"קינגסמן: מעגל הזהב": דרך המלך

מת'יו ווהן לוקח את פרויקט "קינגסמן" לשלב הבא. הבמאי המוצלח, שלו זהו הסרט השישי שהוא מביים, ממשיך לדפוק כרטיס ולהנחית אקשן מסחרר על צופיו ועושה זאת בפעם הראשונה בסרט המשך. אם את Kick Ass ואת "אקס-מן" הוא זנח לאחר סרט אחד, אז דווקא את הפרויקט הנוכחי הוא מחבק באהבה לסרט שני ושלישי בדרך (כבר הוכרז שייצא סרט נוסף לסדרה, בבימויו של ווהן). הצופים התאהבו בסרט הראשון בסדרה, המבקרים פחות אבל זה היה מספיק על מנת לבשל סרט "קינגסמן" נוסף ועם עוד כמה כוכבים בקנה.

האקשן הבלתי פוסק רק הולך ומתגבר, אורכו של הסרט קיבל תוספת והארכה, רק הדימום המאסיבי, הגראפי והאגרסיבי הוריד טיפה הילוך והעלילה קצת איבדה כיוון והתפזרה לה לתחום הכמעט בדיוני (בעיקר השבתו לחיים של גאלהאד המקורי, כמעט בסגנון ג'ון סנואו). לא שבסרט הראשון זה היה שונה, אבל הרוב היה במינון סביר יחסית. הסרט הנוכחי מרגיש כמו קפיצה מ"מהיר ועצבני" הראשון לסרט השמיני בסדרה. מה משותף לשני הסרטים הללו? ניחשתם נכון. ג'יימס בונד מהווה מקור והשראה ושתי הסדרות הללו כבר עושות קולות של ניסיונות הדבקת פערים, כאשר סדרת סרטי "מהיר ועצבני" כבר נמצאת מזמן בקצב גבוה וקבוע.


(הגיע הזמן לנער כמה חוליגנים ולהזכיר להם את כללי הנימוס)

חוזרים לאגזי, שבסיום הסרט הראשון ביצע את זממו בנסיכה השבדית, בתא בו הייתה כלואה. כיום הם בני זוג, הוא צריך לבוא לפגוש את ההורים והחיים בתור סוכן חשאי עולמי מעולם לא נראו טוב יותר. הסרט מתחיל בסצנה פרועה בתוך (ומחוץ, מעל, מתחת ואיפה לא בעצם?) מונית, כאשר אגזי פוגש בצ'ארלי, את חלקו השמיד בתום הסרט הראשון. צ'ארלי, מודח לשעבר מתוכנית האימונים של "קינגסמן", רוצה נקמה, כאשר אגזי מצוי על הכוונת הראשית והסצנה הראשונה בין השניים היא בהחלט תולדה ישירה לתום הסרט הראשון.

הסיקוונס הראשון הוא בהחלט אקשן מזוקק, בליווי גאדג'טים בונדיים מגניבים. ואם בבונד ושלל חיקוייו עסקינן, איך אפשר בלי ארגון פשע סודי שרוצה להשתלט על העולם? הפעם מדובר בקרטל סמים רחב מימדים, המנוהל על ידי אישה מופרעת וחובבת רובוטים ומטחנות בשר אדם, בשם פופי (ג'יליאן מור הנהדרת). הסרט נכנס לתבנית בונדית, רק קומי, דבילי וטיפשי הרבה יותר מבונד המקורי והאמת שגם יותר מהסרט הקודם, שז'אנר הקומי בו הייתה במינונים מדודים יותר. פופי מחזיקה באלטון ג'ון בתור שבוי שלה וזוממת להשתלט על העולם, בשביל לבצע את המשימה היא משמידה את מרבית סוכנות "קינגסמן" ומאלצת את אגזי ומרלין לחפש אחר עזרה.



השניים מוצאים סוכנות אמריקאית מקבילה להם ומשם, אפשר לומר, שהסרט עולה על פסים של מסילה הרבה פחות חלקה מזו של הסרט הראשון. אמנם הצוות המחזק הוא בעל שם עולמי, אבל התפקידים בהם הם שותפים או הטקסט השגור בפיהם לא מלמדים על רצון לכוון לקהל יעד בוגר יותר, אלא על ניסיון לרצות ולהצחיק ברמה נמוכה למדי, רמה נמוכה מהרף היותר גבוה שהוצב בסרט הראשון וכך נשאר הסרט עם אקשן ברמה סבירה פלוס, בדיחות ברמה סבירה מינוס וקאסט משוגע שממש לא מצדיק את הגיוס והשימוש בו.

ווהן מכוון בחלקים קטנים של הסרט לעקצוצים ממשלתיים לגבי הלגליזציה לסמים, דרך בדיחות בוטות על המלחמה בסמים ובזהות הקליינטים שלהם. דבר כזה אולי לא היה עובר לפני יותר משני עשורים, אבל בימים וזמנים מודרניים, אי אפשר לומר שווהן ירה בחיה קדושה, אלא שהוא יותר משתלב בזרם המרכזי והסרט שלו שוחה בו.


(מי הזמין המבורגר מחומרים טבעיים?)

"קינגסמן: מעגל הזהב" נראה בדיוק כמו שנראים סרטי ההמשך של השנה האחרונה, לסרטים שהצליחו בבכורה שלהם לפני 3-5 שנים. מהנה, מבדר וכזה שפשוט כיף לראות בקולנוע, אבל לפחות דרגה או שתיים מתחת לסרט הראשון וזאת עקב מחזור חומרים, הארכת זמנים של הסרט ובגדול ביצוע סביר וטוב למה שכבר הוכח לפני כן כמצוין.

משפט על הסרט:
אקשן מסחרר ובידור קצבי, כוכבים בשפע ובסך הכל הכללי אי אפשר להתלונן שהסרט לא מבדר כפי שמצופה ממנו, אבל הוא עדיין מרגיש ממוחזר ודי לעוס, גם יחסית לקודמו גם יחסית לסצנה ההולכת ותופחת בז'אנר סרטי הריגול הבונדיים.

משפט על הבמאי:
ווהן היה במאי בסימן עלייה מהרגע הראשון שצעק "קאט". הסרט הנוכחי עשוי לסמן אצלו תקופת קיפאון או ירידה, שבוודאי לא תצליח להישבר עם יציאת סרטו הבא (הסרט השלישי בסדרה), אבל בהחלט במאי ששווה לעקוב אחרי יצירותיו הקרובות שאינן "קינגסמן".


(מי צריך שירותי לכידה לראשי קרטל?)

משפט וחצי על הקאסט:
טארון אגרטון עבר כברת דרך בשלושת השנים האחרונות, מאז שהתגלה בתור אגזי. הוא עושה את העבודה בסרט הנוכחי, אבל ברור שיש בו יותר מזה. סטרונג ופירת' לא דומיננטיים במיוחד, אפילו קצת פחות מהסרט הראשון ולעזרתם, בתור כוכבי משנה משניים יותר, מגיעים שמות ענק כמו: האלי ברי, ג'ף ברידג'ס (כרגיל עם מבטא דרומי), מייקל גמבון, אמילי ווטסון וצ'נינג טייטום (שוב במבטא דרומי). למי שזה עתה סיים את העונה המשובחת של "נרקוס", יהיה נחמד לראות את פדרו פסקל לוחם בקרטל סמים נוסף. קאסט עמוס, אולי עמוס מדי ולא מנצל את הכישרון, אבל מי אנחנו שנלין?

משפט על אורך הסרט:
שעתיים ועשרים שלפחות שליש מהם הרגיש כמו מאסר בכלא. סרט אקשן לא יכול להיות מרוח. פשוט לא! וכאן נעוץ המסמר בכף רגלו של ווהן שמתעקש למרוח סרט אקשן קומי לאורך של אפוס דרמטי רחב יריעה. יש מקצה שיפורים נוסף בהמשך, הגיע הזמן ליישם שם את הלקחים מצמד הסרטים הראשון.