"כוכבים חיים לנצח": הכוכבים חייבים לנצח

גלוריה גרהאם הייתה סופרסטארית למשך תקופה לא קצרה בהוליווד, היא החלה בעלייה מטאורית משנות הארבעים, המשיכה לזרוח לתוכם והלאה, במשך כל שנות החמישים ועד לעלייתו של הקולנוע הצבעוני. עם תחילת שנות השישים החלה דעיכה גדולה ופיחות במעמדה והיא לא הוסיפה יצירות משמעותיות לרזומה שלה בתור שחקנית, בשנות הזוהר שלה היא הייתה מועמדת לאוסקר על תפקיד המשנה שלה בסרט "אש צולבת" וזכתה בפרס הנכסף ביותר, על תפקיד המשנה בסרטו של וינסנט מינלי - "הרע והיפה". היא הייתה נשואה ארבע פעמים, כאשר נישואיה האחרונים היו לבנה החורג (השחקן והמפיק אנתוני ריי), מנישואיה הראשונים (לבמאי ניקולאס ריי), איתו שכבה, כאשר היה בן 13 בלבד.

כל הנתונים היבשים הללו נותנים טעימה קלה על מי שהייתה השחקנית, שבשיאה הניפה את הפסלון לשבריר שנייה. מה שסרטו של פול מקיגאן נותן הוא מבט רומנטי, נוגה ונוגע ברומן האחרון שלה עליי אדמות, עם שחקן תיאטרון בריטי בשם פיטר טרנר. סיפור שקצת ירד מתחת לרדאר של חייה הזוהרים, כיוון שבסופם היא מצאה את עצמה נאחזת במערכת יחסים תלושה מהמציאות, נאבקת במחלת סרטן השד ומנסה לשרוד ברגעיה האחרונים ליד אהובה בשנתיים האחרונות. הסרט מספר בזיגזג של זמנים את סיפור התאהבותם של שני בני הזוג ועד הגעתה של גלוריה לבית אימו של פיטר, על מנת שהמשפחה שכה אהבה תסעד אותה על ערש דווי.


(אחת, שתיים, שלוש, ארבע... אני מכריז מלחמת אצבעות | באדיבות סרטי יונייטד קינג)

אנט בנינג מגלמת באופן מופלא את גרהאם המבוגרת ומציגה אותה בתור הכוכבת המזדקנת בשנות החמישים לחייה ובערוב ימיה וקריירתה בתור שחקנית. היא מגיעה מהוליווד הנוצצת לאנגליה האפרורית ומנסה להתבלט בתפקיד אמנדה, במחזה "ביבר הזכוכית" של טנסי וויליאמס. היא שותה חלב, לוקחת כדורים ומתאפרת בהגזמה לפני עלייתה להצגה ואז... נפילה. טלפון לפיטר והיא מגיעה לבית אימו אחרי תקופה ארוכה במסגרתה לא שמרו על קשר. כל אחד מהצופים יכול לנחש, מבלי להכיר את סיפור חייה של גרהאם, באיזו מחלה היא חולה וכמה קצרה התקופה שלה על כדור הארץ ומשם מתחיל לו הזגזוג האלגנטי של פול מקיגאן בין הווה (שנת 1981) לעבר (שנת 1979) ולסיפור הצתת האהבה בין שני הטיפוסים השונים והרחוקים כשלושים שנים בגיל זה מזו.

גרהאם מגולמת על ידי בנינג כטורפת גברים מתקתקה, פלרטטנית, שנונה וכזו שהמראה והגיל הם כרטיס הביקור שלה כלפי הקהל הרחב. פרימדונה מלודרמטית אמיתית, שאם בטעות סיפרת לה שהיא מבוגרת או נראית קצת פחות ממושלם, היא תיידע אותך על המשך דרכך. פיטר הצעיר נשבה בקסמי הקוגרית המבוגרת וקסם האהבה הבין דורית לא מתפוגג ולו לשנייה אחת. לא משנה לפיטר העובדה שלגלוריה יש ילדים בגילו והיא גרושה ארבע פעמים, הוא מאוהב, לא מפסיק להישאב אל תוך סיפור האהבה ולא נראה שיש קשר לכך שמושא אהבתו הייתה פעם פרטנרית של המפרי "בוגי" בוגארט ואחזה בפסלון המוזהב, הוא פשוט נכבש קליל בקסמיה.


(אז מה? לא בא לך טבילה בים? | באדיבות סרטי יונייטד קינג)

בית משפחתו של פיטר מוצג כחממה עוטפת עם שלושה בני בית טיפוסיים ו(כמעט) אדיבים. מקיגאן מציג את המשפחה החמה בתור חסך וחוסר מסוים בחייה של הכוכבת המזדקנת, כאשר הם נדבך נוסף לרצונה של גלוריה להיות מטופלת הרחק מביתה ומשפחתה האמיתית, שכוללת אחות קנאית, אם ביקורתית קלות וארבעה ילדים מארבעה בעלים שונים, כאשר אף אחד מהם לא מודע למצבה והיא אינה מסוגלת לספר להם את האמת המרה, בעודה מעדיפה להיעטף בחיק המשפחה הבריטית, קשת היום, אבל החמה והמחבקת. זו משפחה גרעינית קלאסית, בה האבא הוא טיפוס שתקן וחייכן, האמא מתלוננת תמיד והאח הבכור נכנס לחיי כולם, למרות שכבר אינו גר שם ולמשפחה הזו רוצה גלוריה יותר מכל לחדור, מעבר לרומן שלה עם פיטר.

קו דומה נוסף לסרט "קרא לי בשמך" היה במשפחה המחבקת והקרובה, שמוכנה לקבל את הרומן הבלתי שגרתי הזה, אבל פה הנסיבות מקלות בגלל ההערצה לשחקנית וזיכרון ימי הזוהר שלה והסרטים הגדולים בהם היא השתתפה והרבה מעבר לכך, המשפחה הזו מדלגת מעל הקשיים הכרוכים בטיפול באישה חולה, בכך שהם דואגים כמעט ללא שאלות וכמעט ללא התערבות במצבה, הם מוכנים לטפל אפילו שזה לא המצב האידיאלי ומביטים מהצד בדאגה, כאשר פיטר הוא התעלה המקשרת לדאגותיהם אל מול גלוריה.


(מי כוכבת על? מי?! | באדיבות סרטי יונייטד קינג)

תהליך גסיסתה של גלוריה בבית אימו של פיטר מלווה במקטעים מחייהם של בני הזוג בארצות הברית והמשברים הקלים והכבדים אותם עברו. רק לפני כשבועיים עלה לאקרנים "קרא בשמי", שם הוצג רומן בין נער לבין אדם בוגר בשנות ה-20 המאוחרות לחייו והנה כאן סיפור שונה במקצת, מכיוון שבן העשרים פלוס פלוס הוא הצד הצעיר במערכת היחסים והרומן בינו לבין מושא אהבתו בוער מעבר לקיץ אחד בשנות השמונים, אבל גם לרומן הנוכחי קשה למצוא סוף אופטימי בסיפור טראגי שנכתב מראש ועם זאת הסרט הזה לא מפסיק לרגש, השחקנים שופכים את ליבם על הסט ומעבירים כל רגש קל באמינות רבה ואי אפשר שלא להתחבר לסיפור הרומנטי והעצוב הזה.

משפט על הסרט:
הבאפטה הבריטי זיכה את התסריט ואת שני השחקנים הראשיים במועמדויות. לאוסקר הוא לא יגיע, על אף איכויותיו הרבות, אבל סיפור האהבה המרגש הזה הוא סרט שפשוט יהיה קל לכם לאהוב ולהתחבר אליו, כי יש בו פשוט כל מה שדרמה רומנטית צריכה. מרגש, מפעים ומעציב, המגע שהיה חסר להשלים תמונה מלאה על שחקנית הקולנוע שבערוב ימיה רק רצתה להיות נאהבת שוב, על ידי הקהל ועל ידי אהובה.

משפט על במאי הסרט:
פול מקיגאן, הבמאי של "פוש", "להרוג את המזל" ו"ויקטור פרנקנשטיין" כנראה בסרטו הטוב ביותר. הוא לוכד בקטנה את האווירה הבריטית של שלהי סוף שנות השבעים עם מוזיקת דיסקו, רחובות פשוטים וכמעט ציוריים של ליברפול ותופס את סיפור האהבה בצורה ייחודית, על רקע משפחה חמה, אוהבת ומתערבת, שעשויה מתמהיל נכון של רגש, דרמה ובידור קל, שמלווה את הסרט בשביל איזון האווירה.


(בוא נעשה עוד כמה סיבובים, עד שנשתכר | באדיבות סרטי יונייטד קינג)

משפט על השחקנים:
ג'יימי בל בהחלט עשה כברת דרך ארוכה מאז "בילי אליוט" עם הופעות נהדרות ב"האלאם פו", "התנגדות" ו"זוהמה", אבל כזה באמת לא היה לו הרבה זמן ובמגרש הביתי שלו, עם תפאורה אורבנית וביתית שמזכירה את הסט של "בילי אליוט" וכמובן עם הופעה מרטיטה. אנט בנינג, המועמדת לארבעה אוסקרים, לא תהיה מועמדת הפעם, אך היא מצליחה להעביר מתקתקות מהולה בארס וסרקזם גואה, באחד התפקידים הטובים שלה בשנים האחרונות ואליהם מצטרפת מורתו של בל מ"בילי אליוט", הלא היא ג'ולי וולטרס הנהדרת, שהפעם מתפקדת על תקן אימו אל שלושתם מצטרפים בתפקידים קטנים סטפן גרהאם ("סנאץ'" ו"זוהי אנגליה" ושום קשר לגלוריה גרהאם) וזוכת האוסקר ונסה רדגרייב ביופי של ביצוע בתור אמה של גלוריה.

משפט על אורך הסרט:
שעה ושלושת רבעי ממוקדות, בדיוק כמו שסרט צריך לארוך. עוד קטגוריה בסרט שאין עליה תלונות.


(בחייאת אבא, תן לכלבה גם קצת בירה | באדיבות סרטי יונייטד קינג)