"מז"ל טוב": לא מדגדג את הליצן

הרעיון של "לקום אתמול בבוקר" כבר תורגם בלא מעט ז'אנרים וגראסאות, עם שינויים עלילתיים רלוונטיים עבור הז'אנר בו סופר הסיפור. ב"מז"ל טוב" אפילו גיבורי הסרט מזכירים, לקראת סופו, את הסרט בכיכובו של ביל מארי בתור בדיחה פנימית, כחלק משלל ההלצות שעולות במהלך הסרט. בשביל לקחת רעיון מצוין ולשמר את המצוינות שלו, צריכה להיות רמה מינימלית של השקעה. שאילת קונספט עלילתי וכמו כן, אימוץ הדמות המאיימת בתור חובשת מסיכה כלשהי לא תרמו מלכתחילה ליצירתיות של הסרט ומשם הוא כבר מתחיל בדפיציט של סטנדרטים שהוא צריך לעמוד בהם והוא אכן לא עומד בהם, כצפוי.

יימכרו לכם את "הביקור", "הטיהור" ו"תברח" שיצאו מאותם המפיקים, אבל אל תקנו, כיוון שמדובר בעוד סרט בינוני עם שחקנים סוג ג', במקרה הטוב, שיחזרו לחורים מהם זחלו החוצה ויישכחו ברגע שהכתוביות יעלו, בדיוק כמו הסרט בכיכובם. אולי רק תשמעו על ג'סיקה רות', שכבר הופיעה בבלוקבאסטר האוסקרי - "לה לה לנד", שיש בה כריזמה ומתיקות מסוימת, עובדות שעוזרות לה לקחת אותנו למשך שעה וחצי בקלילות ולא בסבל נוראי.


(תינוקי חמודי בא לתת חיבוקי | צילום: מתוך IMDB)

הכריזמה והמתיקות דרושות בשביל לעזור ולהקל על סרט בינוני שברגעים המפחידים שלו נראה יותר עצוב וברגעים הקומיים שלו נוגע לעיתים במחוזות ה"עלוב". מעבר לנפילות הקשות שהסרט חווה, הוא עובר בתור "בסדר" וזה בדיוק מה שסרט אימה לא רוצה להיות לעולם עבור צופיו. הוא רוצה לזעזע, למתוח, לרתק ולגרום להאטות והאצות בקצב הלב של יושבי האולם, מה שהוא לא מצליח לגרום ולו לדקה או שנייה במהלכן של תשעים ומשהו דקות.

בעוד "זה" (It) עושה הדים בפארקים השכונתיים ותופס כותרות ביזאריות לעיתון, משתחל לו הסרט הזה, מתחת לתלתליו של הליצן הקריפי ועושה קולות של שטיח. קומדיית אימה לנערים והנערות שאיבדו כיוון או לא היו מספיק בוגרים בשביל להיכנס להקרנת הסרט השנוי במחלוקת ההוא. כאמור, לא תמצאו פה הרבה פרצופים מוכרים, אבל מסכת רוצח מגוחכת עד אימה (ולא מהסוג המפחיד) תגיח ותציץ לא מעט פעמים בשביל לנסות ולהשמיד (שוב ושוב) את הגיבורה הראשית של הסרט.


(עזבי אותך מדיאטה, אחרי החגים | צילום: יח"צ)

טרי (רות') היא הנערה האחרונה (והיחידה) שמתעוררת לקול צלצול סנאי של הפלאפון, המברך אותה בברכת יומולדת. היא קמה שיכורה מלילה שהיא לא כל כך זוכרת ועוברת מסלול מסוים של יום, אשר מביא אותה לסופו, או יותר נכון לסופה שלה. רוצח מסתורי, בעל מסיכת ליצן רודף אחריה והורג אותה ואז... היא מתעוררת שוב, כאשר היא חווה את אותו מסלול שוב ושוב, עד שהיא מבינה שהיא צריכה להתחיל לדאוג לעצמה, בעזרת גילוי זהותו של הרוצח במסיכה. סוף הסרט ממש לא הולך לתפוס אתכם עם המכנסיים למטה, פשוט כי ההתפתחות לא כזו מעניינת או מרגשת ומסכת ההבהלות שבדרך כמעט ונופלת מול רצף הרגעים הקומיים בעלי הטעם ששמור לפארודיות אימה.

משפט על הסרט:
עוד סרט אימה-קומי מאחורינו, עוד אסופה של שחקנים סתמיים, שממלאים מקום בתוך עלילה לא מקורית, בסרט שרחוק מלהפחיד באמת. תתקדמו.

משפט על הבמאי:
כריסטופר לנדון, שם של זקן בבמאי צעיר. הבמאי והתסריטאי של "פעילות על טבעית - המסומנים" (וגם של השניים לפניו) והתסריטאי של "דיסטרביה" רחוק מלנצל פוטנציאל ואפילו לא מגרד את השאריות של שיאי הפחד מסדרת סרטי "פעילות על טבעית". ימשיך לנסות.


(אז אתה לא מישראל? | צילום: יח"צ)

משפט על השחקנים:
רות' בעלת קסם מסוים, עושה טוב לסרט ולעצמה, כאשר היא מוכיחה שהיא יכולה לקחת סרט במידות קטנות על גבה הצנום. ישראל ברוסארד מ"בלינג רינג" גם נמצא וממשיך לדשדש בבינוניות ומעבר לשניים האלו אין יותר מדי על מי לספר. כולם נראים כמו שחקנים בסרט קולג' זניח וכך גם הסרט מרגיש.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי, הוא בדיוק אורך הזמן הקלאסי לסרטי אימה והאמת שלסרט הזה לא היה צורך להוסיף דקה מיותרת.