"נקמה זרה" או נקמה מיותרת?

בסוף השבוע יצא לאקרנים הסרט "נקמה זרה" בכיכובם של ג'קי צ'אן ופירס ברוסנן. הסרט נוגע בשני מעגלים של הדמויות הראשיות, צ'אן מגלם את קוואן, בעל מסעדה בלונדון, שמאבד בעקבות פיגוע טרור את בתו היחידה. מן הצד השני אנו מתוועדים לפירס ברוסנן, הלא הוא ליאם, סגן שר צפון אירלנד, אשר מנסה לתמרן בין ארגון ה-איי.אר.איי שככל הנראה אחראי לפיגוע, לבין עבודתו הדיפלומטית - להחזיר את השקט ללונדון מבלי לחבל בקשריה עם צפון אירלנד.

פה צריך קצת להבין בהיסטוריה, הצבא האירי הרפובליקני (איי.אר.איי) מנסה לשחרר את צפון אירלנד שנותרה נפרדת מעצמאותה של אירלנד ונשארה תחת חסותה של האמפריה הבריטית. הארגון הביא איתו במאה הקודמת גל טרור שהגיע לשיאים עקובים מדם, שנשארו עד היום נקודה רגישה בבריטניה ובאירלנד. מהבחינה הזאת, הסרט נוגע בנושא קשה ומותח, אך לא יורד לעובי הקורה בצורה מספקת.


(הדמות של ברוסנן, שייך לארגון איי.אר.איי או באמת דיפלומט שרודף אחר צדק? | צילום: יח"צ)

מרטין קמפבל בכיסא הבמאי ממש לא חדש בסרטי פעולה, אפילו להפך. קמפבל אחראי לסרט "קזינו רויאל" עם דניאל קרייג, הסרט שאתחל מחדש את סרטי ג'יימס בונד לאחר שפירס ברוסנן נפרד מהפרנצ'ייז. הוא גם ביים את פירס ברוסנן בעבר בסרט "גולדן איי". אז איך בכל זאת קבלנו מותחן אקשני שלא ממש עובד? נשגב מבינתי.

בזמן שלונדון סוערת בעקבות פיגוע הטרור, סיפורם של השניים מתמזג כאשר קוואן מחליט לצאת למסע נקמה ולחפש את זהות הטרוריסטים האחראים למות בתו. איכשהו הוא הופך בן רגע מבעל מסעדה שקט לרוצח אכזרי.

ודווקא יש פוטנציאל עצום לסיפור בסרט, סגן שר שמסתבך מול ארגון טרור אירי, מוצא עצמו מנהל דיאלוג עם פקידים נוספים וחושף בפנינו את האפשרות שהוא עצמו אולי יודע יותר מאיתנו מה בעצם קורה. העובדה שהוא מנהל רומן צדדי אוטומטית גורמת לנו לחשוב שהוא גבר שלא ניתן לסמוך עליו באופן טוטאלי. האומנם? במהלך הסרט לא ברור האם אנחנו הולכים לגלות קנוניה שלמה או אדם אחד סורר. לפחות זה משהו שאני יכולה להגיד שנשמר בסרט: המתח.

תוך כדי תנועה אנו מתוועדים לסודות המתגלים אודות עברו של ליאם והקשר שלו עם ארגון האיי.אר.איי, כמו כן בצורה מסונכרנת גם מתוועדים לרקע ממנו הגיע קוואן ומעלליו בסינגפור לפני שהוא ברח לנהל חיים שקטים בלונדון.


(ג'קי צ'אן, נחכה לשעת שיא 4 | צילום: יח"צ)

בזמן שהשניים נמצאים במרדף כמו חתול ועכבר אחד אחר השני וגם אחר המפגעים, סיפורים צדדים עולים למסך. כאלה שמעשירים את הסיפור אבל הדרך בה הכל ארוז פשוט הולך לאיבוד. קשה לשים את האצבע מה בדיוק לא עובד בסרט הזה. רגעי מתח טובים מקבלים זמן מסך מצומצם מידי לעומת רגעי אקשן ריקים פחות הגיונים שדווקא הם, ארוכים מידי.

בטקס פרסי האוסקר האחרון, ג'קי צ'אן קיבל פרס מפעל חיים. ייתכן והוא בחר לשחק בסרט המותח הזה כי קצת נמאס לו לשבור עצמות. אבל אני תמיד אומרת, אם משהו עובד, אז למה לשנות אותו? לראות את צ'אן מגלם תפקיד של סיני בסגנון מקגיוור פשוט לא עובד. למזלו ולמזלנו בעתיד הקרוב עוד נזכה לראות את צ'אן בסרט "קרטה קיד 2" ו-"שעת שיא 4", הפרנצ'ז שהביא אותו לתודעה בינלאומית בצורה משגשגת.