"סוף טוב": הכל בסדר, טודו סוף

הסרטים של מיכאל הנקה הם תמיד סרטים סופר איטיים, מורכבים ואניגמטיים. הבמאי האוסטרי-גרמני אוהב לתת לצופים שלו לעבוד ולחשוב שאין סיכוי לצאת מצפייה בסרט, כאשר כל המחשבות מסודרות בראש בצורה סדירה. פסטיבל קאן עיכל את הנקה כפי הוא מתעכל, על שלל תכניו, בדרך כלל, כאשר הדעות חלוקות. "סרט לבן" ו"אהבה" הם בין הסרטים המפורסמים שהוציא הבמאי המוכשר וכאלו שקטפו את "דקל הזהב". "אהבה" אף קטף את פסלון האוסקר לסרט הזר לשנת 2013, הפעם הנקה חוזר לכור מחצבתו ומתבסס על עבודות קודמות וייתכן שלא מחדש יותר מדי, אבל שומר על סגנונו המפותל, המרוחק, הביקורתי והמתריס.

הנקה לוקח את דמויותיו ומדבר דרכן. הוא לא מעוניין לספר סיפור עלילתי, אלא פשוט לחדור לחייהן בנקודת זמן מסוימת ולתת לסיטואציות להתגלגל לבדן. תחילת הסרט תיגע בנקודה עליה מעוניין לדון הנקה בצורה מורחבת. תיעוד פלאפוני אובססיבי, קר ומנותק רגשית, במסגרתו מישהי (בהמשך נבין ונגלה מי) מתעדת את אמה במצבים שגרתיים ואת מחשבותיה מתורגמות לאותיות מוקלדות על מסך הסמארטפון שלה. השקט שמאפיין את הצילום נראה כמו מצב רגעי, אבל הוא יאפיין את מרבית השלבים בסרט.


(כמה אפשר לתעד ואילו סיטואציות? | קרדיט יח"צ)

קפיצה קלה למצלמת אבטחה, שמכילה התתמוטטות חומה באתר בנייה והעלילה ממשיכה להתנהל בעצלתיים, כאשר הנקה מייצר סיטואציה הדומה למסירות חסרות שחר ותוחלת באמצע המגרש בין שחקני אותה הקבוצה. אבל מאחורי הכל הוא מפרק את כותרת הסרט לכדי גורמים בודדים, שמספרים בדיוק למה אין שום סיכוי שבעולם שהסוף של הסרט הזה יהיה טוב והאמינו לכך שאין במילים אלו שום רמיזה שתדרוש מאחד הצופים לקום ולעזוב את אולם הקולנוע בגלל שגילו לו ששם הסרט לא עומד בהבטחה שהוא טומן בחובו.

הנקה מפזר ערפל עלילתי ומתמקד במצבים יומיומיים במרבית הסרט, דרך סצנות שנמתחות ללא תכלית מיוחדת ובמסגרתן נגלה על ילדה (פנטיין הרדון) שעברה לבית אביה (מתיה קסוביץ), בעוד אמה נמצאת בבית החולים ואם צריך להוסיף, אז באותה העת אביה (הנשוי שנית) מנהל רומן סודי. באותו הבית מתחוללות דרמות על בסיס יומי, בין אם הן מוחצנות או נכלאות אצל כל אחד מתושבי הבית. אב המשפחה המזדקן (ז'אן-לואי טרנטיאן, שגילם דמות זהה למדי ב"אהבה") רק רוצה לפרוש לעולם הבא, ביתו (איזבל הופר, שכיכבה לצידו בתפקיד זהה לתפקידה הנוכחי) מתקשרת באופן טלפוני עם המאהב הבריטי הלא-כל-כך-מרשים שלה (טובי ג'ונס) ומטפלת בפרשה שהתגלתה במצלמת האבטחה. בנה של האחות מאבד את שפיותו לאט ובזהירות ועל הדרך מנסה לגונן על מהגרים אפריקאיים בפנטיות.


(ועכשיו תיראו מבועסים מהחיים שלכם | קרדיט: IMDB)

כן, זו הדרמה המשפחתית שטווה עבורינו מיסייה הנקה, אשר מנסה לחבר את הצופה לסיטואציה עצמה ולא משנה כמה זמן תארך הסצנה בשביל ליצור אמינות וחיבור. הוא גורר את סב המשפחה בכסא גלגלים לאורך רחוב שלם, מביט עליו בריחוק ממצלמה מצידו השני של הרחוב, רק על מנת שיפצח ברב שיח אניגמטי שניתן רק לנחש את תכולתו, עם פועלים זרים, שעוברים ברחוב. הוא מצלם סצנה קצרה במסגרתה המתרחש הוא שוב במרחק מה מהמצלמה שלו ומעטר את כל הסצנה ברעש רקע של נביחות כלב בלתי פוסקות.

הנקה יוצא מגדרו בשביל שנקבל את התמונה המלאה, אבל משמיט לא מעט פרטים, שנכון היה לקבל אותם בשביל להרכיב את התצרף בצורה מלאה. כאן הוא לא מקל על הצופים ולא מאפשר להם ללקק דבש, כדי שיוכלו להגיע לתובנות משותפות איתו אודות המרת רגשות לכדי תיעוד פלאפוני, אודות אדישות קיומית וגזענות סמויה באירופה (אבל לא בצורה כל כך טובה), דרך סצנות שלא מתנצלות לרגע ודורשות את מלוא תשומת הלב בשביל להיות מסוגלים להפריד את המוץ מהתבן הקולנועיים שמציג עבורינו הבמאי הוותיק ועטור השבחים.


(זה נראה כאילו אני עובדת. תיכף אצא להסתובב עם זה במשרד | קרדיט: יח"צ)

משפט על הסרט:
הנוסחה של הנקה ממשיכה לעבוד, אבל אין ספק שהסרט לא מיועד להרבה פלחים ומגזרים בקהל הצופים בסרט שלא מפחד להרדים את הצופה עד המכה עם הגונג, בדיוק ברגע הנכון בשביל שהצופה יקום.

משפט על הבמאי:
הנקה כבר עשה שיחזור ומיחזר חומרים שלו עצמו עם "משחקי שעשוע", שתורגם לאנגלית בעיקר. הוא ייצר תכנים מקוריים, זכה לכבוד בפסטיבלים ובאוסקר והפעם הוא נוטה למחזר את הביקורות שלו, לחזור על חומרים שעבדו ועושה זאת בסגנון הייחודי שלו - המתסכל והמבריק בו זמנית.


(אה... מצלמים? | קרדיט: יח"צ)

משפט על השחקנים:
איזבל הופר וטרנטיניאן, כאמור, נפגשו כבר על הסט של "אהבה" ומבצעים תפקידים נפלאים בסרט הנוכחי. טובי ג'ונס תמיד מתפקד כפי המצופה ממנו והוא תוספת כוח קטנה ואיכותית ושאר הקאסט דובר הצרפתית מצליח לתסכל את הצופים ביחד עם מריחת הזמן המצולמת של הנקה, עד כדי ייאוש.

משפט על אורך הסרט:
שעה, ארבעים ושבע דקות, שבהחלט לא מתעכלות היטב בגרון ואם הנקה היה מוריד בשר מכל סצנה שנמשכת יותר ממה שהיא צריכה הוא היה עוד יורד לשעה ועשרים.