"המסור 8": רוצים לשחק משחק?

לפני 13 שנים תקפה את העולם הקולנועי תופעת "המסור". הצעירים ברחבי העולם לא בדיוק ידעו איך לעכל את התופעה וחוץ מהערצה גורפת, הסרט לא סחב שום דבר שלילי בעקבותיו. קשה היה לתאר את ז'אנר האימה מתעדן ומפחית בהבהלות זולות בשביל מתח וטוויסט גאוני, שמשך את סדרת סרטי "המסור" אל עבר ז'אנר המותחן הפסיכולוגי וקצת ניתק את אותם הסרטים מהמילה "אימה" במובן מסוים. האימה והבהלה נותרו במקומם, אבל באיזור נוחות מסוים, כאשר חוסר הוודאות והמתח, במסווה צדקנות מצידו של ג'ון קריימר, תפסו מקום הרבה יותר כבד משקל בפיתוח העלילתי של אותה סדרת הסרטים.

איכות הסדרה הלכה ופחתה, אבל קהל המעריצים נשאר צמא לעוד דם ומלכודות מתוחכמות, אותן יתרץ קריימר ברצון לגאולה אישית עבור אנשים עם צדדים שליליים בחייהם. מן דקסטר, שמעוניין לסמן V עבור הצדק הקוסמי וכל זאת בשביל למלא צרכים חולניים שלו בבניית מלכודות וביתור איבריהם של אנשים שממש לא חפים מכל פשע. הסרט הראשון בסדרה הימם, כאמור, קהלים רבים ושבה אותם ומשם הדרך הייתה סוגה בשושנים ממולכדות ושטיח אדום כדם נפרש בשביל למשוך את הסדרה עוד ועוד.


(איפה שלא תלכו, החזיר צופה | קרדיט:IMDB)

שבעת הסרטים הקודמים לא הצריכו צעידה לקולנוע, אבל יוצרי כל אחד ואחד מהסרטים לא וויתרו ושחררו את הסרטים מדי שנה בזמן להאלווין. כך משנת 2004 ועד 2010 הם יצאו באדיקות, אשר מתאימה לבונה המלכודות המתוחכמות ומפעיל הבובה הקריפית. טובין בל היה על גל בלתי נשכח וגם כאשר הוא נראה כאילו הוא בדרך להישכח ולמות ביחד עם הסדרה, הגיע עוד סרט ושאב אותו לפלאשבקים מתחכמים, אשר ניסו להסביר עוד ועוד המשכונים. ואז הגיע המסור השביעי, בתלת מימד, עם פנייה כמעט נואשת לקהל המעריצים לראות את הסרט האחרון בהחלט בטכנולוגיה מתקדמת, חדשנית וכזו שתנסה להסביר סחיטה של עוד סרט ומשם... שבע שנים של שקט שהסתיימו זה עתה וקולו של ג'יגסו פונה שוב לקהל המעריצים: "אני רוצה לשחק משחק".

כל מי שחשב שג'ון קריימר מת התחיל לנחש איך קברו התרוקן ומורשתו ממשיכה לצעוד בגאון. קהל המעריצים, שהרגיש בחוסר של שנים רבות, עשה פעמיו לקולנוע והאמת שקיבל תמורה כמעט מלאה לכספו, אבל זה כבר מזמן לא זה. לכל אדם שמתבגר נחמד להיזכר בזמנים בהם הוא היה צעיר יותר ולכל רוצח פסיכוטי מגיעה עוד הזדמנות להציג את מלכודותיו לציבור מאמיניו הרחב ועל מנת לא לספר ולו בדל עלילתי קטן, שווה להמשיך לשמור על מסתורין בביקורת והסקירה של הסרט.


(אמרת ג'קוזי! לא בריכת חול | קרדיט:IMDB)

הסרט מתחיל היכן שהתחילו רבים מקודמיו, בחדר נטוש וקריפי עם מספר אנשים בעלי גורל משותף, שנובע מבחירות רעות שביצעו בחייהם והצעה לגאולה או כיליון על ידי קולו המצמרר של ג'ון "ג'יגסו" קריימר. בצד השני של העלילה מתפתח מרדף בלשי אחרי קורבנות עם סימן הפאזל המפורסם, אשר לא נראה מזה עשור. משם הסרט מנווט באופן כמעט אוטומטי על בסיס מרבית העלילות של סרטי המסור, מבלי שום רצון לחדשנות או החייאת הסרט שהמציא את הז'אנר של עצמו.

מה שעבד ממשיך לעבוד, אבל כמו שהתרגשתם מנשיקה ראשונה או מאהבה בוסרית בעברכם וכבר לא תתרגשו אחרי שש או שבע פעמים של שחזור אותו הדבר, כנראה שלא תתרגשו יותר מדי מהשחזור השחוק של עוד פרק, שנראה בערך כמו עוד כמה פרקים שהיו לפניו. אין זאת אומרת שחוסר היצירתיות והמקוריות יעבדו בעוכריו של הסרט השמיני במספר, אבל אל תצפו ליותר מדי ממה שראיתם עד עתה. הסרט הנוכחי יכול היה לנסות לנתב את המותג הקבור על מסילה אל מעל פני האדמה, אבל טוב לו שם למטה, עם מלכודות רצחניות, קלטות עם קולו של קריימר ולקחים שמופקים בעזרת גלונים של דם.


(חפשו מלכודות ישנות וחדשות, פרס לזוכה: חייו| קרדיט:IMDB)

משפט על הסרט:
סרט שיכול לעבוד עבור מרבית סוגי הקהלים שמגיעים לצפות בו. מי שמגיע לראשונה לחזות באחד מסרטי "המסור" בקולנוע, יופתע מהעלילה שמנסה להיות מורכבת, יחסר קצת פרטים, אבל יתרגש לראשונה בחייו. קהל המעריצים הוותיק יעשה חיים, כאשר יקבל עוד קצת ממה שאהב, אבל יוותר עם טעם מריר מעט, מכיוון שמכת החשמל הזו לא באמת תצליח להפיח חיים בסדרה שכה אהבו לצרוך.

משפט על הבמאים:
האחים מייקל ופיטר ספיריג ("גורל ידוע מראש", "פורצי השחר"; שניהם בכיכובו של אית'ן הוק) ממשיכים בקווים שהותוו להם לפני כן והולכים על הנוסחה הבטוחה של עלילה עם פתלתלות קלה, מלכודות וניסיון לתת טעם בלשי קצת יותר עבור מה שכבר עבד וכמובן הטוויסט שכבר מתקשה להמם את הצופים. עובד להם, אבל לא יותר מזה.


(האיש שחייב את הקריירה לסדרת הסרטים | קרדיט:IMDB)

משפט על השחקנים:
טובין בל בעיקר. האיש שהקריירה שלו קיבלה זריקת אדרנלין משוגעת עם סדרת סרטי "המסור" דעך עם תום הסדרה גם כן. פניו וקולו (בו השתמש בסדרה "הפלאש" בעונה הקודמת. נראה את צופי הסדרה מגרדים בפדחת ומזהים במהרה) הפכו להיות סימן ההיכר לסדרת סרטי "המסור" וזו הייתה הזדמנות נפלאה בשבילו לשוב לתודעה ולהיעלם ממנה חזרה. גם כאן הוא תורם קצת מפניו וקולו ומאפיל על שאר הצוות הבינוני של סרטי אימה סוג ג'.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי הוא אורך הזמן הממוצע לסרטי אימה ממוצעים והספיריגים לא חורגים ממנו וטוב שכך. העלילה מתומצתת ולא נמרחת, בדיוק בתוך המסגרת שהוקצבה לסרט.