טירת הזכוכית: ינפץ אתכם לרסיסים

היום יוצא לאקרנים הסרט "טירת הזכוכית", סרט המבוסס על חייה האמתיים של העיתונאית והסופרת ג'נט וולס. חייה של ג'נט היו מאוד לא קונבנציונליים בילדותה במובן הרומנטי של המילה והסרט יקח אתכם למסע בין חייה התוססים של משפחתה כנוודים חופשים, בזמן שג'נט עצמה במהלך התבגרותה מנסה להגיע לקבלה והגשמה עצמית לצד הורים ספק גאונים ספק מתעללים.


(ברי לארסון כג'נט וולס | צילום: יח"צ)

זוכת האוסקר, ברי לארסון נרתמה לפרויקט ומגלמת את ג'נט בצעירותה. ילדה שגדלה בחופש טוטאלי עם הורים משכילים, רקס ורוז מרי, שבחרו לחיות את חייהם הרחק מהשלטונות בצורה רדיקלית מבלי לשייך עצמם לשום ממסד או ארגון. למרות שהשם ברי לארסון ולאחר הופעה כה מוצלחת בסרט "חדר" אמור לגרור אנשים לקולנוע ולהעלות את המניות של הסרט, זה וודי הארלסון שגונב את ההצגה ובגדול. הארלסון מגלם את רקס, אביה הקשוח של ג'נט ושלושת אחיה, המפתח רומן עם הבקבוק ומתגלה כאדם אכזר ואוהב בו זמנית. הארלסון מצליח להעביר את הניגודיות העמוקה והמרגשת הטמונה בדמות שהוא מגלם לפעמים במשפט קצר ולפעמים כשהוא רק עומד שם, הנוכחות שלו על המסך מעולם לא הייתה נראית טוב יותר. כבר המון זמן שלא ראיתי את הארלסון בתפקיד דרמה כה משובח.

למרות התחרות הקשה שתהיה באוסקר 2018 עם מועמדים חזקים שכבר עושים באזז כמו ויליאם דפו (“the florida project”), סטיב קארל ("קרב המינים"), מארק ריילנס ("דנקרק") ועוד, אני מרשה לעצמי לומר באוגוסט: ברוך השב הארלסון, אפשר כבר להכניס אותך למרוץ האוסקר כמוביל. לצידו עומדת נעמי ווטס המגלמת את אמה של ג'נט, רוז מרי. אומנית וציירת המרוכזת בעצמה שכל כך מאוהבת בבעלה שהיא הולכת כרוכה לצידו בצורה הכי טוטאלית שיש, גם אם זה פוגע בחינוך הילדים ואיכות חייהם.

ועל זה מדבר הסרט, על חופש טוטאלי אל מול המחיר שמשלמים עבורו כשחיים על כדור הארץ. הסיפור הפנימי והבסיס לסרט סובב סביב ילדותה של ג'נט עם אחיה כשהוריהם מלמדים אותם כיצד להונות את שירותי הבריאות או איך להתנגב לבריכות ציבוריות על מנת להתקלח. הוריה של ג'נט לא רשמו אף אחד מהילדים לבתי ספר והתעקשו ללמד אותם ב"אוניברסיטה של החיים". בשביל מה לקנות בית אם אפשר למצוא אחד נטוש אי שם בדרום ארצות הברית ולפלוש אליו?


(וודי הארלסון ההימור שלי לאוסקר כשחקן משנה הטוב ביותר למרות שרק אוגוסט | צילום: יח"צ)

החיים של משפחת וולס נשמעים כמו פנטזיה שכל ילד היה רוצה והבמאי דסטין דניאל קרטון ("חיי פיי") לוקח אותנו למסע התבגרות סוחף דרך עיניה של ג'נט המתבסס על ספר רב המכר שהיא הוציאה על חייה. כשהיא ילדה, אנחנו אוהבים יחד איתה את רעיון החופש הטוטאלי, ללא מורים רק כיף, משחקים וטיולים ברחבי הארץ. אך יחד עם התבגרותה, אנו חווים את ההורים שלא מספקים אוכל וג'נט ואחיה מוצאים עצמם הולכים לישון מורעבים ומוזנחים בזמנם שאביהם שורף את מעט הכסף שהרוויח בבר המקומי על שתייה.

הסרט המטלטל מעלה את המחשבה האם דרך החיים של רקס לזרוק את ילדיו למים עמוקים ולראות אם הם שוחים, זאת שיטת חינוך הולמת. רקס מתגלה כדמות מורכבת שמעולם לא קיבלה את העובדה שהוא חי בעולם עם חוקים וחובות. כמו שאני בטוחה שרובכם חולמים לפעמים על הפנטזיה לעזוב את מרוץ החיים, לטייל בעולם, לפגוש אנשים ופשוט לחיות. אז תחשבו שככה היו חייה של משפחת וולס, עם הטוב והרע הטמון בסגנון חיים שכזה. רקס היה מהנדס, רמאי, אלכוהוליסט, אב ובעל אוהב אבל משהו בו מקנן ולא נותן לו מנוח. אני משאירה לכם להחליט אם הוא היה אדם חופשי באמת או פיטר פן שלא רוצה לגדול.


(טירת הזכוכית, סיפור דרמה מרגש ואמיתי על משפחה שבחרה לחיות חיים לא שגרתיים | צילום: יח"צ)

"טירת הזכוכית" חובק בתוכו את המאבקים הפנימיים של כולנו, כאנשים הנמצאים במרוץ החיים וחולמים על התנהלות פשוטה יותר. האם אביה כלא את המשפחה כל חייו בכלוב מזהב בכך שהוא מנע מהם ילדות ממוצעת, או שמא עשה עימם חסד ובעצם הקנה להם חופש טוטאלי - משהו שרוב האנשים לא חווים באמת.

הקשר של רקס עם ג'נט הוא המוקד של הסרט, הדינמיקה של וודי הארלסון אל מול ברי לארסון מהפנטת על המסך לכל אורך 127 הדקות. עם כל העליות והירידות הרגשיות אני מבטיחה לכם שלא תשימו לב לזמן שעובר. בעוד שרקס מאמין בחופש שהוא יצר עבור משפחתו, אנו מתוודעים לשדים שלו ונסחפים יחד איתו להרפתקה במטרה להימנע עם ההתמודדות של מה שאנחנו קוראים לו החיים.

כמו גם סיפורי "פרחים בעלית הגג" הקשר הסבוך והמשתנה של רקס ורוז מרי עם ילדיהם יגרום לכם לשנות את דעתכם בנוגע למי הטוב בסיפור ומי הרע כי כך אנו רגילים לחשוב, שתמיד יש שני צדדים. העניין הוא, שאין טוב ורע הפעם, כשתבינו את זה, תהיו חופשיים באמת.