת הסרט היישר לחיקה של אולגה, ינשופה בעלת פיצול אישיות וחבר דימיוני באותו הראש המשוגע ועם שם כמעט זהה לשלה (אולג. כמה לא מפתיע). אולגה מתחילה להזיז את ריצ'ארד בכיוון שהיא חושבת שהוא אפריקה ומשם השניים גם פוגשים את קיקי, תוכי מסנוור ובעל גינונים, נו... גאים, שחושב על הופעה בארוויזיון ציפורים יותר מאשר הוא חושב לעזור למישהו להגיע למשפחתו האובדת.


(שנייה, קיבלתי עדכון ב"טוויטר" | באדיבות סרטי חמישה כוכבים)

אחת הנקודות הבהירות וגם המשעשעות בסרט הייתה ההתייחסות שלו לרשתות החברתיות אל מול המסע האמיתי שעוברות הציפורים. כאשר הן מתיישבות על כבלי חשמל, הן מתחברות בחיבור חשמלי מדומה לרשתות החברתיות, שהמובילה בהן היא, איך לא - "טוויטר" וציוציה. יוצרי הסרט משתדלים לשדר לצופיהם הצעירים את החשיבות ביצירת קשר אמיתי, שאינו כרוך בתגובות ברשתות החברתיות והשקיעה במסכים. המסע הוא הדבר הכי אמיתי בסרט וכמובן שהמסר המעקצץ עבור הרשתות החברתיות הוא רובד מתבקש לסרט שהקלילות שלו היא המוליכה הראשית מהרגע הראשון.
 
המסע של השלושה ייתקל במהמורות מפתיעות (לא!) ובפיתולים עלילתיים יוצאי דופן (ממש לא!) וכמובן שבסוף כל אחד מהגיבורים ילמד משהו על עצמו, ביחס לריצ'ארד וגם ביחס לעצמו בכלליות וכמובן שריצ'ארד ילמד להשלים עם עצמו ועם הזהות האמיתית שלו. לא תמצאו שום הפתעה מיוחדת בסרט הילדים החמוד הזה וייתכן שאפילו הילדים לא יתרגשו יותר מדי מהסיפור, אבל בסך הכל התוצאה חיובית, אם מגיעים ללא ציפייה מיוחדת למשהו מעבר להגדרות המינימליות של סרט ילדים.


(אתה באמת חושב שאתה נראה כמונו? | באדיבות סרטי חמישה כוכבים)

משפט על הסרט:
מסרים חיוביים לילדים עוברים בקלות ובמהירות בגרון, בין אם מדובר על קבלת האחר והשונה ומציאת חברי אמת שילוו אותך ברגעים המכריעים וכמובן החשיבות בקשר אישי, מעבר לזה הרשתי. יופי של מסרים בסרט חמוד וקליל לגיל הרך.

משפט על הבמאים:
טובי גנקל ו-רזה ממרי, שהביאו לעולם את "אופס בול הגיע המבול" הכושל, אחראים גם לסרט הנוכחי ומציגים חוסר שאפתנות בולט בכל הנוגע לאנימציה הפשטנית והעלילה הגנרית למדי, אבל שוב מוכיחים שלא צריך יותר מזה בשביל לייצר סרט ילדים חביב (ותו לא).
 
משפט על השחקנים:
אין הרבה מה לומר על המדבבים המקוריים וגם לא הרבה על אלו המקומיים, אז להלן, אלו שמות: איתי סולומון (ריצ’רד), מיה אלון (אולגה), דור סרוגו (קיקי), אמנון וולף (קלאודיוס), מייה קדוש (אורורה), טליה ברקאי (רובין).
 
משפט על אורך הסרט:
שעה, עשרים וחמש דקות ורמת נסבלות סבירה לאורך ועלילת הסרט, סך הכל בסדר להורה ולילד. אפשר לקחת את הילדים למגזן, אם אין פיתוי טוב יותר בסביבה.