הג'ינג'ית המקוטבת

הקריירה של ג'סיקה צ'סטיין נעה ונדה בין סרטים שקיבלו חיבוק אוהב על ידי הקהל ובין כאלו שירדו מתחת לרדאר או נחשבו בינונים במקרה הגרוע. ההופעות שלה דווקא נעות במנעד קטן יותר בין הופעות טובות לבין הופעות מצוינות. את שנת 2016 היא פתחה עם "הצייד: מלחמת החורף", שהתקבל בקרירות, על אף יופיו הוויזואלי ותוכנו האינטנסיבי. היא קינחה עם "מיס סלואן" שאינטנסיביות הייתה בו מילת מפתח, אבל העלילה הייתה הרבה יותר קשיחה לפיצוח ואת שנת 2017 היא פתחה עם סרט שואה, שאת ההופעה משם היא תעדיף לדפדף לתחתית הרשימה ואין ספק שהטוב והמעניין עוד לפניה, לפניכם רשמים משני הסרטים האחרונים שלה.


(זרוק את המטרה באוויר, אני פוגעת בול)

"אשתו של שומר גן החיות" - בפולנית רצוצה

מדינת ישראל אוהבת את סרטי השואה שלה, גם כאשר לא מדובר ביום השואה עצמו, אנחנו מרגישים מחויבות לראות ולא לשכוח. כל סרט שעוסק בשורה במישרין או בעקיפין זוכה לתהודה וכך גם הסיפור של הסרט הנוכחי, שגם מתהדר בכמה שחקנים תוצרת בית, אשר משתלבים באופן מרשים לצידה של צ׳סטיין ובראשם שירה הס הצעירה שמצליחה לבצע את עבודתה בצורה יוצאת כל כך מהכלל עד אשר היא נותרת אחד הדברים היותר טובים שניקח מהסרט, על אף הופעה פושרת של צ׳סטיין ומבטא פולני מגוחך עד כדי עלוב.

צ׳סטיין מגלמת את אנטונינה, אשתו של הבעלים של גן החיות, השמירה של שניהם היא על הפעלת גן החיות במתכונת של מלחמה. עד שהנאצים תוקפים את פולין הכל ורוד בגן החיות של ורשה, מרגע ההפצצות והיכחדות אוכלוסיות שלמות של תושבי גן החיות, השניים מתחילים במבצע ״השאר דופק לחיות ולבני אדם״. הם מצילים כמה שיותר חיות שניתן וגם מרחיבים את תחום הפעילות לעזרה ליהודים אשר נמצאים בגטו ליד, שם הם אוספים ניצולים, מחביאים אותם במרתף ביתם ועוזרים להם להימלט אל עבר החופש.


(בואו, הולכים לבדיקת אבהות)

בין לבין, בני הזוג מתמודדים עם נוכחותו של קצין SS, מנהל גן חיות גרמני ואיש שרואה באנטונינה טיפוס מעניין, עקב משיכתה החזקה לחיות ושיתוף הפעולה של החיות איתה, כאשר ישנה אינטראקציה, הדורשת את התערבותה של אנטונינה. הפליטים היהודים עושים לילות מועטים ובורחים, אבל ישנם כאלו שגם נשארים וכזו היא בת דמותה של שירה הס, שהופכת להיות הדמות המעניינת והעגולה ביותר מבין שלל הדמויות של הסרט.

מעבר להס, שותפים גם אפרת דור הישראלית ועידו גולדברג הישראלי/בריטי בתפקידים קטנים וטובים. הסרט לוקח את הצד הנוצרי, לסיפורם של חסידי אומות עולם, בראשם אנטוניה שמגולמת על ידי צ׳סטיין, שכבר ידעה תפקידים טובים ומרשימים יותר, כמו גם דניאל ברוהל, שיכול היה להוציא קצת יותר מהופעה עייפה וחסרת השראה. הסרט עצמו זכה לחיבה מצד הצופים, אבל נכתש על ישי המבקרים, עקב היוצו בנאלי, יחסית לסרט שואה ולמרות זאת הוא מספק את הפריטה הקבועה על בלוטות הדמעה והרגש של הצופים הנייטראליים, בעיקר על אלו של הצופים שהשואה עבורם היא היסטוריה של עם.

"מיס סלואן" - עוצמה נשית

בניגוד להופעתה השנויה במחלוקת של סלואן ב"אשתו של שומר גן החיות", בסרט הנוכחי היא המובילה של הסרט ב"ה" הידיעה. היא מגלמת תפקיד קשוח למדי, בתור לוביסטית כוחנית, אשר משתמשת בכוחה על מנת להגן על רעיון, דרך ניהול קמפיין דורסני, שכל תכליתו היא ליצור פיקוח הדוק על מכירת נשקים. היא עורקת מהחברה בה היא עובדת ואותה היא מובילה, על מנת לעבור לחברה מתחרה ופותחת בקמפיין כוחני על מנת לקדם את הרעיון החדש בו היא מאמינה. הדרך בה היא צועדת על מנת להגשים את עצמה ולקדם את מטרתה היא דרך קבוצתית, אבל היא מטיילת לה לבדה ברוב הזמן ויוצרת אנטיגוניזם בקרב חבריה לקמפיין וכמובן בקרב אויביה, איתם עבדה עד לא מזמן.


(עדכון מה-365! מי שמת בפנטזי?)

הסרט עצמו לוקה בברברת חזקה ובאותו הזמן גם מצטיין באותו התחום דרך חדות מילולית ורעיונית. למי שלא מוכן לקבל הרבה קשקשת פוליטית, יהיה מאוד קשה לבלוע את הסרט על תכניו. מהצד השני, הסרט מצטיין בכתיבה מבריקה של תסריטאי, לו זהו הסרט הראשון ולפני כן הוא היה שקוע בתחום אחר לגמרי. ג'ונתן פררה, אשר שלח תסריט שכמעט לא תוקן ולא נערך, היה עורך דין בריטי שמעולם לא נגע בתחום התסריאות, אבל הוא מצליח לגעת בכל אותן נקודות מושחתות ומושחרות של הלוביסטים בארצות הברית ובכל אותן הנקודות, בהן אישה צריכה לצעוד בשביל גברי ולאסוף כוחות על בכדי לגרום לרעיונות שלה להיות מוצלחים יותר מאלו של עמיתיה מהמגדר השני.

אין ספק שהסרט הזה דורש מקהל היעד להיות מוכן למה שהוא הולך לצפות בו, הוא לא קל, מאתגר ומתסכל לעיתים קרובות, אבל הנקודות המרכזיות בו בולטות מעבר לקונספט הראשי המאתגר. אפשר לשלוף עם פינצטה את הגרעין והליבה הרעיוניות מבין שעתיים וקצת של סרט, שהדבר האחרון שהוא רוצה לשדר הוא הקלה לצופה. ג'סיקה צ'סטיין מצטיינת ובולטת, בעיקר נוכח סרבול עלילתי ומבליטה לאורך כל הדרך את היכולות האישיות שלה לסחוב סרט שלם על גבה וכתפיה השבריריות והצנומות והיא מוציאה הופעת מקסימום מתנאים מינימאליים לכאורה, כאשר כל הסיכויים נגדה, בדיוק כמו הדמות שלה בסרט. היא מציגה אנושיות בחלקים מועטים מאוד במהלך הסרט, אבל השורה התחתונה היא הדריכה עם העקב, שמסתתר לו תחת החליפה המחויטת, על עוד יעד אותו היא כובשת עם תצוגת משחק נפלאה ומלאת עוצמה.