"אונה": ממש לא מה שחשבתם

כרזת הסרט מצהירה עליו בתור אחד כזה שהולך להיות רציני. הוא מבוסס על המחזה "ציפור שחורה", שזכה לתהודה עולמית. שני השחקנים שפניהם מרוחים על הכרזה גם מקדמים מכירה, בזכות איכויות המשחק המוכחות שלהם ואז הסרט מתחיל. בערפול מסוים ומסתוריות, אבל די מהר הערפל העלילתי מתפזר והכיוון הולך והופך די ברור ככל שהדקות בסרט הולכות ונוקפות. הערפל מתחלף בשקיפות והעלילה נכנסת למוד אינטנסיבי הרבה יותר.

אונה מוצגת בתור ילדה, שממתינה עם חולצה פתוחה לרווחה ליד מבנה כלשהו, לאחר מכן נגלה שזהו בית השכן ושהילדה קפצה 15 שנים קדימה ומוצגת בתור אונה בוגרת ומצולקת נפשית, מחפשת סגירת מעגל עם האיש שצילק אותה. השיפוטיות של הצופה נכנסת וגם הפרצוף הנכלולי שמנדלסון יודע להעמיד נופל כחלק נוסף בפאזל שהוא החקירה אחרי עברה (ילדותה) ובגרותה של אונה.


(לוליטה המודרנית | צילום: יח"צ)

החיפוש של אונה אחרי ריי, שמוצג ברסיסי תמונות ומקטעי זיכרון בתור זה שניצל אותה או תקף אותה מינית, מסתיים די מהר. היא מוצאת אותו תחת שם חדש: פיטר, מנהל במפעל, שנמצא בסיטואציה בעייתית משל עצמו. אונה מתעמתת איתו דקות ספורות לפני שהוא צריך להתעמת עם עובדיו ומנהליו, במהלך פיטורים אכזרי. העימות עם אונה מעלה ומציף הרבה רגשות מהעבר וריי פתאום לא נראה כמו פדופיל מרושע שניצל מינית ילדה קטנה. מנדלסון, באחת מתצוגות המשחק הטובות שלו, מעביר מסר ראשוני סותר ולאחר מכן בהמשך תפקידו בתור ריי. מנוכל עלוב הוא הופך לאיש אמיתי, לאדם שבאמת אהב אהבה אסורה ונקלע לסיטואציה בעייתית.

כיום הוא נשוי, מנסה להשתקם מזמנו בכלא ורק אונה לא הצליחה. היא נרדפת על ידי עברה ומחליטה לשים קץ למרדפים, בכך שהיא מוצאת את ריי ומגלגלת עליו את הסלע שישב על ליבה. היא פגומה, לא יכולה ליצור קשר ומחויבות אמיתית עם גבר, הכל אצלה מסתכם בתור מין זמין והיא מרגישה שהכל נעוץ באהבה הכוזבת שחוותה בתור ילדה, באיש מבוגר שמצד אחד שידר שרצה אותה, אבל מהצד השני, לימדו אותה המבוגרים מסביב שהוא ניצל אותה. אונה חייבת סגירת מעגל ולכן היא מגיעה לעימות עם ריי, בתקווה שהיא תקבל ותמצא את מה שהיא מחפשת.


(אני צריכה סגירה ואתה תספק| צילום: יח"צ)

ברגע שאונה נכנסת לחייו של ריי הוא חווה טלטלה כפולה. מצד אחד, העיתוי בו היא חודרת לחייו בעייתי בגלל הסיטואציה הקשה שהוא חווה במקום עבודתו, שהוא נאלץ לקצץ את העובדים שתחתיו, מהצד השני כל הרגשות בו עולים וצפים מעלה, כאשר אונה נכנסת לחדר ומטיחה בו שלל האשמות. הוא נזכר ומשחזר את העבר עבורה, מזכרונו ומנסה לייצר עבורה תיקון לדמותו, שתוארה על ידי סביבתה כמפלצתית. גם הצופה הנייטראלי ביותר, שיודע שריי העביר את אונה חוויה פדופילית, מרגיש שריי דובר אמת ולא עשה זאת מסטייה בלבד, אלא מאהבה (חולנית ככל שתהיה).

השניים מציגים את שלל פגמיהם לאורכן של כמעט 24 שעות מטלטלות ומוסיפים גיחות לעבר, גיחות שהופכות את השיפוט הראשוני של הצופה על פיו. גיחות שמציגות מה שנראה כאהבה ורצון אמיתי של ריי להוות עוגן עבור הבת של חברו הטוב. ככל שזה נשמע בלתי אפשרי, שהקהל יגלה אמפטיה עבור דמותו של בן מנדלסון, כך אפשר להבין כמה התפקיד שהוא מגלם בסרט מצביע על שיא מסוים בקריירה שלו והתצוגה הזו מאפשרת לסרט להתנהל באופן אמין, מרתק ומשכנע.


(הצלע השלישית| צילום: יח"צ)

משפט על הסרט:
מה שחשבתם על השחקנים בתחילת הדרך ומה שאתם חושבים עליהם בסופו הוא העדות לאיכותו וטיבו של הסרט. למרות הקצב האיטי, העלילה והמשחק מוציאים סרט נפלא ומרתק.

משפט על הבמאי:
בנדיקט אנדרוס בסרט הביכורים שלו רותם שני שחקנים נפלאים ועושה עבודה נהדרת עם השניים. טווה ואורג עלילה לא סבוכה מדי, אבל מצליח לשכנע את הצופים בזמן קצר באמינותה.

משפט על השחקנים:
מנדלסון, כאמור, באחת מתצוגות השיא. רוני מארה נפלאה וסולידית, כהרגלה. ריז אחמד ("ליל האירוע") הוא תוספת כוח משמעותית לסרט וגם שם את עצמו בבמה של הגדולים יותר. כל השמות שאתם מכירים מספקים בדיוק את מה שציפיתם מהם.

משפט על אורך הסרט:
תענוג לצפות בסרט של שעה וחצי שקולע למטרה, לא נמרח, מעביר מסר ראשוני, הופך אותו ומוציא את הצופים לתהות על מה שראו וכל זה בלי אפקטים מיוחדים ושעתיים פלוס.