"הקדמונים": קדימה. אחורה בזמן

אביב מגיע, פסח מתקרב וזו האות לתת ב-גונג לסרטי הילדים, על מנת שיוציאו את ההורים הצעירים עם ילדיהם וייגדשו את בתי הקולנוע הממוזגים בשעה וחצי של שקט להורים וכיף לילדים ו"הקדמונים" אכן עונה על שתי הקטגוריות, כאשר הוא מציג קומדיית אנימציית פלסטלינה בטכנולוגיית הסטופ מושן, מאת ניק פארק, יוצרם של וואלאס וגרומיט והאיש שאחראי על העובדה, שסוג האנימציה הזו עדיין נותר רלוונטי בימים שבהם האנימציה הגנרית מתקדמת בכמה דרגות קדימה.

ההפקה בריטית, הצוות הווקאלי המדבב מאחורי הדמויות בריטי לחלוטין, אבל בעברית זה עדיין איכשהו נשמע נכון, בטח ובטח שהסיפור המרכזי מתייחס לספורט האהוד ביותר בארץ ישראל. אי אפשר לומר משהו על הגרסה האנגלית מבלי לשמוע, אבל עדיין לשמוע את אלי פיניש, הנציג של "ארץ נהדרת" ועוד שלל נציגים מקומיים שגורמים לחוויה המיובאת, להפוך בקלות יתרה לחוויה מקומית, אמינה, זורמת ומזמינה גם עבור ההורים הבוגרים, שכדורגל הוא בשבילם לא רק געגוע רחוק, אלא גם אהבה קיימת ובוערת.


(סרטי חופשת פסח מתחילים ע..כ..ש..י..ו | צילום: IMDB)

הסיפור מתעל את צופיו אל עבר עידן האבן, שם נמצאים דאג, בחור צעיר, החי עם שבטו שהמומחיות של השבט היא צייד ארנבים (כאשר המילה "מומחיות" מפריזה לחלוטין בכישורי אנשי השבט), דאג תמיד מרגיש שהוא והשבט שלו יכלו להגיע לדברים קצת יותר גדולים מציד ארנבים למחייתם ואין כמו כיבוש העמק הפתוח בו מתגורר השבט על ידי אנשיו של הלורד נוד (כן, כן... כך הוא תורגם בגרסה המקומית מ-Lord Nooth בגרסה האנגלית), נציג עידן הברונזה בכדי לארגן לדאג והשבט מוטיבציה לסגנן לעצמם אורח חיים שונה וכישורים נוספים מעבר לציד ארנבות.

לדאג מתבהר מהר מאוד שהמוטיבציה להשיב לעצמו ולשבטו את חירותם עוברת דרך המשחק העתיק ביותר מלפני תקופת האבן - משחק הכדורגל. בנקודה הזו ממש אפשר להבין, עוד לפני ששומעים את קולה של אופירה אסייג, מה הקשר שלה לסרט. דאג צריך לאמן את אנשי הכפר חסרי המיומנות הבסיסית בכדורגל (ואפילו בציד ארנבות, לצורך העניין), כיצד לנצח משחק כדורגל אחד על כל הקופה וכיצד חוסר הניסיון לא יהיה בעוכריהם, כאשר הדגש הגדול הוא על עבודת צוות.


(הנה מתחילים לטייל בחופשות | צילום עצמי)

הרבה נקודות למחשבה לראש הצעיר וכמובן מוסר השכל פשוט על "ביחד", על משחק קבוצתי וכמה הוא חשוב יותר מפעולות יחידניות, אבל עזבו את מוסר ההשכל, בתרגום לעברית היו ערימות של בדיחות פלוצים, על שום שמו של הנבל הראשי, אשר מדובב בקולו של אלי פיניש (שאי אפשר לשמוע אותו ולא לחפש את המליכ של סדום מ"זוהי סדום") ואין ספק שהמפיקים והמדבבים המקומיים דאגו דרך הבדיחות על הנפיחות ובכלל, לקצת הומור עבור ההורים, גם יחד עם הילדים והחיוכים היו משני הגבהים שיושבים באולם הקולנוע; המתכופף וזה שמאחוריו על הברכיים.

המאבק המרכזי של הסרט הוא גם בין שני סוגי תרבות, בצורה מסוימת, אבל הרעיון הזה לא מפותח בצורה יתרה על ידי פארק, הוא מתמקד בבדיחות וקטעים ילדותיים יותר וכמובן שלא מתבייש לעקוץ את השחקנים הגדולים, שמעדיפים יכולת איניבידואלית על פני משחק קבוצתי ומהלל את הלסטריות, שמאמינות בקבוצתיות וניצחון הרוח והמורל על כל ההגיון. על קבוצות שמלמדות את הילדים לחלום על להיות שחקנים גדולים ולא רק על המשכורת השמנה, שתעשה את דרכה את חשבון הבנק שלהם.

בגרסה העברית, כאמור, אנחנו מקבלים פה ושם איזכורים מקומיים וכמובן שאין בעיה להתחבר לספורט שהפך להיות אחד מהבילויים המרכזיים של במדינה צמאה להצלחות ספורטיביות, דרך הסיקוונס הראשון של הסרט, שבתחילתו נראה כמו סרט ילדים על אנשי מערות. החיבור לכדורגל קורה מהר למדי ולוקח את מה שמתחיל בכיוון עלילתי אחד לכיוון שונה וגם לפלח קהל שונה, כי כנראה מה שירשום הצלחה גדולה יותר בישראל, עשוי ליפול במדינות ותרבויות אחרות (ארצות הברית של אמריקה, לדוגמא).


(הללו את המליכ של עידן הברונזה | צילום: IMDB)

משפט על הסרט:
כיף גדול לכל המשפחה, הילדים נהנו וגם ההורים בקומדיה לא מזיקה לכל המשפחה. אולי הציפיות הן לרבדים נוספים מאחורי הסרט הילדותי, אבל האמת היא שבאמת אין והאמת שאין בזה רע.

משפט על הבמאי:
ניק פארק עשה את שלו ונע מכוח האינרציה, בעזרת אנימציית הסטופ מושן והדמויות המגוחכות שלו. עוקץ את הכוכבים הגדולים, מחמיא לעבודת צוות ומביים עוד הנאה גדולה לכל המשפחה.

משפט(ים) על השחקנים:
זוכה האוסקר, אדי רדמיין, מדבב את דאג, זוכה גלובוס הזהב, טום הידלסטון, מדבב את לורד נות', טימותי ספול הנפלא מדבב את הצ'יף ומייזי וויליאמס (אריה מ"משחקי הכס" למי שהשם עדיין לא מצלצל) היא גונה, אפילו ריצ'ארד איודה מדבב (את טריבור). בגרסה המקומית לורד נות' הפך ל"לורד נוד" ומדובב נהדר על ידי פיניש ואילו אופירה אסייג היא המלכה אופיפה (על שם פיפ"א והאמת שלא יכלו למצוא ליהוק מתאים יותר מבחינה שמית).

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי זה בדיוק הזמן שבו הילדים ייצאו מרוצים מבחינת המקסימום שהם משכו בסרט בקולנוע, ההורים ייצאו מרוצים כי זה המינימום שהם ביקשו להיות במזגן ומחוץ לבית ובסך הכל מדוד ומדויק.