רחוק מהמסך הגדול

ישנם גם סרטים כאלו, בינוניים ומטה, שהולכים לאיבוד בין שטף הסרטים שנסחפים לחופי ארצנו. שני אלו כנראה לא יגיעו לאולמות הקולנוע וניתן להבין לחלוטין למה (על אף שגרועים מהם מצליחים לחדור לא פעם ולא פעמיים). הציונים והביקורות לא משקרים, אבל מי שמעוניין להעביר את הזמן בדרך לשינה ערבה, יוכל למצוא שני סרטים זניחים למדי, שרק אחד מהם נראה כאילו יכול היה לקיים קצת יותר ממה שהוא מספק.

"חברה רעה" - מקופחים, התאחדו!

אם להודות את האמת, ההגעה לסרט הזה הייתה במקריות גמורה ובעיקר דרך ניסיון התחקות אחרי שאריות הקריירה של ג'ים קארי. הוא מוזכר שם בין חברי הקאסט וסתם בשביל לראות מה עבר עליו מאז הפעם האחרונה שהוא ניסה למחזר את עצמו ב"טיפשים בהפסקה שנייה". אז היי ג'יימס, הנה אתה שוב, לא מצחיק בעליל, אבל בתפקיד ביזארי ולא רע לחלוטין, עם נגיעות קלות של התנועות שאפיינו אותו בעבר, לכל העוקבים מפעם תהיה שם תנועה אחת מוכרת ודי. מעבר לקארי, היה מעניין לראות גם פתאום את קיאנו בפרצוף קיאנו ריבס נוסף, בסרט שבו השניים, שפעם היו מוקד המשיכה המרכזי, אפילו לא בתפקידים משניים אלא יותר בתור רקע והשלמה. ביום ששניהם וג'ובאני ריביסי משמשים בתור כמעט ניצבים בעבור ג'ייסון מומואה וסוקי ווטרהאוס, אפשר להבין שהקריירה נגמרה והצ'קים צריכים לזרום בשביל אוכל ושאר הקניות בסופר.

בנוגע לסרט. כן היה גם דבר כזה. הוא נקטל תחת כל עץ רענן ועייף, אבל אם מגיעים אליו ללא שיפוט של ציונים, אפשר למצוא סרט לא רע על אף הביזאר שהוא משדר למן הדקה הראשונה. הוא סרט שאפתני ויומרני, שזכה לקיטונות של בוז מצד קהל הצופים וציבור המבקרים, אבל יש בו משהו מעניין, מרתק ומושך וזאת מעבר להופעות האורח של כוכבי העבר ההוליוודיים שמחפשים פירורים של תפקידים בשביל לשמור על הפילמוגרפיה חיה, נושמת ובועטת. במידה מסוימת יש בשלושת השחקנים המשלימים הללו מכנה משותף לתפקידם בעלילה, כאשר כולם מופיעים בתור כלים בעיירה חולית בסוף העולם, דחויים משאר החברה הנורמטיבית.


(מתגעגע לימים של דרוגו וחאליסי | צילום: IMDB)

הסרט עצמו הוא על הדחויים של החברה, שנזרקים ונדחקים לשוליים, במדבר אינסופי ורחב ידיים. כבר עם תחילתו מוגדרת הגיבורה שלו בתור Bad Batch, מן סוג של פליטה ממערום גרוע של חומר אנושי. היא נפלטת אל המדבר, ישר אל זרועותיהם של קניבלים אכזריים, שמנסים לשרוד תחת אותה דחייה והגדרה אכזרית וזה בעצם הסיפור של הסרט כולו - הישרדות. ארלן, גיבורת הסרט, שנזרקת אל עבר המדבר המקסיקני בתור פליטה אמריקאית ולא רצויה, מנסה לשרוד בכל מחיר, גם לאחר שהיא מאבדת איברים חשובים, היא תעשה ככל שביכולתה לשרוד ולהימלט מאוכלי הנבלות ששבו אותה עם יציאתה אל המדבר ומצליחה להימלט בעזרתו של הומלס חביב, המגולם על ידי ג'ים קארי הבלתי מזוהה, תחת שכבות של לכלוך.

היא בורחת מאזור שנקרא "הגשר" ומגיעה לאזור הנקרא "נוחות" ושם מתגוררים פליטים מרובים, שלומדים להסתדר זה עם זה וכולם תחת הנהגתו של "החלום" (קיאנו ריבס, בתפקיד לא רע בכלל), אדם הזוי שמצליח לחיות את חיי הנוחות האמיתיים ובראש פירמידת השורדים. ארלן יוצאת למסע חזרה אל עבר עברה הקרוב למדי ומוצאת את עצמה עם שותפים בדרך... ובכן... לשום מקום ופה בעצם נעוץ הפספוס המרכזי של הסרט, במקום מסוים. סרט, שמבחינה אסתטית מרשים ולוקח את הצופה לז'אנר מערבונים מדברי, אבל מרגיש שמחליק מהידיים בשלבי המשך ואין לו אמירה אמיתית לומר לצופים וזה מידיה העמלות של אנה לילי אמירפור, הבמאית האיראנית שקצרה הצלחה מפתיעה עם סרט איראני מסוגת אימת ערפדים.


(באיזה מרכך כביסה את משתמשת? | צילום: IMDB)

אמירפור, שפותחת את סרטה בקול סערה ותרועה רמה, ממשיכה לקחת אותו לדרך לא פשוטה, שבעיקר הולכת ודועכת עם המשכה, על אף ההצלחה בתחום הוויזואלי והסוגתי וכמובן הליהוק המוצלח של לא מעט שחקנים בעלי שם, אבל גם כאלו שבאופן אוטומטי מחשידים לגבי הסרטים שהם משתתפים בהם וזה חבל מכיוון שכולם מופיעים בצורה מוצלחת ותחת שרביט הבמאית שעושה עבודה טובה, אולי עבור סרטים נוספים שאינם תוצרת איראן.



"פושעי נובמבר" - ייענשו בפברואר

לאחר הופעתם המשותפת בסרט "קארי", חוזרים אנסל אלגורט וקלואי גרייס מורץ לשתף פעולה יחד והתוצאה - לא משהו, בלשון המעטה או אם אפשר להגדיר אותה אחרת - למה הסרט הזה היה טוב? מה למדנו ממנו? מה ניקח איתנו הלאה? כנראה כלום. סיפור על שני בני נוער, שבהתרגשות הגדולה של לפני הקולג' הם מגלים זה את זו בהטבות מיניות וללא קשר מחייב ופתאום, באמצע מערבולת ההורמונים הנחמדה הזו מתרחש לו רצח בעיירה הקטנה והשקטה שלהם, בבית הקפה של החבר'ה שלהם ונרצח חברו הטוב של אדיסון הצעיר, במקרה אפרו אמריקאי. במקרה הוא חכם למדי ומספק ספרים ומחזות של שייקספיר לאדיסון הצעיר, שפשוט לא מוכן לקבל חקירה לא מקיפה של המשטרה למקרה הרצח.

דעתו של אדיסון נטרפת עליו והוא מרגיש שרק הוא מספיק אכפתי בשביל לחקור פרשיית רצח שתוייגה כבר בתור רצח בין כנופיות כמו גם עצם העובדה שהוא חש כי החבר שלו לא יכול להיות חבר בכנופייה כי הוא משכיל, קורא שייקספיר ומשלים הכנסה בבית הקפה, אז איפה יש לו זמן להתעסק בעניינים מלוכלכים? תוך כדי שאדיסון מתחרפן הוא גם מתאזן קלות בזכות פיבי, שמלטפת לו את האגו ודואגת לו כמו החברה שהיא אולי אמורה להיות בשבילו, בתור הגדרה רשמית. האהבה הצעירה מלבלבת על רקע שגעונו של אדיסון ולמרות שהסביבה הקרובה להם גם מנסה לטרפד את מהלכיו של אדיסון, העלילה ממשיכה להתפתח לכיוונים לא מפתיעים ולא מעניינים בעליל.


(באיזה מרכך כביסה את משתמשת? | צילום: IMDB)

האובססיה הבלתי מוסברת של אדיסון לגבי חקירת הרצח של חברו ללימודים נראית קצת תלושה מהמציאות והכל מסתכם לכדי סרט קצר וחסר פואנטה ממשית, מעבר לזו של התבגרות והתגברות. הפרויקט הנוכחי של הבמאי סשה גרבסי (שביים את "היצ'קוק" המהנה, בכיכובו של אנתוני הופקינס משנת 2012) פשוט לא מצליח להתעלות לכדי כלום, גם הכימיה הנעדרת בין שני כוכבי הסרט לא תורמת להרמת הרמה שלו ועל אף שחקני חיזוק לא רעים, בדמותם של המועמדת לשני אוסקרים קת'רין קינר, המועמד לאוסקר דיוויד סטארטיירן וטרי קיני (מק'מנוס מ"אוז" לנצח), הסרט לא מצליח להתעלות לרמה שמדגדגת את הבינוניות ונשכח כלעומת שהגיע.