"קרא לי בשמך": לוליטו

התחושות באמצע הסרט ובסופו היו מעורבבות, אין ספק שהיה קצת לא נוח לשבת בכסא סרט שלם בו מוצג רומן פדופילי משהו בין נער בן 17 לבין גבר בוגר בשנות ה-20 המאוחרות לחייו (או ה-30 כי האמר לא נראה עשרים פלוס) וכל מי שאומר שזה היה נסבל יותר לו זו הייתה נערה משקר לעצמו במצח נחושה. אבל "לוליטה" כבר הייתה לנו בכמה גרסאות (שתיים ליתר דיוק - אחת משנת 1962 והחידוש של משנת 1997), "הר ברוקבק" עזר לסלול את הדרך, בעוד הזוכה של שנה שעברה ("אור ירח") נתן עוד חותמת חזקה לסרטים גאים לעמוד על הבמה הגדולה ביותר בעולם, אז זה בסך הכל נראה די טבעי שמתמודד שמציג רומן קיץ חולף בין שני גברים בתור מתמודד בכיר לאוסקר מטעם הקהילה הגאה וז'אנר הדרמה-רומנטיקה.

הבמאי האיטלקי לוקה גואדנינו מביים את התסריט של ג'יימס אייבורי, שבעצמו עיבד את ספרו של אנדרה אסימן. התוצאה היא סרט על רומן שמתרחש אי שם בשנת 1983 בעיירת נופש בצפון איטליה, אליה מגיע בתחילת הסרט אוליבר (ארמי האמר), עוזר המחקר החדש של מר פרלמן, כחלק ממסורת שנתית, במסגרתה מאמץ פרלמן (מייקל סטולברג הנפלא) עוזר מחקר מתחלף מדי קיץ. סקרנותו של אליו הצעיר בנוגע לאמריקאי הגבוה והנאה לא מסתיימת רק בניסיונותיו להבין את מנהגיו של האיש מתרבות קצת שונה (תמה כל פעם על דרך הפרידה המוזרה של האמריקאי באומרו "נתראה", בכל פעם שהוא הולך), היא הולכת וגוברת ככל שאוליבר צובר זמן בבית המשפחה.


(אתה תעשה כאילו אתה חוקר ואני אגע לו באשכי הברזל | באדיבות פורום פילם)

הרמזים הולכים ונהיים עבים יותר עבור הצופה התמים וכל סיפור האהבה הלא שגרתי הזה הוא כמו פצצת זמן מתקתקת הממתינה להתפרץ, בעוד כל אחד מהשניים ממשיך לנהל את חייו כרגיל, כאשר שניהם מנהלים מערכות יחסים עם נערות/נשים מקומיות. אצל אליו החיים פשוטים למדי בעודו נהנה מהחופש והקיץ, רוחץ באגם, מנגן ובעיקר מבלה בחברת חבריו ומשפחתו, הענק הגבוה שנכנס לחייו נעשה עד מהרה מוקד משיכה והתעניינות מצד כולם, אבל מצידו של אליו מתעוררים רגשות אחרים ועזים, שגם חברתו לא מסוגלת לענות עליהם בשלב מסוים והוא הופך להיות... ובכן, פקעת של חרמנות מהלכת על שניים.

כל האלמנטים של חופשת הקיץ נמצאים שם; מכנסונים קצרצרים, ללא חולצה ובגדי ים והרבה מבטים, רמיזות ופלירטוטים סמויים וגלויים כאחת. כל זאת במהלך החלק הראשון של הסרט, שם גם טוען גואדנינו את גיבוריו בערב רב של דימויים, סמלים ומשמעויות גלויות ונסתרות לגבי הרומן ההולך להתממש בכל רגע נתון. הבמאי האיטלקי נעזר באומנות - מפוסלת ומנוגנת כאחת, על מנת לתת דגש למשמעויות שיש לסיפור על גיבוריו וכאשר הניצוץ נדלק בין השניים יש לא מעט רגעים רומנטיים, ביישניים ומלאי מבוכה מקסימה בין שני הטיפוסים השונים כל כך, בעלי הכימיה הנפלאה.


(את תהיי סיפור הכיסוי שלי, טוב? | באדיבות פורום פילם)

באיזה שהוא שלב הקסם שמשדר תחילה הבמאי האיטלקי הולך ומתפוגג לאיטו, מכיוון שהפואנטה נחשפה ויש לקהל עוד שעה להמשיך ולהיות זבוב על הקיר - מוטיב חוזר בסרט, שניתן לשייכו לאופן שבו הבמאי האיטלקי מביים את הסרט, כדי שקהל צופיו יהיה כזבוב על הסט וגם נגזרת נוספת של מוטיב הזבוב היא הרומן החולף, שכנראה יהיה חייב להסתיים עם תום הקיץ, כמו בעוד מיליון סיפורי קיץ מוצלחים, שמעולם לא קיבלו סרט המשך לעלילה והסיפור המוצלח שלהם. מה שמתחיל קסום, אירוטי ותמים הופך להיות קצת על גבול הפורנו הרך ואין ספק שלא מעט צופים נעו וינועו באי נוחות בכסאותיהם, בייחוד בסצנה אחת, שרחבה יריעת הספויילר מלדבר עליה.

הסיפור עצמו די מוכר ואפילו "אלכס חולה אהבה" היה יכול לתבוע זכויות יוצרים אם היה מחליף את לולה באוליבר (גם פה הגיבורים הראשיים הם יהודיים כשרים), אבל עדיין הפשטות והישירות שבה מספר הבמאי האיטלקי את סיפור האהבה השונה הזה שובי לב ומקסימים, גם אם בסופו של דבר קשה למצוא קונפליקט אמיתי, מעבר לאהבת הקיץ הבוסרית והכנה, שעתידה להיגמר ולהיגדע עם תום הקיץ. סטולברג עוד מעניק רגע אחד מרגש, אולי יותר מכל הטקסטים שהוקראו במהלך הסרט לקראת סופו, במונולוג אל בנו שבסרט וגם אליו נותן עוד רגעים מכמירי לב, אבל אם אפשר שנייה לקפוץ ל"אור ירח" המטריף משנה שעברה, קשה לומר שגיבור הסרט עמד בפני אתגרים גדולים, מלבד איזה בגד ים ללבוש ליד מאהבו, באיזו תנוחה ישכבו כדי לא להרעיש להורים ולמה לא המציאו מגבונים לחים בשנות השמונים?


(תתקרב רגע, אני רוצה שתריח משהו | צילום:IMDB )

אין ספק שהגלים שהסרט נישא עליהם מוצדקים בחלקם, כיוון שמעבר לסיפור המרתק, הבימוי המהוקצע, הצילום ופס הקול הנהדרים ישנן תצוגות משחק נהדרות, שקטות (ורועשות במקצתן, בעיקר מצידו של הבחור הצעיר והמוכשר) ופוטנציאל גדול ואמיתי ללכת עד הסוף, בעיקר על סמך הביקורות המפרגנות וכמובן דגל הקהילה הגאה שמתנוסס מעל בצבעוניות, אבל כנראה שאם הוא יזכה באוסקר יהיה זה עוול עבור טובים ממנו ברשימה המוזהבת של המתמודדים האחרונים.

משפט על הסרט:
הוא באמת נהדר, אבל משהו בו היה חסר, לא משהו אנושי, אבל משהו שייצור הזדהות מלאה עם הדמויות, כמו זו שיצרו שלושת השחקנים שגילמו את התפקיד הראשי ב"אור ירח". מעבר לקונפליקטים החסרים, הייתה חוסר הזדהות רגשית עם סוף הסרט, אליו הגענו קצת מותשים ועם זאת, שוב, מעניין, מרתק וסרט טוב ובעל איכויות רבות.

משפט על הבמאי:
הבמאי האיטלקי עושה הכל נכון, רותם למשימה שחקנים טובים, נותן במהלך הסרט את ההרגשה לצופה שהוא מביט מהצד על המתרחש ושאין זה סרט רגיל, זו פשוט חוויה שהוא רוצה שתחוו ביחד עם צוות השחקנים שלו, שעושים עבודה אמינה בניפוק רגעים בלתי נשכחים בסרטו של גואדנינו.


(מי שמגיע אחרון הוא ביצה סרוחה | צילום:IMDB )

משפט(ים) על השחקנים:
שאלאמה בתפקיד שכבר זיכה אותו במועמדות לפרס האוסקר על השחקן הטוב ביותר מול כרישי ענק כמו דיי-לואיס, דנזל וגארי אולדמן ואין ספק שזה משום הישג כביר עבור הצעיר, בן ה-22 רק להימנות עם הרשימה המכובדת ועם זאת הוא מגיע לרשימה הזו בזכות אחרי תפקיד ענק ומרשים. לצידו ארמי האמר שהולך ומוכיח את יכולות המשחק הרציניות שלו וגם היה מועמד לפרס שחקן המשנה ב"גלובוס הזהב" (אותו הפסיד לסאם רוקוול). האמר נפלא והכימיה בין שני השחקנים עצומה ומחשמלת ולצידם מייקל סטולברג, ששנת 2017 היא שנת הזהב שלו עם הופעות משובחות ב"העיתון", "צורת המים", "פארגו" והסרט הנוכחי - גם אם הוא לא מועמד, הוא משתתף בשלושה סרטים שמועמדים לפרס האוסקר על הסרט הטוב ביותר והוא מוכיח שאין תפקידים קטנים מדי.


משפט על אורך הסרט:
מעט תכנים בשביל שעתיים ורבע לערך. הייתה חופשת קיץ והיה רומן סוער והיו רמיזות לרומן הסוער, אבל מה הלאה במהלך אותן שעתיים? לחסוך, לחתוך.