"כל הכסף שבעולם": חילוף מנצח

הגיע הזמן והנה נוחת לו אחד הסרטים שהאימפקט של "הוליווד גייט" היכה בו בצורה חריפה, גם אם לא החריפה ביותר. קווין ספייסי, הכוכב העולה של פרשיית ההטרדות, הביא לגל של הורדות מסכים ושינוי תכולתי בכל הנוגע ליצירות קולנועיות וטלוויזיוניות בהשתתפותו. לאחר ש"הבית הלבן" הכריזה על הפסקת הצילומים של העונה השישית ובעצם נתנה לספייסי את הנעל היישר לתחת, הודיע גם רידלי סקוט כי הוא מוריד את את ספייסי (שניכר כי היה מאופר בכבדות עבור התפקיד) מהתפקיד הראשי וליהק את פלאמר במהלך בזק (וכזה שלא דרש טונות של איפור), שאפשר לו להוציא את הסרט כמעט בזמן המקורי, בו היה אמור להשתחרר בהחלפה נוסח אינדיאנה ג'ונס (רק שכאן זה עבד וכדור האבן הענק לא ירדוף אחר סקוט).

רידלי סקוט נמצא בקו מזגזג בקריירת הבימוי שלו והסרט הנוכחי חורג מהז'אנרים שאפיינו את הסרטים של סקוט לאחרונה; כלומר, הסרט הנוכחי מבוסס על סיפור אמיתי ולא על חייזר שפלש לתוך חללית והשמיד את צוות נוסעיה, על אסטרונאוט שנתקע בחלל ומכין לעצמו תפוחי אדמה ודרכים לחזור הביתה כנגד כל חוקי הכבידה או על משה שהנהיג את העם היהודי כנגד יצורים סלעיים ומיתיים. רידלי סקוט בחר לספר את סיפור חטיפת נכדו של ג'ון פול גוטי, ג'ון פול גוטי השלישי ועל המאבק שניהלה גייל (מישל וויליאמס), אימו של פול הצעיר בעזרתו פלצ'ר צ'ייס (מארק וולברג), שמונה מטעמו של הסב, כנגד החוטפים, התקשורת ובעיקר מול סבו של פול, שלא היה מוכן לממן את הכופר, אותו דרשו החוטפים.


(נו, מה הם אמרו? יוסיפו גם בגדים נקיים?|באדיבות פורום פילם)

סקוט מכין את הצופים שלא הכירו את הסיפור לאינטריגות הפנימיות בין בני המשפחה, לטיפוסים שמעורבים מסביב ובעיקר לקרחוניי הענק שיורה סבא גטי, בכיכובו של כריסטופר פלאמר הנפלא, שבהחלט עזר להשכיח את נוכחותו הנעלמת של ספייסי. לאחר שנעשו ההיכריות הרשמיות בין הקהל לצוות הדמויות, העלילה מונעת ובמרבית שלביה גם מצליחה למשוך את הצופים לסיפור המרתק ולתסכולים, אשר חוו המעורבים בעניין. הסיפור מתחיל לעבור לשלב גרירה, לצד הדרמה רק בשביל שהצופים יוכלו להגיע לשיא שיימרח כמו דלי של דבק שפכטל לחור של מסמר וקצת ייאבד את משמעות המילה: קליימקס.

סקוט ללא ספק איבד הרבה ממניותיו בשנים האחרונות ולמרות שהוא עושה עבודה לא רעה בהשבת חלק גדול מהן (וגם הצעד הפוליטי, במסגרתו פיטר את ספייסי הסוטה, תרם להחזיר לו עוד קצת קרדיט), אבל ישנם רגעים בהם הוא בועט בדלי בצורה בוטה וחריפה ולמרות שהסרט הזה הוא לא אחד מהמקרים הללו, סקוט בהחלט בוחן את הסבלנות של צופיו והאם ביכולתם להישאר ישובים במקומם מעל שעתיים ולעכל סיפור חטיפה קצת יוצא דופן, שחלקו המרכזי ממש לא מדבר רק על עניין החטיפה עצמה.


(מי רוצה כסף? מי!?|באדיבות פורום פילם)

סקוט מגיש לנו את סרט מבוסס מציאות, אבל כזה שאפוף בעשן אווירה צינית-מרירה וכמעט קומית, שכולה מוקדשת כמן סוג של אות כבוד עכור, המטיח ביקורת מהולה בסנטימנטים בסבא המולטי מיליונר, אשר נראה לפרקים כמו אדם עם לב, אבל ברוב השלבים של הסרט הוא נראה כמו קרחון ענק, שלא מסוגל להסתכל מעבר לעצמו ולהון המטורף שצבר והביקורת המרכזית מתמקדת במה שנראית כמו המטרה העיקרית של הסב, במרבית השלבים; לצבור עוד ועוד הון ולא להיות מוסח לרגע קט מאותה מטרה העל, גם כאשר זה נוגע ליחסים אישיים או למקרים, במסגרתם מונחים חיים או מוות על כף המאזניים.

סקוט מעביר את תחושת הקור וההסתייגות מגטי הזקן דרך לא מעט מבעים קולנועיים, כאשר המוביל בהם הוא פס הקול שמבליט בצורה יוצאת דופן את המפגש הראשון של פול הצעיר עם סבו. המוזיקה שמלווה את המפגש הזה תלווה בהמשך הדרך גם את המפגש הראשון והמאיים של פול עם חוטפיו ולמרות השוני התהומי בין שני סוגי סיטואציות המפגש הללו, המוזיקה תהיה זו שתחבר את הצופה למה שיהפוך למציאות המתגלגלת של הסרט וזוהי בעצם הנקודה המרכזית של סרט החטיפה הלא רגיל הזה, הסיטואציה הבלתי רגילה במצב לא רגיל, אבל עם מספר כיוונים להתפתחות שזו לא ממש אחת מהן.


(אז מה צדים היום לארוחת צהריים?|באדיבות פורום פילם)

משפט על הסרט:
הסרט קיבל באז נוסף ומהדהד בעקבות הפרשה של ספייסי, שהיה בתפקיד ראשי ונחתך לחלוטין מהסרט. סקוט מצליח לנצל את ההמולה סביב סרטו בשביל לצבור עוד צופים סקרנים שאולי יבקשו לראות את גרסת המקור עוד כמה שנים, אבל בינתיים מסתפקים בדרמה מצוינת שהולכת ומאבדת את אחיזתה בצופה ככל שהסרט מסתובב סביב רדיוס השעתיים, אבל יוצאת בסופו של דבר עם ידה על העליונה עם סרט מצוין, מרתק ומסקרן.

משפט על הבמאי:
רידלי סקוט שומר על המאזן החיובי שלו, מבחינת הסרטים בשנים האחרונות ומאז "היועץ" המשוקץ הוא הולך ומשקם את קריירת הבימוי והסרט הנוכחי מייצג עוד אבן דרך בשביל שסקוט ימשיך לקום לאיטו ממקומות הרבה יותר נמוכים בהם שהה בשנותיו האחרונות בקריירה.

משפט על השחקנים:
מעבר לספייסי הנעלם ופלאמר המתבלט, נמצאים גם מארק וולברג בתפקיד מצוין שממשיך להבליט את יכולותיו להשתלב בכל סוגה אפשרית וממשיך להוכיח שאין תפקיד שהוא גדול עליו או קטן ממנו. מישל וויליאמס נפלאה, קרירה, עצורה ואמינה במאבק הקרחונים מול פלאמר הקשיש. יש גם פלאמר צעיר (צ'ארלי, שהשתלב בקטנה ב"אימפריית הפשע"), המגלם את פול, שלא נמצא בינו ובין פלאמר הזקן קשר משפחתי מלבד זה של הסרט והוא מבצע את תפקידו כהלכה.


(|ו...נחשו מה הולך להיות עכשיו?|באדיבות פורום פילם)

משפט על אורך הסרט:
עקב האכילס הגדול של הסרט. סקוט יכול היה לסיים את הסרט בפרק זמן קצר הרבה יותר, אבל התעקש למרוח את הדרמה ולשנמך את רמתו של הסרט, עקב משיכת המסטיק וגלגולו סביב האצבע – שעתיים ושתיים עשרה דקות, שבקלות היו יכולות לשמוט חצי שעה מיותרת.