"בחזרה מטואיצ'י": יוסי, ילד שלי מוצלח

עוד ספיח מפסטיבל הסרטים בחיפה, שמתרגם את ספרו של יוסי גינזבורג - "בחזרה מטואיצ'י" לכדי סרט באורך מלא. הסרט מתאר את המסלול הכל כך מוכר של בחורים שמסיימים את הצבא והולכים לדפוק את הראש באיזו הודו/תאילנד/דרום אמריקה. אז גינזבורג לא חיפש דפיקת ראש במובן הנושן והקלאסי של המילה, אבל החוויה שהוא עבר בג'ונגל בבוליביה בהחלט סיפקה את דפיקת הראש שגינזבורג חיפש (או שלא) כחלק מהמסע לגילוי עצמי לאחר שסיים להיות רכוש צה"ל.


מיי פרשססססס!!! | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

הסיפור הוא סיפור הישרדות, כפי שראינו כבר לא אחת בסרטי מטיילים או סרטי מלחמה. הסרט מתחיל בהקדמה, אשר מספרת את סיפורו של יוסי, כאשר הוא מגיע לחופש הארוך שלו ומחפש אתגרים שיימשכו וימשכו אותו מהבית החם. ההקדמה מחזיקה כחצי שעה ואז יוסי יפגוש מדריך טיולים ביזארי, כי איך אפשר לקדם עלילה ללא מדריך טיולים ביזארי בעל מבטא אוסטרי? הטעם המשכר של החופש וריח ההרפתקאה חזק מהרציונאל וככה יוסי ושני חבריו נמשכים לטיול לא מתוכנן אל תוך עומקי הג'ונגל הבוליביאני.

מגיע השלב הזה באמצע הסרט שכל אדם בר דעת, שאינו מונה מכורים לספורט ואקסטרים, שואל את עצמו את השאלה הבאה: "מה לעזאזל הם חיפשו ומה רע להם לשבת מול הטלוויזיה עם שוקו חם, בבית?", רק אלוהים ופסיכולוג טוב יוכלו להסביר מה איבד יוסי גינזבורג בג'ונגלים של בוליביה, חוץ משפיותו, אבל הוא הולך על זה. זורם עם המדריך המוזר, שכל הסימנים הבריאים יסמנו לו להתרחק ממנו ונכנס לעובי היער, בשביל לבחון כל גבול אפשרי - פיזי ונפשי.


זו ציפור? זה מטוס? לא! זה תסכול! | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

בחלקו השני של הסרט, יוסי מתמודד לבדו עם סכנות הג'ונגל, התעתועים החבויים בתוכו וההזויות המטורפות שנגרמות לבן אדם, בעודו מטייל לבדו בלב הסכנה הנוראית ביותר, הן חוויה שקשה לתאר במילים, אז דניאל רדקליף מדגים זאת במשחק משובח, שנראה כאילו כלל גם הפחתה במשקל (האלמנט הפיזי האהוב על כותב שורות אלו) וגם כאילו העלה רדקליף את הרמה האישית בשביל להכניס לפנתאון האישי שלו הופעה מבריקה ויוצאת דופן ואפילו המבטא הרצוץ-כאילו ישראלי, לא מצליח להרוס לו הופעה מדהימה בסרט נפלא ושואב.

משהו מונע מהסרט הזה להיות ב-Level אחד גבוה ממה שהוא. אי אפשר להצביע בדיוק על מה, כיוון שרדקליף יוצא מגדרו בשביל להיכנס לליגה של הגדולים והוא בהחלט מותיר רושם נפלא, באחד התפקידים היותר טובים בקריירה הקצרה, אך השופעת. בכל מקרה הסרט בהחלט מותיר רושם עז, סוחף במרבית שלביו וללא ספק מקרב את רדקליף למטרה שהוא מחפש מאז שסיים את פרויקט הארי פוטר - להפסיק להיות הארי פוטר ולו לשעתיים קלות.


לטיול יצאנו... סכנות בג'ונגל מצאנו | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
אין כמו סיפור אמיתי, מרגש ומרתק וכאשר הוא מסופר היטב ועוד מספר על אחד משלנו זה כיף שבעתיים. קשה לומר שהסרט מתיישב עם יצירות מאתגרות מהתחום, אבל הוא בהחלט עונה על כל ציפייה ממנו במה שהקהל (והישראלי בפרט) מגיע בשביל לצרוך ממנו.

משפט על הבמאי:
גרג מקלין, בדרך כלל במאי סרטי אימה (ביניהם "הטורף" המצוין, עם ראדה מיטשל) יוצא מהנישה ומביים סרט עם אלמנטים של אימה אמיתית שהתרחשה בפועל. הוא רותם לא מעט אלמנטים מסוגת האימה בשביל לצלוח את הז'אנר החדש והפחות מוכר ובהחלט מצליח עם הטוב שבין סרטיו עד כה.

משפט על השחקנים:
בעיקר דניאל רדקליף, בתפקיד ענק במסגרתו הוא השיל יותר מעשרה קילו מהאין משקל הקודם שלו והוא חי במשך חודשיים על חזה עוף וחטיף אנרגיה אחד בכל יום. רדקליף מוכיח פעם נוספת שהילדות, הנערות ותפקידי הארי המפוטר כבר הולכים ונראים כמו חלום נושן ומתוק והוא בשל מזמן לתפקידים גדולים, שזה בין הטובים אותם הוא גילם בשנים האחרונות.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים שעוברות די ביעף, עם חלוקה ברורה ל-לפני הכניסה לצרות הג'ונגל ומהרגע שזה קורה. הסרט מעניין, מרתק ולכל אורך הדרך. מצוין.