סיכום שנה: הסרטים הטובים ביותר שראינו ב-2017

שנת 2017 בקולנוע לא הייתה נוצצת ומוצלחת כמצופה. חווינו לא מעט אכזבות, חלקם מהסרטים שמאוד ציפינו להם, ונראה שכבר כמה שנים שהוליווד אינה מצליחה להתעלות. במאים וותיקים כמו רידלי סקוט נמצאים במגמת ירידה, וודי אלן אינו מצליח לשחזר את יצירותיו הגדולות משנות הזוהר שלו, ונראה שסרטי גיבורי העל והבלוקבאסטרים מלאי האקשן והאפקטים החלו להשתלט על השוק. רובם הגדול מאכזב, וגם אלו שלא, נראה שאינם מצליחים לצאת מהתדמית הילדותית ולהביא משהו מורכב ומעמיק אל המסך. האחרון ואולי היחיד שהצליח לעשות זאת, זהו כריסטופר נולאן עם טרילוגיית "האביר האפל" הנפלאה שלו, ונראה שמאז, הוליווד רק הולכת אחורה. למרות זאת, כמו בכל שנה גם הפעם הבליחו מספר סרטים שכן הצליחו להתעלות ולהרשים. הנה ארבעה מהם;

"רוחות קרות" (במאי: טיילר שרידן)



טיילר שרידן שהתחיל בכלל כשחקן, התגלה בשנים האחרונות כתסריטאי מוכשר ונלהב בעל נקודת מבט קולנועית ייחודית ומרתקת. הסרט הראשון אותו הוא כתב, "סיקאריו" אשר יצא לאקרנים בשנת 2015 והיה להצלחה גדולה בקרב הצופים והמבקרים ונחשב על ידי רבים כאחד הסרטים הטובים ביותר באותה שנה. ב-2016 יצא לאקרנים סרט נוסף אותו הוא כתב - "באש ובמים" אשר זכה גם הוא לביקורות נלהבות ואף היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. סרטו האחרון - "רוחות קרות" הוא גם הסרט הראשון אותו הוא ביים, ואין ספק שגם בכורת הבימוי שלו הייתה הצלחה מסחררת. שרידן, שמתעניין בעיקר בז'אנר המותחן והפשע, השכיל ליצור סרט סוחף ואקטואלי שהוא מעין מערבון מודרני שמתרחש בימים אלו, אך מראה כי למרות מה שאולי חשבנו, לא הרבה השתנה מאז ימי המערב הפרוע. השחקנים הראשיים, ג'רמי רנר ואליזבת אולסן עשו עבודה נהדרת, וביחד עם העיצוב הנהדר ועבודת הבימוי המדויקת, קיבלנו סרט חזק ונוקב שלא חושש להעביר את הביקורת שלו בצורה ישירה ולא עושה שום הנחות לצופה. אין ספק שמדובר באחת ההפתעות הנעימות של השנה.

"קוקו" (במאים: לין אנקריץ', אדריאן מולינה)



סרטם החדש של דיסני ופיקסאר ממשיך את מגמת העלייה הנהדרת שלהם בשנים האחרונות ומעוררת ציפייה רבה לקראת סרטיהם הבאים. מדובר בסרט סוחף, מצחיק ומרגש שמיועד לכל המשפחה. האנימציה נפלאה, הדמויות משגעות ומלאות חיים והסיפור נוגע ללב. כמו ב-"מואנה" ושנים לפניו גם ב-"הרקולס" ו-"אלאדין", שם נחשפנו לתרבויות שונות ולמדנו מעט אודותיהם, גם קוקו לוקח אותנו למקום הזה. הפעם מדובר במקסיקו ובחג המפורסם שלהם "יום המתים". דרך הסרט אנו מקבלים קצת רקע על האופי והאידיליה של תרבות שאולי חלקנו פחות מכירים, וכמו תמיד זה מבוצע נהדר והיוצרים דואגים לשמור על כבוד התרבות של אותו העם. מעבר לכך, מדובר בסרט חשוב ובעל משמעות רבה לאוכלוסיית הילדים והנוער, שכן כמו שאר סרטי שתי החברות, הוא מכיל בתוכו מסרים מחנכים וחיוביים בתקופה שבה אנו הכי זקוקים להם. הסרט כמובן קיבל מועמדות לפרס גלובוס הזהב כסרט האנימציה הטוב ביותר, וצפוי לזכות בו, כמו גם בטקס באוסקר הקרוב שייערך בחודש הבא.

"דנקרק" (במאי: כריסטופר נולאן)



סרטו החדש והמצופה של כריסטופר נולאן הגיע אלינו מוקדם משציפינו. הוא הוקרן לראשונה בחודש יולי, חודש שבו מתחילה התקופה של סרטי הקיץ שאינם באים לרוב בקנה אחד עם סגנונו ואיכויותיו של יוצר כמו נולאן. למרות זאת, ולמרות הציפיות הגבוהות מהסרט, הוא לא אכזב, להיפך. מדובר בסרט מלחמה שונה ומיוחד שיצר חוויה קולנועית בלתי נשכחת. הסרט המתרכז בצרפת של שנת 1940 ומתאר את הבריחה מ-'דנקרק'. במהלך הסרט אשר צולם בטכנולוגיית איימאקס ומתאר מספר סיפורים של אנשים שונים המתרחשים באוויר, בים וביבשה, אנו לא מרגישים כי אנחנו רואים סרט מלחמה, כי אם אנחנו נמצאים בתוך אחת. הסרט שואב אותנו פנימה אל תוך העולם המבעית והמפחיד שלו, עד אשר לפעמים נוצרת התחושה כאילו מדובר בסרט אימה. אנחנו חווים את המסע ביחד עם הדמויות ונמצאים איתם בכל שלב ושלב בדרך לסיומו. נולאן זכה לשבחים רבים על התסריט הלא שגרתי שלו ועל הבימוי האינטנסיבי וחסר הפשרות שלו. הוא הוזכר לא פעם כאחד המועמדים המובילים לזכייה בפרס הבמאי הטוב ביותר בטקסי הפרסים הקרובים, כמו גם הסרט העצמתי שהוא ללא ספק אחד המוצלחים של השנה.

"בלייד ראנר 2049" (במאי: דניס וילנב)



מדובר אולי בסרט המצופה ביותר של השנה. סרטו המרהיב של רידלי סקוט משנת 1982 סחף אחריו מעריצים רבים וקיבל מעמד של פולחן במשך השנים. כבר זמן רב דובר על סרט המשך ללהיט העתידני כשסקוט היה אמור לקחת את המושכות פעם נוספת. בסופו של דבר הוא החליט לוותר ומי שהופקד על הפרויקט הוא אחד הבמאים המרתקים והנפלאים ביותר של השנים האחרונות - דניס וילנב. וילנב, שעשה בעבר סרטים במולדתו, קנדה (וביניהם הסרט הנפלא: "האישה ששרה"), הגיע להוליווד וביים בשנת 2013 את סרטו הנהדר - "אסירים". מאז, הכל היסטוריה, וילנב (שטען שתמיד חלם לביים סקטי מד"ב) ביים עוד מספר סרטים מצליחים כגון: "סיקאריו" ו-"המפגש", והיה נראה שהוא מוכן לאתגר הגדול ביותר שלו עד כה - סרט המשך לבלייד ראנר. אין ספק שוילנב הצליח במשימתו. בלייד ראנר התגלה כסרט סוחף ומפעים, ולמרות שהוא לא הצליח כמצופה בקופות, הרוב המכריע של המבקרים והמעריצים טען כי מדובר בהמשך ראוי ומשובח לסרט הקאלט של סקוט. האווירה האפלה והייחודית נשמרה, ו-וילנב הצליח להפיק מהעולם של בלייד ראנר את המיטב. כל הצד הטכני של הסרט הזה מבוצע לעילא ולעילא, אך היתרון הגדול שלו וסוד הקסם שלו בעצם, הוא ההיבט הרגשי הנהדר והמסע המופלא של הדמות הראשית.