השלמות שאחרי הצום

צדיקים. שמרתם על כיפור? לא אכלתם כלום, עיניתם את נפשותיכם ופספסתם מחזור שלם של הליגה האנגלית. רוצים פיצוי אחרי שכל מה שעיניכם ראו היו הדפים של הספר. קחו עוד כמה המלצות על סרטי 2017 שכנראה יישארו מחוץ לקולנועים המקומיים וישתחררו אצל מפעילי הלוויין בספריות ה-VOD.

"ההבטחה" - מובטח תיקון לארמנים

טרי ג'ורג', הבמאי של "מלון רואנדה" והתסריטאי של "בשם האב" ו"המתאגרף" (שניהם בכיכובו של דניאל דיי לואיס) לקח על עצמו משימת ריאליזם נוספת, הפעם כבדה לא פחות מסיפורים איריים ורואנדיים, הוא לקח על עצמו לספר סיפור אהבה, או יותר נכון משולש אהבה אמיתי שהתרחש על רקע המלחמה החד צדדית בין הטורקים לארמנים - "השואה הארמנית", רצח העם שהטורקים לא מכירים בו עד היום וכל זאת במימון והפקה של קירק קרקוריאן, איש עסקים ארמניקאי (נשמע טוב?), אשר נפטר כשנה וכמה חודשים לפני יציאת הסרט, לפני שנה, בפסטיבל הסרטים בטורונטו (בארצות הברית הוא יצא לפני קצת פחות מחצי שנה).

התסריטאי והבמאי המוכשר גייס למשימה שני מגה סטארים, שרק ממשמע שמם הקהל עובר לדום, אבל שום דבר לא עזר לו עם הנושא הטעון והסרט צלל צלילה חופשית בקרב הקהל והמבקרים (חלקם לפחות) ברחבי ארצות הברית. ועם הקדמה שכזו, אי אפשר שלא לצפות לנפילה חופשית גם מהצפייה בסרט, אבל הפתעה מתגלה, כאשר הסרט מציג (אולי בצורה חד צדדית למדי, לכו תראו איך אנחנו מוצגים בקולונוע מקומי וזר) מנקודת מבט של שלוש נפשות כיצד הן חוות את תחילת ההתדרדרות במצבם של ילידי האומה הארמנית בטורקיה וכיצד כל אחד מהם מתמודד, כאשר החוט המקשר הוא אהבת שני הגברים לאישה אחת.


(נחשו מי יגנוב את הבחורה בסוף?)

מיקאל בוגוסיאן חלם להיות רופא, הוא יוצא מכפרו, כאשר הוא מאורס לנערה מקומית, להמשיך את לימודי הרפואה שלו וכאשר הוא מתארח בבית קרובי משפחתו הוא נתקל באנה, אמנית אמריקאית, הנשואה לצלם מלטינט מאמריקה גם הוא. סיפור האהבה נכנס להילוך גבוה למדי, כאשר ברקע התפוררות האימפריה העות'ומאנית ותחילתו של מהלך שסוגר ארמנים בגבולות טורקיה ומשעבדם בתוך מחנות עבודה אכזריים, שם כמו שאנחנו מכירים מחנות עבודה, הרבה נכנסים, אבל לא רבים זוכים לצאת החוצה לראות יום נוסף.

העלילה מתפצלת ועוברת טלטלות כמו גיבוריה, שמכולם זורח, כתמיד, כריסטיאן בייל, עם זקן בייל טיפוסי. דווקא אוסקר אייזק מרגיש קצת זר ומוזר עם מבטא ארמני לא ברור ובמהלך טבעי למדי מותיר את הבכורה לשחקן המרכזי לבייל, שמגיח מאיזור השחקן המשני ומוכיח בפעם המי יודע כמה שהוא אחד הדברים הכי טובים שיש להוליווד להציע. סיפור מרגש למדי, חשוב מאוד וכזה שפשוט בלתי ניתן לוותר עליו, כאשר מדובר בהיסטוריה שבעיקר שומעים עליה בחדשות בדיעבדיות ומעייף לקרוא עליה בשעות הפנאי. כמו דרכם של סיפורים ופיסות היסטוריה חשובות ומשמעותיות, הקולנוע מוצא מקום לייצג ולהציג חלקים חשובים בהיסטוריה לקהל הרחב ולעשות עבודה של אלפי ספרים ומיליוני מילים שלא עשו את דרכם לתודעה הכללית.


(איפה שהוא לא יופיע, הוא יהיה הכוכב; כריסטיאן בייל)

גם אם העם הטורקי כנראה פחות אהב ועזר להשפיע במידה מסוימת על דעת קהל הסרט הוא סרט חשוב שלא כדאי להחמיץ וגם אם הוא נדוש וקלישאתי, בעלילת האהבים החבוטה שלו, הוא עדיין מצדיק את מקומו ועשייתו. ג'ורג' רושם נקודת ציון היסטורית נוספת לפילמוגרפיה העמוסה והמפוארת שלו ובהחלט מצליח להשיג את המטרה, גם בעזרת שני כוכביו הראשיים וגם בעזרת סיפור מרתק שלא מניח את הדעת לדקה אחת מ-133 הדקות בהם הוא משודר.



"הממלכה המאוחדת" - הגזענות מאחדת

הסרט הזה אולי מבוסס על סיפור אמיתי, אבל לא כזה שיטלטל ויזעזע את צופיו, כי אם יכוון אותם לתוצאה הרצויה והצפויה מראש. זה סרט על גזענות דו כיוונית, על זוג שסבל משני הצדדים, כאשר הוא הגיע משני צידיו של קשת המעמדות. דיוויד אוילאו (מרתין לות'ר קינג מ"סלמה") מגלם את סרסטה קחאמה, המנהיג הבא של בוטסואנה בסיפור האהבה הבלתי אפשרי שלו עם רות' וויליאמס (רוזמונד פייק), אישה לבנה ממעמד הביניים באנגליה. הסיפור מוסיף את כל התבלינים הדרושים בשביל לספר את סיפור עלייתו (ירידתו ועלייתו המחודשת) של קחאמה לשלטון במדינה האפריקאית, שהייתה מצויה תחת שלטון בריטי.

במרבית הסרטים אשר נושא האהבה הבין גזעית עומד במרכזם, ניתן לראות כיצד הצד שחום העור סובל, אבל בסרט הנוכחי שני הצדדים סובלים באופן שווה ורות' אפילו סובלת בצורה שאמורה להיות הייתה הפוכה, כיוון שהיא גם מגיעה ממעמד נמוך יותר מזה של סרסטה, אשר הוא בן למשפחת אצולה והמלך הבא בתור בשרשרת השלטון הבוטסואנית. הקשיים אשר נמצאים בדרכה של האהבה מנצחים אותה במקרים מועטים, אתם כבר תוכלו לנחש לאיזו קטגוריה משתייך הסרט הזה, שלא מתבייש להצהיר על עצמו ככזה שרוצה לרצות את קהל היעד שלו.


(מדגמנים דו-קיום)

ועם כל המעמד המלכותי, השניים עדיין הולכים להגיע למדינת עולם שלישית, אשר נשלטת על ידי הבריטים, שמנסים להתוות את דרכם, המושתתת ביסודה, גם כן, על גזענות. תקופת מלחמת העולם הראשונה והאינטרסים המרובים, נכנסים לתוך סיפור אהבה תמים ומקסים ומהווים סוג של דרך קוצנית, על מנת לבחון את גודלה של האהבה ואין לאף אחד ספק, לאורך כל הדרך שהאהבה איך אומרים כולם ורוצים להאמין שזה גם במציאות? היא זו שמנצחת את כל המכשולים הגדולים מכולם וסיפור האהבה הזה הוא בהחלט דוגמא נפלאה לכך.

רוזמונד פייק חוזרת לאחר שנתיים שחונות מאז שנפרדה מאחד מהתפקידים הגדולים שלה ב"נעלמת". אז היא כבר איננה איימי הנעלמת מ"נעלמת", אבל היא בהחלט מתפקדת היטב. אויילו נפלא ומחזיק את הסרט היטב ואפילו דראקו מאלפוי כאן - טום פלטון הבוגר בתפקיד זניח למדי, כמעט כמו הקריירה שלו מאז שנפרד מדמות הבלונדי המרושע מסדרת סרטי "הארי פוטר".


(מבט מרוחק אל המרחק)

אי אפשר שלא לאהוב את הסרט הזה, שמרתק מבחינה עלילתית ומפיח חיים בסיפור אמיתי ומלא השראה. גם אם הוא מרגיש בנאלי וכזה שכבר ראיתם בעוד עשר אדפטציות לסיפורים אמיתיים שכבר היו, הוא עדיין מתיישב בקטגוריית הסרטים החשובים, אשר מבוצעים היטב בכל פרמטר. פיסת היסטוריה שלא כדאי לפספס וכזו אשר מבטיחה, לצד העובדות, גם סיפור אנושי מלבב ומלא השראה.



"פירות המאבק" - הפירות של פרנקו

מכירים את הסרטים הללו שבכתוביות הפתיחה כותבים את שמות הכוכבים של הסרט ואז מתחיל With ו-And? אז כאן הרשימה הזו היא כמעט מגוחכת, מכיוון שהסופרסטארים הרציניים והכבדים משתתפים בתפקידים הקטנים וכמעט חסרי המשמעות ומותירים את הבמה לבמאי והכוכב המרכזי של הסרט: ג'יימס פרנקו, שאולי לא זכה לאהבת המבקרים והקהל, אבל בהחלט מספר סיפור חשוב, באופן מרתק וכזה שאולי היה ראוי לקבל קצת יותר כבוד ואורך רוח מהסביבה.

"פירות המאבק" מספר את סיפורם העצוב של פועלים (קוטפים) מדוכאים, אשר מנסים להתמרד כנגד שכרם הנמוך וכזה שבאמת בלתי אפשרי להתקיים ממנו, אך ללא הועיל. הכל עד לאותו יום בהיר אחד, בו מגיעים שני בחורים צעירים, אשר מצטרפים למלאכת הקיטוף, אבל בעצם עושים את כל המאמצים על מנת לדחוף את הפועלים המיואשים להשגת התנאים הראויים להם.


(כל מי שרוצה עוד שני דולר... תרימו ת'ידיים באוויר)

כל המאבק של הפועלים הוא להרוויח שלושה דולרים לשעת עבודה במקום דולר אחד. שערורייה בפני עצמה, אבל את המאבק הזה עוזרים להרים מאק (ג'יימס פרנקו) וג'ים (נאט וולף) הצעיר, כאשר הם עוזרים להמשיח מנהיג (וינסנט ד'אונופריו), שיקום מקרבם של הפועלים ולא רק על מנת לקיים את מאבקם הצודק כנגד האדם שמשלם (או יותר נכון, כבר לא משלם להם) את משכורת הרעב לפועלים.

פרנקו מדגים בסרטו רעיונות נוספים מעבר לרעיון המאבק ואחד מהם הוא שתוך כדי המאבק אלימות גוררת אלימות וחוסר שליטה אחריה. המאבקים שהוכחו כיעילים הושגו בדרכים אלימות ופרובוקטיביות, בכדי לנסות ולאזן בין בעלי הכוח ובין אלו חסרי הכוח והסרט עצמו מדגים גם את חלקם של חסרי המזל, בתור כוח בעייתי בדרך מסוימת, למרות שהמאבק שלהם נואש וכמעט חסר תקווה.


(סלינה, את לא מבינה)

פרנקו מגייס סוללה של כוכבים (בריאן קרנסטון, רוברט דובאל, סאם שפרד, אד האריס ואפילו סלינה גומז מקבלת תפקיד ארוך כמעט כמו כל הוותיקים יחדיו) לתפקידים קטנים לסרט על מאבק חשוב מאין כמותו. פרנקו גם מביים היטב וגם מזכיר בחלקים מסוימים שהוא עדיין שחקן קולנוע רציני כאשר הוא מככב בתפקיד משני, בעל נוכחות משמעותית יותר מ-וולף, שכביכול הוא הכוכב הראשי של הסרט.