"מקס סטיל": מקס סתם

מקס סטיל התחיל בכלל בתור צעצוע, שהקדים בכמה מילימטרים את סדרת הטלוויזיה, עליה התבסס ליין הצעצועים. הוא היה אמור להיות מן סוג של ג'יימס בונד רק לגיל הצעיר. הצעצועים זכו להצלחה והסדרה זכתה להאריך ימים ואף להתחדש ולבסוף, כמעט כמו תמיד, מגיע סרט הקולנוע למקסם רווחים ו(כמעט כמו תמיד) לחרב את המקור והבסיס עם צוות מינימליסטי ועלילה חסרת השראה. הילד נראה בן 30, גם אם במקור הוא בן 23 הוא עדיין מגלם נער שאמור להיות בן 16. בן ווינצ'ל הצעיר והלא מוכר מקבל את ההזדמנות לעשות לעצמו שם ובועט בדלי בכל הכוח.

לא מעט קשיים בהתנעה היו לסרט הזה. הוא נרכש על ידי אולפני פרמאונט לפני כשמונה שנים, אך ההפקה לא הופקה והזכויות עברו חזרה למקור, אבל הייאוש הזמני להפקת הסרט הומר בתקווה חדשה, כאשר אולפני דולפין רכשו את הזכויות והפיחו חיים בסרט שמספר את סיפורו של הנער שהופך לגיבור על וכאמור את הנער מגלם הבחור הצעיר וחסר הניסיון הקולנועי: בן ווינצ'ל.


(יווווווו... זה היה חומוס טוב!)

הסרט מתחיל באופן די ביזארי, כמו פרק מאחת מהסדרות הבינוניות של DC ולא כמו סרט והוא מספר את סיפורו של הנער המתבגר, מקס מגראת', שעובר עם אמו (מריה בלו הנהדרת) בין לא מעט מקומות ולא כל כך מוצא את עצמו. בתחילת הסרט מגיעים מקס ואמ'לה בלו לעיר בה גדל אביו המנוח. אנדי גרסיה מגלם את שותפו של האב המת ומגיע בתחילת הסרט על מנת לתמוך באם ובנה, בעת המעבר שלהם חזרה לעיר הולדת האב.

מקס אומנם כבר עבר את הגיל בו מגלים דברים חדשים על הגוף, אבל מסתבר שיש לו עוד לא מעט דברים לגלות על גופו, כמו כוחות על מוזרים שאף אחד לא מסביר לו כיצד מתפעלים אותם. בעצם יש מישהו שקצת עוזר לו לאפס את הכוחות החדשים. רובוט חייזרי קטן בשם "סטיל". רובוט בעל חוש הומור ויכולת לקחת מצבים עם רבע רצינות לעוד קצת צחוקיה ודאחקיה. את סטיל מדובב ג'וש ברנר המוכר מ"עמק הסיליקון" וגם השתתף ב"לדפוק התמחות" והוא מתנועע על גבולות הקומי הפשוט לבין סתם וויס אובר מעצבן של יצור חסר תועלת.


(ועכשיו - רלווה)

לאחר מסכת אימונים מונטאז'ית ולא ארוכה מדי הופכים הצמד לגיבור על הנושא את שם הסרט והולכים להילחם ברשע. מקס מקבל חליפת שיריון ונראה קצת כמו לוחם מ"טרון" משולב עם "איירון מן" והולך להילחם באויב לא כל כך מפתיע, בעלילה ממש ממש לא יוצאת דופן או מסעירה בשום פנים ואופן. האנרגיה של מקס היא מקור למרדף של "רעים" ולכאבי ראש רציניים אצל מקס ודי ברור מי הולך להביס את מי במאבק הזה וגם איך וברור גם שתהיה בחורה. הרי איך אפשר בלי איזו בחורה לתבל את העניינים בסרט שהעניינים המתובלים שלו עושים בעיקר כאב ראש ואוזניים?

ההגעה של הסרט ארצה, באיחור של 11 חודשים אחרי ארצות הברית ועם משהו שנראה כמו שטיח בצבעי זבל וירקות רקובים שהולך לפניו ומזנב באחוריו. שוב לא ברורה בדיוק מערכת ההחלטות האידיוטית שגורמת למפיצים המקומיים לייבא את פח האשפה הקולונעי הזה לבתי הקולנוע בזמן החגים. זה אולי סרט שמבוסס על סדרה מצוירת מצליחה ובובת אקשן מצליחה אף יותר, אבל התוכן הריקני והכמעט מעליב שהסרט הזה מספק הם דוגמאות פוקחות עיניים למערכת החלטות קלוקלת שמכניסה סרטי קומבינה בדלת האחורית וללא שום הצדקה.


(שחרור אחרון ודי!)

משפט על הסרט:
צוות לא מיומן שמטביע גם את המיומנים שבו. סוף ספטמבר יכול היה להתהדר בגיבור קומיקס ראוי הרבה יותר מזה. לוותר ומהר.

משפט על הבמאי:
סטוארט הנדלר ממש לא מראה שהוא יודע להתמודד עם גודל המעמד, אפילו שאינו גדול במיוחד ויוצר חווית גיבורי על נשכחת למדי ועדיף כמה שיותר מהר.


(וככה נראה שחקן על טריפ. אגו טריפ.)

משפט על השחקנים:
ווינצ'ל מעורר חמלה, אנדי גרסיה ידע ימים (הרבה, הרבה, הרבה) יותר טובים וכך גם מריה בלו. כאמור, גם המיומנים והוותיקים שבחברי הצוות יכולים לאפסן את הסרט הזה בין הבושות הגדולות שעשו.

משפט על אורך הסרט:
לא יאומן שגם שעה וחצי עוברת כמו שלוש שעות מעייפות שמוטב לו היו נקטעות לאחר השעה הראשונה של הסרט.