"המשחק הגדול": פוקר על הבוקר

הנה שוב אנחנו מוצאים את עצמנו עם סרט, שלא משנה מה תחשבו עליו הוא עדיין יותיר בכם את הרושם החזק של העצמה נשית. ג'סיקה צ'סטיין מגלמת לא אחת גיבורה נשית בודדה בעולם גברי עוין וכך גם הפעם, בסרטו הראשון של תסריטאי העל ההוליוודי, ארון סורקין. צ'סטיין מגלמת את תפקידה של מולי בלום, מחליקת סקי מצליחה, שקריירת הסקי שלה נגדה באיבה עוד בתחילתה והיא התגלגלה לתחום אחר ושונה ממה שהכירה עד כה. היא הופכת להיות מארחת של משחקי פוקר בין מהמרים מוכרים וכבדים במיוחד ועם כוח גדול מגיעה גם כספת סודות גדולה יותר.

הסלבריטאים ואנשי המאפייה שלקחו חלק במשחקיה של מולי הצליחו לשמור על פרטיותם באופן מסוים, בעוד מולי הועמדה למשפט ועשתה ככל שיכלה בשביל לשמור על מצפון נקי ופה נקי אף יותר. מולי צברה חובות רבים ואף התמכרה לכדורים וכמובן שכאשר עמדה למשפט איש מאלו שדבקו לשולחנות הפוקר שלה לא ניצב לצידה, על מנת להגיש עזרה או סיוע כלשהו והיא עשתה את המאמצים בשביל שלא לערב את לקוחותיה ואת שמותיהם ומה שידעה עליהם בתוך סיפור המשפט שלה. העוצמות הפנימיות שלה ועורך דין מצוין עזרו לה לעבור את התהליך. העצמה נשית, כבר אמרנו?


(אין לי שטרות של עשרים | צילום: IMDB)

סורקין, שכתב תסריטים לסרטים עוצמתיים כמו "בחורים טובים", "מאניבול", "סטיב ג'ובס" ו"הרשת החברתית", עליו גם זכה באוסקר בקטגוריית התסריטאי, אוהב ואהב להתמקד בסיפורים אמיתיים על אושיות מרתקות וככה גם עשה בסרטו הנוכחי, כאשר סיפר את סיפורה של אישה עם אמביציות יוצאות דופן. כאלו של ספורטאית, שגם כאשר היא כושלת במקצוע המרכזי שלה, היא מוצאת את הדרך לטפס בחזרה אל סוס חדש, לאלף ולאמן אותו תוך כדי תנועה בשביל להצטיין גם מגבו של הסוס החדש ובדיוק אותו הדבר כאשר היא נופלת מהסוס, היא תעלה בחזרה וכל זה עם תרומה ועזרה מינימאלית מהצד.

צ'סטיין מגלמת באופן נפלא את מולי בלום ואילו אידריס אלבה מגלם היטב את עורך דינה. סורקין הבמאי מצליח לתרגם את תסריטו לכדי סרט מעניין ברובו, שהנפילות המרכזיות שלו הן בעיקר סביב השולחן הירוק, ההתמקדות המופרזת בפרטים טכניים והסחבת היחסית שהסרט מייצר באותם המקומות במקום להתפקס בסיפור האנושי ובמאבקי כוחותיה של אישה מול רוב גברי שמגיע אליה להימורים ונתון תחת חסותה. כמובן שהאלמנטים הללו קיימים בסרט, אבל לא מעט פעמים במהלכו נדמה שסורקין מנסה לבחון את הסבלנות של צופיו עם לא מעט מושגי פוקר והתשות מאולצות, במהלכים על השולחן הירוק וסביבו.


(מהמר כבד, שכל קשר אחר בינו לבין המילה "כבד" - מקרי בהחלט)

מרבית הסיכויים ששתי המועמדויות לגלובוס הזהב לא יעידו במאומה על מועמדויות לאוסקר בסרט שמראה שיש לסורקין הבמאי עוד מקצה שיפורים מסוים, על מנת שיגיע לרמתו של סורקין התסריטאי ועם זאת אין ספק שהוא עשה בחירה מושכלת בשביל להתקדם הלאה על מנת לעבור עוד שלב קדימה בקריירה האישית שלו, בעזרת בחירת סיפור דוקו נוסף ומרתק. שלושת שחקניו הראשיים משרתים אותו היטב ונותר להמתין בסבלנות לפרויקט הבא שייצא מבין ידיו הכותבות של סורקין.

משפט על הסרט:
סורקין עם הצלחה חלקית, כיוון שאת התסריט המרתק של עצמו הוא לא מצליח לתרגם במאת אחוזי הצלחה, כאשר אמצע הסרט סובל מהרבה פטפטת, ברברת ומונחי פוקר שגורמים לצופה הנייטרלי לגלגל עיניים במקרה הטוב ולעצום אותם במקרה הרע. תחילת הסרט וסופו טובים לאין ערוך מליבתו וכמובן שהשחקנית הראשית נותנת דחיפה נוספת למעלה.

משפט על הבמאי:
סורקין מראה יכולות שאינן קשורות רק לכתיבה בפעם הראשונה, אבל בהחלט יזדקק למקצה שיפורים. נהדר ונפלא שהבמאי הזה לא סוטה מהקו המרכזי שלו בתור תסריטאי - סיפור אמיתי שמציג אנשים חזקים והתמודדותם עם סיטואציות לא פשוטות.


(לא, זה לא מה שאתה חושבים! | צילום: IMDB)

משפט על השחקנים:
ג'סיקה צ'סטיין בעוד תפקיד עוצמתי, בעיקר בעוד מדובר על עמידה מול המגדר השני והיא עומדת בכך באופן ספקטקולרי ואמין. קווין קוסטנר בתור אביה ידע ימים והופעות טובות יותר, כאשר גם הוא והתפקיד אותו הוא מגלם דועכים לקראת סופו של הסרט, אך בניגוד אליו מופיע אידריס אלבה במלוא הדרו וזוכה גם הוא לזמן מסך ומזכה את הצופים בעוד הופעה נפלאה שלו ובמונולוג הכי טוב שהיה לסרט הזה להציע.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים ועשרים הם הרבה יותר מדי עבור הסיפור שלועס עבורינו סורקין. פשוט היה צורך בעריכה על עריכה על מנת להוציא את הסרט בחצי שעה פחות מהמקור.