"דרור אדום": המרגלת שתקעה אותי

בספטמבר 2014 נגנבו ופורסמו תמונות של המון סלבריטאיות, בין התמונות הללו הופצו גם תמונות העירום של ג'ניפר לורנס, זוכת האוסקר מהשנה הקודמת (2013). תסכולה היה עצום ונדמה שלא הייתה לה את ההזדמנות להשיב את כבודה האבוד, חרף העובדה שהייתה מועמדת עוד פעמיים לאחר הזכייה לאחוז בפסלון הנכסף. כבודה נרמס ושום פסלון, שניים או שלושה לא היו יכולים לכסות את מבושיה של השחקנית הכשרונית. אבל בהוליווד, כמו בהוליווד, השחקנים תמיד מוצאים את הפתרון כיצד לפלס את דרכם חזרה לפסגה ולסחוט מהלימון החמצמץ לימונדה מתקתקה.


(טוב, פרצתי את המנעול. איפה הגמד שגר בצד השני? | באדיבות פורום פילם)

לורנס, שגופה נחשף קבל עם ורשת פשוט עשתה את המעשה המתבקש בעיניי רוחה וחיפשה את התסריט המושלם שיגרום לה להשיל את בגדיה מרצון וכחלק מעסקת החבילה של הסרט. היא שוברת את הכללים על פיהם שיחקה עד עכשיו ומורידה עוד קליפה של תמימות מהגולם המפרפר לצאת החוצה. הילדה המוכשרת היא אישה מינית כל כך, שהסרט החדש בכיכובה מציג אותה בתור סוג של רובוטית אנושית, אשר עוברת תהליך לדיכוי נשמתה, דרך מבושיה. המיניות של דמותה תשמש אותה להישרדות, ריגול וטמטום ראשם הפשוט של הגברים בסרט, על מנת להשיג את מטרותיה.

מעבר לשבירת הקיר המיני במרבית חלקי הסרט, לורנס גם הייתה צריכה להשיל קוף מגושם מגבה ולהתחיל ללמוד בלט, גם אם בסרט הנוכחי החלק הזה היה מזערי יחסית. לורנס לקחה שיעורי בלט במשך כחצי שנה בשביל להסתנכרן עם הכפילה שלה ולהציג סיקוונס בלט שארך קצת פחות מעשר דקות, במסגרתו היא נראית באופן גלוי, כשפלג גופה העליון ופניה מוצגים ונעלמת עבור הכפילה, שגבה והפרופיל שלה הוצגו לא מעט. עם זאת גם חדי העין לא יכולים להבחין בשלבים מסוימים האם זו לורנס רוקדת בצורה מעוררת פליאה והשתאות או שמא כפילת הגוף שלה. הצלחה מסחררת עבור הסרט ועבור השחקנית ובמאי הסרט, פרנסיס לורנס (אוסטרי ולא קשור משפחתית לשחקנית), שעוררו אמינות מקסימלית דרך סיקוונס הפתיחה של הסרט.


(הבובה הכי יקרה וקטלנית בחנות | באדיבות פורום פילם)

אותה פתיחה מציגה את כשרונו של הבמאי בעריכה צולבת ומקבילה בין ריקוד הבלט הסוער של לורנס לבין סצנת הבריחה של אדגרטון ונפילתם המשותפת, שתקשור את גורלם בעבור המשך הסרט. רקדנית הבלט המאוכזבת, המשולה לציפור (דרור, אם תרצו) שאיבדה כנף, מקבלת הזדמנות חד פעמית להשיב את מסלול חייה לביטחון כלכלי עבורה ועבור אמה החולה וההזדמנות מגיעה מהדוד וניה (מתיאס שואנטרס), שמגייס אותה למשימת איסוף מידע על פוליטיקאי, במה שעתיד להשתבש באופן צפוי למדי ולגרום לדומיניקה (לורנס) להפוך להיות מרגלת סודית עבור המולדת, תפקיד שידרוש ממנה לעבור במחנה אימונים המנוהל על ידי מה שנראה כמן הכלאה בין מפקדת כלא למאדאם של בית בושת (המגולמת על ידי שרלוט רמפלינג).

מחנה האימונים עובד על עקרונות שלפיהם כריסטיאן גריי היה יכול לנהל את צבאו החלומות שלו. כל חייל וחיילת מנתקים את הרגש שלהם ממין ועל בסיס האימונים הקשוחים שהם מקבלים, הם הולכים להיות סוכנים, שמרגישים כמו זונות בשירות המדינה. אהבה היא שקרית ותענוגות הבשר הם רמאות אחת גדולה ולורנס נכנסת למשחק ברמת אמינות משובחת, כי ככל שהתפקיד דורש ממנה להתאבן ולהיפתח, כך היא נראית יותר ויותר כמו רובוט אנושי ומתעתע ושם, באותו בית הספר להפיכת אנשים רגילים למאהבים-זונות בפקודה ובשירות מטרות המדינה, שם היא עתידה לתת לכל החרמנים את הביטול הגדול לחיפוש ב-Google לתמונות העירום שלה.


(למי קראת רגיש? | באדיבות פורום פילם)

לורנס הבמאי נותן דגש גדול על הרגש אמריקאי מול קור רוסי, כשכל צד מיוצג על ידי סוגי רגש שונים; בעוד אדגרטון מציג סוכן פגיע מהצד האמריקאי, לורנס ושאר חבריה לקאסט המרגלים הרוסיים מעניקים תחושה מקפיאה ומכאנית, כאשר מדובר על סוג כלשהו של רגש מצידם, אבל לא כזה שניתן להגדירו כאנושי. מעל כולם מתבלטת כמובן דומיניקה, בתור רובוטית קפואה, שהאימונים במתקן הממשלתי עיצבו את אישיותה בתור אדם, שהרגש עבורו הוא רק כלי לשימוש באנשים אחרים ולא יותר ממשחק מוחות מתעתע, שמטרתו היא לשרת את המדינה.

יכולות המשחק של לורנס גורמת לה לשחק מן משחק כפול ואף משולש, לעיתים, שכבר לא מאפשר לדעת באיזה צד היא ועקב עובדה זו, הסרט מאבד בשלב מסוים את העוקץ וכן הופך לצפוי לקראת הטוויסט הגדול שעתיד להגיע. אורכו לא מוסיף ואף גורם לו להיראות כסרט מרוח ומעייף שבעיקר משתמש בסקס בשביל פאוזות מעוררות עבור הצופים המנומנמים, שבאו לראות את לורנס ואדגרטון ומקבלים לפרקים רבים מדי שעמומון צפוי ודלוח, על אף רגעים טובים לפרקים.


(זה החדר שלך ושם בצד זו פינת ההתייחדות | באדיבות פורום פילם)

משפט על הסרט:
מותחן ריגול, שקשה לומר עליו משהו שמבדל אותו מעבר לעובדה שהוא עושה שימוש קיצוני למדי במין. עוד אחד כזה שבאמת לא ייזכר יותר מעבר לסצנה אחת, שאתם בוודאי מתארים לעצמכם מה קרה בה.

משפט על הבמאי:
במאי הקליפים (שביים Jay Lo. אחרת בזמנו) וזה שביים את לורנס בשלושה מארבעת סרטי "משחקי הרעב" בורח לרגע מהנישה הפוסט אפוקליפטית, שהתחבבה עליו כל כך (ביים גם את "אני אגדה", לפני קצת יותר מעשור) ועובר למשהו שונה לגמרי, עם שחקנים טובים ועלילה שערורייתית.

משפט על השחקנים:
ג'ניפר לורנס הודתה שהיא התקשתה להירדם לפני ביצוע הסצנה, אבל צלחה את מבחן הציבור הרחב והורידה את הקוף מהגב. ג'ואל אדגרטון פרווה לגמרי, שואנטרס משובח, ג'רמי איירונס נפלא כרגיל ושרלוט רמפלינג כבר הוכיחה שהיא מסוגלת להרבה יותר. אבל לורנס, בפעם הראשונה במבטא זר, כרגיל מוליכה בבטחה את הקאדר.

משפט על הזמן:
חבל על הזמן. מי היה צריך שעתיים ועשרים של סרט, שמרדים אותך כבר הרבה לפני סופו?